תוכנית ההתנתקות של ביהמ"ש העליון: מי זכאי לפטור ממס בשטחי סי?

1.שאלת הזיקה

פטור ממס ניתן למוסדות חינוך ותרבות עם זיקה לישראל 

עמותת “ועידת המדעים וההשכלה האסלאמית” מפעילה בית ספר בביר נבאללה שבשטח סי, בצמוד לקו הירוק. בית המשפט העליון דחה בשבוע שעבר את ערעור העמותה, שביקשה פטור ממס שניתן לפי חוק למוסדות חינוך. השופט דוד מינץ, שכתב את פסק הדין המרכזי (בהסכמת השופטים יצחק עמית ואלכס שטיין), קבע שפעילות העמותה אינה “מטרה ציבורית” שמזכה מהפטור. 

מהי “מטרה ציבורית”? החוק קובע פטור למוסדות שמקיימים פעילויות מוגדרות כחינוך, תרבות, דת, מדע ועוד או כל מטרה ששר האוצר מכיר בה כמטרה ציבורית. החוק אינו דורש שהפעילות תהיה בישראל, אלא שתהיה לה “זיקה לישראל”. ואכן מינץ קובע במפורש ש”ייתכנו מקרים שבהם מוסד ציבורי פועל מחוץ לישראל ועדיין יוענק לו הפטור, שכן פעילותו משרתת אינטרסים של מדינת ישראל ותושביה”. המבחן הוא “זיקה לישראל”, והשאלה היא מהם “אינטרסים של מדינת ישראל”. כך, למשל, קיבלה פטור עמותה שמפעילה חיילים משוחררים שעוסקים בפעילות חינוכית בברזיל. ילדי ברזיל, מתברר, מקיימים זיקה לישראל יותר מילדי ביר נבאללה.

מימין: שופטי העליון אלכס שטיין ודוד מינץ. נושא האפרטהייד נעלם אצל מינץ, אך צץ אצל שטיין, שקבע כי המטרות צריכות להיות “לא נוכריות” | צילומים: אוהד צויגנברג

2. ראש קטן

העליון מאמץ את קביעת המחוזי כי לאזור סי אין זיקה לישראל 

ביר נבאללה שוכנת בשטח סי, והסיפור החל במפקחת מס הכנסה שקבעה כי לאזור סי אין כל זיקה לישראל. עמדה זו סותרת את הסכמי הביניים משנת 1995, שקובעים מפורשות כי השליטה האזרחית והביטחונית בשטחי סי היא של ישראל. יתר על כן, היא סותרת את עמדת ראש הממשלה נפתלי בנט, שלשיטתו שטחי סי, גם בהסדרים המדיניים מרחיקי הלכת ביותר מבחינתו, הם מדינת ישראל.

ומותר להוסיף לכאן עוד תהייה: השופט מינץ בעצמו גר ביישוב דולב, שמצוי בשטח סי. האם השופט לא היה מכיר בפטור, נניח לפעילות חינוכית של “תגלית”, שהיתה מתבצעת ביישוב דולב או בשטחי סי אחרים?

אלא שבית המשפט העליון העדיף כאן את גישת “הראש הקטן”. הוא מסרב לקבל טענות שלא עלו בבית המשפט המחוזי ומאמץ את “הקביעה העובדתית” שלו שאין זיקה בין העמותה לבין ישראל, קביעה עובדתית שערכאת הערעור, העליון במקרה זה, לא נוטה להתערב בה.

3. נרטיבים סותרים 

היעדר הזיקה יכול לשרת טענת התנתקות וטענת אפרטהייד   

אלא שבמקרה הזה אימוץ היעדר הזיקה יכול לשרת את הטענה הפוליטית־ערכית ששטחי סי אינם מדינת ישראל, והוא יכול גם לשרת טענת אפרטהייד לאפליית מוסדות שאינם משרתים את הנרטיב היהודי. טענה זו שמינץ היטיב להעלים בחוות דעתו, צצה אצל השופט אלכס שטיין. שטיין דן גם הוא בשאלה מהן מטרות ציבוריות שהן תנאי לפטור, וקבע שהפרטים בהגדרת החוק “הם בגדר מטרות ציבוריות ישראליות, ולא נוכריות”. נוכריות – כלומר לא יהודיות. מינץ מעדיף להשתמש ב”אינטרסים של מדינת ישראל ותושביה”.

את העמותה ייצג בערעור עו”ד משה מזרחי, שהיה היועץ המשפטי של רשות המסים. ברשות תמהו כיצד “אחד משלנו” מתגייס לטובת עמותת חינוך מוסלמית. מזרחי הסביר שמדובר בתכנים שנלמדים גם בתוך הקו הירוק, וכי לא היה מסייע אלמלא וידא שאפילו השב”כ לא מייחס לעמותה תכנים מסיתים. 

ביר נבאללה. עו”ד משה מזרחי, שייצג את העמותה, הסביר שמדובר בתכנים שנלמדים גם בתוך הקו הירוק | צילום: שלו שלום

4. אפליה לרעה

משמעות פסק הדין היא אפליה לרעה של החינוך הערבי

פסק הדין לפיכך לא מכיר בשטחי סי כשטח מדינת ישראל. תוצאה זו אולי נכונה לפי המשפט הבינלאומי, אבל ספק אם השופט מינץ עצמו מכיר בה, בוודאי שלא ראש ממשלת ישראל. ועדיין השטח אינו לגמרי חו”ל בגלל האחריות האזרחית והביטחונית של ישראל שחלה עליו. לכן התוצאה הנוספת היא אפליה לרעה של החינוך הערבי בהשוואה ליהודי. על מוסדות החינוך היהודיים בשטחי יהודה ושומרון, ובכללם שטח סי, חל חוק מיוחד שמחיל עליהם את הדין הישראלי שכולל את הפטור ממס הכנסה. פסק הדין הנוכחי קבע שלעמותה אזרחית מזרח־ירושלמית המפעילה מוסדות חינוך, ובהם מאות תלמידים בביר נבאללה הסמוכה לגדר, אין “זיקה לישראל” ואינה זכאית לפטור ממס על דמי שכירות שקיבלה בישראל המממנים את הפעילות החינוכית.