בעלי רשת אטלס: "עוד שנה וחצי כזו ואף אחד בתיירות לא ישרוד"

"מינואר עד ספטמבר רואים ירידה של 95 אחוז בכניסת תיירים זרים יחסית לחודשים מקבילים. 5 אחוזים שנותרו הם מטפלים תאילנדים, דיפלומטים, פועלים זרים בעיקר. התיירות שואפת לאפס, תיירים ממש אפס. בידודים, בדיקות, אין טיסות -  וכשאפשר לבוא במגבלות מאוד קשות שבהן אף אחד לא רוצה להגיע". כך לדברי דני ליפמן, מנכ"ל ובעלים של רשת מלונות הבוטיק אטלס. ליפמן לא אופטימי שהמתווה להחזרת התיירים, שנכנס לתוקף היום, יהיה מה שיוציא את הענף מהמשבר העמוק. בראיון לכלכליסט הוא מספר על הפיתרון ההישרדותי בו נקט ל'תקופת היובש' בה נכחדה התיירות הנכנסת, חושש שמרבית התיירות הפוטנציאלית לא תעמוד בתנאי המתווה המדובר וסבור שדרושה התערבות ממשלתית מאסיבית יותר כדי להחזיר את התיירים לישראל.

מתווה החזרת התיירים יציל אותכם?  

"נתחיל מזה שאני שמח שיש מתווה כלשהו. עכשיו השאלה אם הוא "פרנדלי" או לא. הבעיה שהוא פחות ידידותי לתיירים מהמתווה לישראלים החוזרים מחו"ל.  עדיין לא נעים ונח לתייר הבודד להגיע, כי  נדרשים ממנו דברים שלא נדרשים מישראלים שחוזרים מחו"ל, כמו בדיקות תוך כדי השהייה בארץ.  לקבוצות יותר קל, הן מטיילות בקפסולה וניתנות למעקב. ילדים שלא חוסנו לא יוכלו להגיע ובעקבותיהם לא יגיעו משפחות. כך שהמתווה של חזרת התיירים מחורר, מוגבל ולא מבטיח הגעה שלהם בכמות סבירה בלשון המעטה".

אולם הנכנסים בנתב"ג בחודש ינואר השנה | צילום: אי פי איי

מהיום תאושר כניסת מחוסנים ומחלימים בודדים, ובמתווה של קבוצות עם בדיקות לפני ואחרי הטיסה כמו ישראלים ((עם בידוד עד לתשובה). איפה בדיוק הבעיה?

"לא דווקא משום שהוא מחמיר לעומת מה שנדרש מהישראלים, אלא כי אצלנו חלק גדול מהאוכלוסייה כבר התחסן בבוסטר, בעוד שבמרבית המדינות העולם עדיין לא ניתן ולא אושר בוסטר. גם מי שהתחסן יחסית באיחור, הרי שתוקף החיסון השני שלו יעבור בקרוב את ששת החודשים הנדרשים (וזו רוב האוכלוסיה הפוטנציאלית שיכולה להגיע אלינו) – ומה קורה אז?! התיירות הפוטנציאלית שיכולה להגיע אלינו לא תעמוד בתנאי המתווה המדובר. בנוסף, במתווה לתיירים לא תותר כניסת ילדים שאינם מחוסנים (להבדיל מכניסה ויציאה של ילדים ישראלים שעבורם מסתפקים בבדיקה). משפחה הולנדית  שרוצה לבוא עם ילד בן 12 או 9  חייבת לחסן אותו כדי שיגיע, בזמן שילדים ישראלים יכולים לנסוע חופשי ולחזור מבידוד אחרי בדיקה. זאת מכה בראש לתיירות המשפחתית שלא תוכל להגיע לפה בשלב זה. מתווה החזרה קשוח, את זה אני מבין, אבל למה יש יחס שונה לילדים ישראלים לעומת ילדים זרים? אם ילד זר לא יכול להכנס - גם הוריו לא יבואו, הם יסעו לכל אחד מעשרות היעדים שנפתחו בעולם וישראלים נוסעים אליהם באופן חופשי".   

אתה אופטימי?

"בחרתי במקצוע שצריך להיות אופטימי כדי להאמין בתוחלת שלו. אני מאמין שאנחנו קרובים יותר לסוף האירוע מאשר לתחילתו. עצם קביעת מתווה שמאפשר כניסה כלשהי של זרים בהחלט נותן לי תקווה שאנשים יגיעו לפה. אבל כדי להשלים את זה המדינה צריכה לתת הקלות במתווה (השוואה לתנאים הנדרשים מישראלים). אחר כך צריכים לבוא צעדים נוספים שקשורים לשווק, תמרוץ חברות תעופה וגורמי תיירות להגיע לכאן להגיע לכאן על פני יעדים אחרים באופן אקטיבי מאוד, אפילו לתמרץ חברות תיירות כפי שנעשה בניסיון להחזיר את תיירות החורף לאילת, כשסבסדו 60 יורו על כל מושב במטוס שנחת באילת כדי לגרום לתיירים להגיע לישראל. את כל תקציב הפרסום שמשרד התיירות לא ניצל בתקופת הקורונה – שיוציאו אותו עכשיו. אם לא, צריך לשאול איפה הכסף". 

המתווה לא מעורר חשש להדבקה?

"כל עוד עושים את הבדיקות זה אמור להיות בסדר. מבחינת תשתית הבדיקות, המעבדות – הכל קיים.  ישראל התאמנה על עשרות אלפי ישראלים שנכנסו ויצאו מישראל בכל יום. היינו מוכנים לפני הרבה מדינות אחרות להחזיר את התיירות מבחינה לוגיסטית, אם לא מבחינת ההחלטה".

דני ליפמן על רקע אחד ממלונות הרשת | צילום: Atlas

איך שרדתם את תקופת היובש התיירותית?

"הסיפור שלנו, המלונאים הקטנים,  הוא סיפור עצוב שעלול להגמר לא טוב. לי יש מלונות קטנים במרכזי הערים: 10  בת"א , 3 בירושלים, 1 בחיפה, ואחד באילת שב2021 עבד יפה, כשפתחנו אחרי הסגר. המדינה נתנה למלונות קצת מענקים והלוואות, והמלונות היום מחזירים הלוואות עם מה שנותר מהמענק. תמיד כשמדברים על המלונאים פונים לגדולים ולעשירים שחיים במציאות לגמרי אחרת מאיתנו. הם פונים בעיקר לקהל הישראלי גם בימים של שגרה. לרשת ישרוטל הגדולה למשל, יש 10 מלונות גדולים באילת, כמעט כולם מוכוונים לישראלים גם טרום קורונה, כולם עם הפנים לישראלי העשיר. מלונות כמו שלנו באזורים אורבניים שאינם באזורי נופש לישראלים - מבוססים עשרות שנים ב-80%  על תיירות נכנסת שאיננה".

אז איך בכל זאת שרדת את התקופה?

"עם Airbnb למדנו לחיות ולהתחרות ולהתמודד, אבל מצב התיירות הנכנסת הוא עבורנו הוא חנק. כי 70% מהלקוחות שלנו אינם מזה שנה וחצי. וכשרואים אור קטן בקצה המנהרה ומתחילים לדבר על זן חדש של קורונה, זו  מציאות מטלטלת שלא רואים את סופה. אני מגיל 26 בעסק הזה, זו תחושה של הבית נופל לך על הראש ומתמוטט לך מול העיניים. סיפור עצוב ולא רק שלי, גם של רבים מהמלונאים שהשקיעו את כל ההון העצמי בעסק ופתאום מול שוקת שבורה. יש לי מלון אחד באילת, אמנם לא גדול, נובה, שעשה בתקופה הזאת מחזור שיא של כל הזמנים, הוא היחיד שעבד ונתן לנו טיפונת אויר והנשמה. כל המלונות הבודדים והעצמאיים בערים - הלקוחות שלהם אאוט. נתתי את החיים שלי לדבר הזה ופתאום אני מתמודד עם איך אחזיר הלוואות שקיבלתי".

אתה עומד לפשוט רגל?

"לא אגיד שאני על סף פשיטת רגל אבל זה לא תרחיש בלתי אפשרי. אם זה ימשך עוד שנה וחצי לא ישאר מישהו שלא פשוט את הרגל. הענף נמצא בקריסה אלא אם יקרו 2 דברים: שיחזרו התיירים ושנית שהמדינה תתגייס כדי לעזור למלונאים, ולכל זרועות התיירות, מדריכים התיירות, חברות אוטובוסים, ואטרקטציות שחיו על תיירות".

איזה סוג של סיוע נחוץ?

"אין ממה להחזיר הלוואות מערבות מדינה כרגע, כי התיירות עוד לא חזרה. אפשר לפרוס הלוואות שקיבלנו ל-5 שנים, שמהן עברו כבר שנתים. אנחנו מחזירים יש מאין, אז לפחות לפרוש לעוד 5 שנים. אם תתחיל לחזור התיירות, עם סבסוד לתקופה מסוימת של חברות התעופה כדי להגביר את תנועת התיירים., צריך לעשות את זה עכשיו כשחברות התעופה מחפשות איפה כדאי להן".

אולי הבעיה היא המחירים שגבוהים מידי לתיירות פנים?

"אנחנו מוכרים במרכז העיר בפחות מ-500 בלילה ומסכמים חודש בפחות מ-50% תפוסה. הקהל הישראלי ידע לבוא רק בסופ"ש, מבחינה עסקית - זה לא חיים. מלונות מהסוג שלנו בירושלים עם 20 אחוז תפוסה, תל אביב עם 25 אחוזים כפי שפורסם עכשיו, עסק ברמת תפוסה כזאת - הוא גרעוני ברמות על".

מלון סינמה של רשת מלונות אטלס בכיכר דיזנגוף בתל אביב | צילום: Atlas

יש מחסור כרוני בדיור ומצד שני מלונות ריקים – אולי צו השעה הוא לעבור למודל של השכרת יחידות מגורים?

"זה מה שעשינו עוד מהסגר הקודם ב2020. הפעלנו כמה בתי מלון רק על העקרון הזה בתמחיר שולי כדי לעמוד בהתחייבויות הקבועות שלנו. עם הפתיחה המחודשת של המלונות במרץ 21 ועד היום כרבע בתי המלון שלנו בת"א מושכרים באופן הזה ב-4,000-5,500 שקל לחודש כולל מע"מ.  זה היה חידוש בכל מלונות הבוטיק והמלונות הגדולים -  אבל רק בת"א, כי בערים האחרות אין ביקוש לזה. אנחנו מסוגלים להשכיר במחיר של 5,000 שקל לחודש כולל חשמל, ארנונה, תשלומים והכל – המוצר הזה לא עובד בירושלים, חיפה ולכן זה לא קיים שם"

לא נכון להסב את המלונות להיות כך באופן תמידי?

"אני לא חושב שהמצב הוא בלתי הפיך, אם הייתי חושב שהמצב כרוני הייתי סוגר את העסק מזמן. אני מאמין שנחזור לסוג של נורמליות, גם אם שונה. אני לא בעל הנכסים,  אני שוכר אותם, אבל  לו חשבתי כך הייתי פועל להחזיר את הנכסים לבעליהם.  הסבה כזאת לא תצדיק את ההשקעה שנעשתה. השכרת יחידות בשכירות חודשית היה פתרון השרדותי, כמו להתחבר למכונת הנשמה, אבל כמה אפשר להתחבר למכונת הנשמה? מלונאים מטבעם הם אנשים אופטימיים חסרי תקנה, כי ממשיכים להיות משוגעים למקצוע  למרות מציאות של מלחמות ומצב בטחוני רופף. עובדה שבשנים שלפני הקורונה היו לנו שנים טובות. הקורונה אמורה לחלוף  מן העולם באיזשהו יום".

תשרדו עד אז?

"עוד שנה וחצי כזו אף אחד בענף התיירות לא ישרוד את זה. לא רק אנחנו אנשי המלונאות, גם לא חברות תיירות, אוטובוסים לתיירים, אטרקציות לתיירים -  זה לא יחזיק. היום הכל חי בהנשמה מלאכותית שהיא הלוואות מהבנקים בערבות המדינה שכבר התחלנו להחזיר. בינתיים מחזירים יש מאין, אנחנו חיים על התקווה שהתיירות עומדת לחזור. אם זה לא קורה, או אם חלילה התפרצות מחודשת של קורונה מחזירה אותנו אחורה – זה סוף הענף, כי על תיירות פנים אי אפשר לחיות. למעט אלה בתי מלון שחיו גם קודם בעיקר על תיירות מקומית דוגמת המלונות באילת, בים המלח, צימרים, מלונות בסגנון יוקרה בראשית, כרמים, יערות הכרמל  - שממילא לא פנו אף פעם לתיירות זרה. אבל המלונות האורבניים בערי ישראל ירושלים, נצרת, ת"א , חיפה, תלויים לחלוטין בתיירות נכנסת ואין לה תחליף".

למה שלא תורידו מחירים ותאבקו על הקהל הישראלי?

"המחירים שלנו באמצע השבוע הם ממילא לא מחירי רווח, והתפוסות סופר נמוכות. וממילא ישראלים לא הולכים למלונות באמצע השבוע – זה לא עניין של מחיר בכלל. אז הפתרון הוא לא במחירים, אלא בהחזרת התיירים. העולם לומד לחיות עם הקורונה. ישראל מאפשרת לישראלים לטוס אבל לא מאפשרת לתיירים להגיע לכאן".

כשהתיירים יחזרו, המחירים יעלו?

"כרגע באמצע השבוע אנחנו מוכרים לילה ברמת 500 שקל, ובסופש ברמת 1,200, זה עניין של היצע וביקוש. תיירות עסקית עסקית מרוכזת באמצע השבוע, אבל כרגע אין תיירים, אז כל התמחור מכוון ישראלים. כדי להביא תיירים נצטרך להיות במחיר הנכון לעומת היעדים המתחרים שלנו ביוון וביעדים קרובים. יקח עוד לא מעט זמן עד שהמחיר לתייר יחזור לרמתו ב-2019. המחירים לתיירות נכנסת נפלו 4-5 שנים אחורה כי אין תיירים. גם כשיפתחו את המדינה יהיה קשה להביא אותם לפה. משרד התיירות שוקל לעודד חברות זרות לטוס לישראל על פני יעדים אחרים על ידי סבסוד כל מושב שמגיע לכאן, כפי שעשו בעבר עם התאחדות המלונות כדי להחזיר לאילת את תיירות החורף האירופאית שנעלמה לנו (סבסדו מושב במטוס ב-60 יורו). זו מחשבה בכיוון הנכון, כי להניע את התיירות מהעולם לישראל – לא יקרה בבום אחד, וכל חברת תעופה תעשה את השיקולים שלה לאן כדאי לה להגיע. מדינה שתשקיע ותסתבד יש לה סיכויים יותר טובים".

לציבור הישראלי פחות אכפת אם אין תיירות נכנסת, זו פחות תחלואה בפוטנציה. 

"נכון שכל סקטור אמור להלחם למען מטרותיו. התאחדות המלונות (שאנחנו מיוצגים בה) היא גוף מאוד מנומס שלא עשה רעש וצעקות, ניסו לפתוח דלתות בצורה מסודרת ופורמלית ובזה קצת חטאנו לעצמנו כי לא עשינו רעש. את הציבור זה לא מאוד מעניין, למעט הלחץ הציבורי לאפשר לו לנסוע לחו"ל, לחץ שאליו ממשלה רגישה במדינה שבה יש בחירות כל יומיים. אז נענו לרחשי לב הציבור ופתחו את חו"ל אבל את ישראל לתיירים לא.  מן הסתם ציבור הבוחרים שלנו לא בא מחו"ל וכתוצאה מזה נשארנו מיותמים ומקופחים". 

בענפים אחרים, דוגמת הראל ויזל מפוקס, ידעו לעשות רעש ולהשמע. 

"ארגון העצמאים, הסוחרים, אנשי ההלבשה ידע להעמיד בשורה הראשונה אנשים שיודעים להשמיע את קולם והשיגו אי אילו הצלחות. אבל  ענף התיירות שהכי נפגע ביי פאר – הוא גם זה שלא משמיע את קולו.  אנחנו, המלונאות העצמאים הקטנים הם רוב רובה של ישראל, רשתות ענקיות כמו פתאל וישרוטל, ואפילו דן שיש לה מלונות נופש מבוססי ישראלים באילת וים המלח -  פחות נפגעו. כך שאפשר להגיד שאנחנו בניגוד אינטרסים, הם  סובלים פחות אנחנו סובלים המון, ואף אחד לא שומע מה יש לנו להגיד.  אדם בעל 100 חדרים בנצרת שחי על 10 אחוזי תפוסה סופג הפסדים איומים. אנחנו משקיעים בקמפיין פרסומיים כמו שלא השקענו בימים הכי טובים שלנו כדי להביא ישראלים - אבל זה עדין כמעט לא מביא כלום באמצע השבוע, וזו הבעיה. זה לא עניין של מחיר, אלא שהישראלי שעובד וילדיו ה ולכים לבית ספר -  לא יבוא למלון באמצע שבוע. בסוף זה סיפור של ענף שלם שהדרדר משיא לשפל, ולא רואים את האור בקצה המנהרה".

בזמן הקורונה נפתחו מלונות פאר דוגמת פרא, דרים איילנד וסיקס סנסס במחיר של אלפי שקלים ללילה. מה זה עושה לתיירות המקומית? איך זה שדווקא אצלם יש רשימות המתנה?

"עובדתית המלונות האלה נפתחו 'דווקא בזמן הקורונה'. מעשית -  הם תוכננו ונבנו שנים רבות לפני הקורונה, והושלמו בלי קשר אליה. הקורונה לא היוותה טריגר להקמת מלונות אלו. הם תוכננו מלכתחילה למאיון הראשון של עשירי ישראל, נישה מאד מצומצמת זו של בתי מלון. הנישה הזו מנותקת מהמציאות התיירותית הרגילה, ואינה פוגעת בכלל המלונות. העובדה שיש רשימות המתנה ארוכות רק מוכיחה שכמות המשתייכים בישראל למאיון העליון או הרוצים להיחשב ככאלה - גדולה מכמות החדרים המוצעת במלונות היוקרה. תופעה זו הייתה קיימת הרבה לפני הקורונה, לא קשורה בשום צורה לקורונה ותמשיך להתקיים הרבה אחריה".