העולם נאבק בפליטות המתאן, סעודיה וכוויית הסתפקו בספין

יומה השני של ועידת האקלים בגלזגו נפתח בבשורות חיובית: מנהיגי העולם, כולל נשיא ברזיל, ז'איר בולסונארו, התחייבו לשים קץ לבירוא היערות עד 2030 ולהגן על שטחים נרחבים, מהטייגה הסיבירית ועד אגן הקונגו, מיערות הגשם הגדולים בעולם. במקביל, באקט מנהיגותי, התחייבה בריטניה להפחית את פליטות הפחמן שלה ב־78% עד 2035.

בירוא היערות אינו רק טרגדיה מבחינת תרומתם של העצים לספיגת הפחמן; על פי המכון העולמי למשאבים (WRI), אם שטחי היערות שנכרתו היו מדינה, היא היתה מדורגת במקום השלישי בטבלת פליטות גזי חממה, אחרי ארה"ב וסין. מוטב היה לו מנהיגי העולם היו מפנימים את העובדה הפשוטה שהזמן לפעול הוא לא 2035 ואפילו לא 2030, אלא אתמול. ולמרות זאת, מדובר ברגע מכונן, שכבר תוייג כ"מומנט פריז" עבור היערות.

ההמשך לא היה אופטימי במיוחד. בזה אחר זה עלו מנהיגי כוויית ובחריין לפודיום, מיצואניות הנפט הגדולות בעולם, ופיזרו הבטחות שונות. ואולם, אין לטעות כאן בגרין־וושינג, או במילים אחרות בספין הירוק: סעודיה התחייבה לאפס פליטות רק ב־2060, עשור לאחר הסטנדרט העולמי וממילא מאוחר מדי; ואילו בחריין, לפי חשיפת גרינפיס מאוקטובר, הפעילה מכבש לחצים על הפאנל הבין־ממשלתי לשינויי אקלים (IPCC) להסיר את המלצתו הגורפת להפסיק את השימוש בדלקי מאובנים. 

"תפציצו אותנו וזהו"

הלך הרוח סוכם באופן די מדויק על ידי נשיא מדינת האיים פלאו, סורנגל ויפס ג'וניור, שאמר בנאומו: "אתם יכולים פשוט להפציץ אותנו וזהו".

בצהריים הגיע נשיא ארה"ב ג'ו ביידן והפיח מעט תקווה במשתתפים כשהכריז על "אמנת המתאן הגלובלית" ששמה לעצמה יעד שאפתני — להפחית עד 2030 את פליטות המתאן ב־30% מהרמות של 2020. מתאן, המכונה גם "גז הביצות", הוא גז חממה עוצמתי עשרות מונים מפחמן דו חמצני. רמתו באטמוספירה יותר מהכפילה את עצמה מרמתה טרום המהפכה התעשייתית, והיא שניה רק לרמת הפחמן הדו חמצני. על פי הערכות שונות, המתאן, שרמתו האטמוספרית הגיעה בשנה שעברה לשיא היסטורי מאז שהחלו המדידות בשנות השמונים, אחראי ל־20% מהתחממותו של כדור הארץ עד כה. באמנה חברות כרגע 90 מדינות מרחבי העולם, לא כולל רוסיה, סין והודו.

ברקע הוועידה ערכה אתמול המשלחת הישראלית סדרת פגישות. ראש הממשלה, נפתלי בנט, נפגש אתמול בין היתר עם מייסד מיקרוסופט, ביל גייטס, עם ראש ממשלת הודו, נרנדרה מודי, ועם ראש ממשלת בריטניה, בוריס ג'ונסון. "אני מאמין שאנחנו יכולים לפתור את משבר האקלים אם נאיץ את החדשנות", אמר גייטס לבנט. "אנחנו צריכים הרבה חדשנות לא רק במיטיגציה, כלומר בהפחתת הפליטות, אלא גם באדפטציה, בהסתגלות. זה נושא שאנחנו מתעניינים בו במיוחד בקרן גייטס. אתם כבר מתמודדים עם טמפרטורות גבוהות ותנאי בצורת, אבל אלה רק יחמירו, ובהינתן הכישרון שיש לכם בתחום הדיגיטלי, אולי הם יתועלו לחדשנות באדפטציה".

גם הפגישה עם ג'ונסון הוכתרה בהצלחה. ג'ונסון, שהתנדב כסטודנט בישראל בשנות ה־80 בקיבוץ כפר הנשיא, הביע את התנגדותו הנחרצת לחרם על ישראל (BDS), ודן עם בנט בנושאים אזוריים, בדגש על איראן ולבנון, וכן, בהזדמנויות אזוריות חדשות בעקבות הסכמי אברהם.

סוגיית חיסון הבוסטר לקורונה הייתה למוטיב חוזר בכל פגישותיו של בנט, והפגישה עם ג'ונסון, שעמו הוא מתכתב בווטסאפ על המאבק בקורונה, כפי שמסר ל"טיימס" הבריטי בסוף השבוע האחרון, לא הייתה יוצאת דופן מבחינה זו. "אנחנו צריכים ללמוד ממבצע חיסון הבוסטר בישראל", אמר ג'ונסון. "מבצע הבוסטר עודנו נמשך בבריטניה אבל אנחנו צריכים שהוא ירוץ במהירות ישראלית. אנחנו זקוקים לקצת מהרוח שלכם בבריטניה".

ג'ונסון אף התנצל בפני שרת האנרגיה, קארין אלהרר, על כך שכניסתה לוועידה נמנעה ביום שני: "הבנתי שהיה בלבול עם ההתנהלות אתמול. אני מאוד מתנצל על כך", אמר. פארסת אלהרר נמשכה גם לאחר הפגישה, כשהשר הבריטי לאיכות הסביבה האשים את ישראל בכך שהייתה צריכה להודיע מראש על הגעתה של השרה.

נפתלי בנט בפגישה עם ביל גייטס | צילום: חיים צח, לע"מ

בשולי הוועידה, ערכה אתמול השרה להגנת הסביבה, תמר זנדברג,  מפגש עם פעילי סביבה ישראלים. ליה לב מתנועת הנוער למען האקלים, אומרת כי "זנדברג לא חידשה לנו יותר מדי אבל אנחנו יודעות שהנושא הזה חשוב לה, ומקוות שהיא תהיה נחושה ותילחם עליו".

זנדברג מקווה למומנטום

זנדברג עצמה הבהירה שלא תוותר על חוק האקלים ועל יעדי הביניים הלא שאפתניים שישראל הציבה לעצמה לשנת 2030. "הציפייה שלי היא שהמומנטום הבינלאומי שנוצר לקראת הוועידה אכן יתורגם להתחייבויות משמעותיות, דרמטיות אפילו", אמרה. "וגם מאיתנו, בישראל, אני מצפה לספוג את השינוי העולמי ולהצטרף לעולם באופן אמיתי, ולא רק בהכרזות והתחייבויות. עלינו לחוקק חוק אקלים ולעמוד ביעדים, גם ביעדי הביניים. עד עכשיו הייתה תחושה שמשבר האקלים מרחף איפשהו באטמוספירה, תרתי משמע, ולשמחתי זה כבר לא המצב".

ובינתיים ברחבי גלזגו מתנוססים שלטים שעליהם מככבים פילים: 5,000 פילים ניצלו בזכות תעשיית הרכבות הסקוטית, שהפחיתה את פליטות הפחמן של המדינה בכ-30 אלף טון; אבל יש פיל אחר בחדר, והוא תעשיית הבקר שתפקידה המשמעותי כמזהמת נפקד עד כה מהוועידה, אבל כמובן שלא מדוכני המזון שלה.