מתוך אפליקציית TAZOO | אילוסטרציה
זיכרון של פיל: האפליקציה שמשיבה לחיים את גן החיות של תל אביב
כל החיים סיפרו למאיה שקל שליד הבית שגרה בו בתל אביב שכן גן חיות. עתה היא פיתחה עם שותפה יובל קלע את TAZOO: אפליקציה שמשיבה לחיים באופן וירטואלי ואינטראקטיבי את הדובים שהגיעו מרחוב הירקון, הצבים שהושטו מהגלאפגוס והגמל שעשה את כל הדרך מסיני ברגל, ואת סיפורי האנשים שטיפלו בהם כאן
אחד הפיצ'רים באפליקציה החדשה TAZOO, שמחיה באופן וירטואלי את גן החיות של תל אביב, הוא משחק גירוד: על מסך הטלפון מופיעה תמונה בצבע של גן הדסה, הצמוד לקניון ומגדל גן העיר בתל אביב — סוג של גן נעלם שמחביא סוד. כשמגרדים את המסך מתגלות מתחת תמונות בשחור לבן של גן החיות שרחש שם קודם, בין השנים 1938 ועד 1980. כך מתחת לתמונה של בריכת המים היום, נראים בצילום שנגלה כלבי הים שהשתכשכו שם פעם. ומתחת לתמונה של הכניסה לגינה המוצלת, מגרדים ורואים צבי ענק שהובאו לגן החיות מהגלאפגוס. בהמשך הסיור, שמתקיים במקום בעזרת טכנולוגיות AR (מציאות רבודה), אפשר לשמוע על עוד בעלי חיים, מהרבים מאוד (יש הטוענים רבים מדי), שהיו בגן החיות הזה: פילים, אריות, קרנף, שימפנזה, היפופוטם ונאקה; וכן מתגלים האנשים שהפעילו וניהלו את הגן, שהיה נטוע בין בנייני המגורים, ועוד סיפורים מעניינים ואף מפתיעים.
קראו עוד בכלכליסט:
מאחורי היוזמה המהנה והמוצלחת של שיחזור גן החיות באופן וירטואלי עומדים מאיה שקל ויובל קלע, בני 28, בני זוג, שלמדו יחד במסלול מדיה דיגיטלית באוניברסיטת תל אביב, וזה פרויקט הגמר שלהם. שקל גדלה ברחוב הדסה וחיה שם כל חייה. היא אמנם נולדה יותר מעשור אחרי שהגן כבר נסגר, אבל כל מי ששמע שגרה שם מיד סיפר לה על גן החיות, ואיך ששאגות האריות ותרועות הפילים שימשו מוזיקת רקע של העיר בשנים ההן. "הגן מלווה אותי כל החיים, אף שהיום אין לו זכר, חוץ מהפסל בכניסה של מייסד גן החיות מרדכי שורנשטיין, שחולפים על פניו מבלי להבין מי הוא היה", היא מספרת, בראיון איתה, בגן שמול ביתה. "גן החיות היה גם מרכז תרבותי", מוסיף קלע. "אמנים מפורסמים, כמו נחום גוטמן, היו מעצבים את הכרזות שלו למקום היה מעמד".
האתגר שניצב בפני שקל וקלע היה לשלב בין הסיפור הזה של תל אביב הקטנה מפעם לבין המדיה הדיגיטלית של היום. "רצינו שהאפליקציה תהיה מבוססת מקום", מספרת שקל. "אחר כך פתחנו עמוד פייסבוק וקראנו לו 'קהילת גן החיות של תל אביב'. תוך שבוע אנשים צירפו תמונות מהגן ושיתפו אלפי זיכרונות. הבנו שיש לזה קהל. בינתיים עשינו תחקיר משלנו וב־2018 הפגשנו בין אנשי הקהילה והמפגש צולם. התחלנו להרכיב מהם סיפורי זיכרונות וחילקנו אותם לשמונה תחנות סביב הגינה".
כך בגן הדסה היום, בעיקר לאורך המדרגות במרכזו, יש שמונה תחנות המסומנות בשלטים כתומים. הסיור הוא חינם, באוויר הפתוח, וכבר זמין לקהל הרחב, אף על פי שההשקה של המקום, בשיתוף עיריית תל אביב, תתקיים רק בדצמבר.
"כבר בשלב הרעיון עיריית תל אביב השקיעה בנו", הם מספרים. "והצבת השילוט במרחב הציבורי היה שלהם". היוצרים זכו במענק פיתוח לאפליקציה כחלק מתמיכה של העירייה באמנים צעירים בעיר. "העבודה הותקנה בגינת הדסה במסגרת המדיניות העירונית להצבת אמנות במרחב הציבורי", נמסר מהעירייה.
תמיכה נוספת קיבלו מהקרן החדשה לקולנוע וטלוויזיה. "זה הפרויקט הראשון האינטראקטיבי שהם תומכים בו. מרגש שהם הבינו שמדובר לא רק במשחק אלא במשהו אמנותי", אומרת שקל.
עד ההשקה ובלי קשר, מומלץ להגיע לגן עם אוזניות וטלפון נייד. פותחים את האפליקציה, מפנים את הטלפון אל השלט ומעבירים למצב אופקי, ועל המסך רואים סרטון אנימציה של החיות שהיו שם קודם שמלווה בסיפור של דקה וחצי הקשור בגן שמקריא השחקן גידי קורן, המגלם את מי שהיה מנהל גן החיות במשך 34 שנים, ברוך גופר.
התחנות ממוספרות ומתקדמות באופן כרונולוגי. הראשונה מתרחשת במלחמת העצמאות. היא מסמלת את הקמת הגן. בשנות ה־60 מספרים את סיפורו של הזואולוג יחזקאל שושני. תחנה אחרת מספרת את סיפורה של העיר בתקופה שמי הים היו מזוהמים, והגן היה עוד יותר פופולרי כי הלכו אליו במקום לחוף הים. "אתם יודעים למה הוקם הגן?" שואל גופר בסרטון, "כי פשוט לא היתה ברירה".
בסיור לומדים שמייסד הגן, הרב מרדכי שורנשטיין, שהמציא את המונח "גן חיות", והתגורר אז ברחוב הירקון, החל למכור דובים ונמרים מביתו. "בעלי הבית לא אהבו את זה וכך גם עיריית תל אביב", מספרת שקל. "היה גם סיפור של דוב שברח. אז עיריית תל אביב הקצתה לו את השטח הזה. אחר כך היו כל מיני סכסוכים איתו. הוא נטל שלוש לירות, האשימו אותו בגניבה, פיטרו אותו מניהול הגן והביאו את גופר במקומו".
עוד אתגר שניצב בפני יוצרי האפליקציה היה הפנייה לקהלי מבוגרים שלגן יש ערך נוסטלגי מבחינתם, וילדים שאוהבים גני חיות, ואוהבים משחקים עם חיות בטלפון: "הילדים נהנים מהטכנולוגיה. זה אולי פחות מלהיב מ'פוקימון גו' אבל זה מציאות רבודה ואפשר להצטלם עם זה. הסבים לא צריכים את השיחזור כי הם זוכרים איך היה", אומרת שקל. "ובשבילם בתוך האפליקציה יש הרבה חומר כתוב, צילומים וסרטונים".
הסיפור האהוב ביותר על שקל הוא על הנאקה. "יחזקאל שושני עבד בגן מגיל מאוד צעיר, הוקמה לו בקתה שם, ובה למד לכל הבגרויות. מאוחר יותר, במלחמת ששת הימים, הוא היה במילואים בסיני. שם מצא נאקה נטושה הוא קרא לה סלאמה, והחליט שהוא רוכב עליה כל הדרך עד גן החיות בתל אביב, מרחק של 650 ק"מ. הוא קיבל אישור מהמנהל, ויצא לדרך. הגיע לגן, לא לפני שעבר בבית, העיר את כל האחים שלו כדי שירכבו על הנאקה, ורק אחר כך הביא אותה לגן החיות".
את סופו של הגן מסביר באפליקציה הסיפור של הג'ירפה. "בעיקר בגלל ענייני נדל"ן", אומרת שקל. בזכות גובהה הג'ירפה יכולה להשקיף על העיר. "מגובה עיניה היא רואה שתל אביב מתרחבת, ומבינה שהזמן של גן החיות מוגבל", מספרת שקל. ב־1980 הגן נסגר, חלק מבעלי החיים עברו לספארי ברמת גן. הצבים מהגלאפגוס והפילים מותק וורדה חיים שם עד עצם היום הזה.