אליזבת הולמס, תראנוס | צילום: רויטרס
דו"ח טכנולוגי
פרשת תראנוס: המשקיעים אחראים להצלחת ההונאה של הולמס
מיורשי וולמארט, דרך לארי אליסון ועד רופרט מרדוק: אף אחד מהמשקיעים המשופשפים במיזם בדיקות הדם של אליזבת הולמס לא בדק באופן מינימלי את התנהלות תראנוס. כל אחד מהם יכול היה למנוע את ההונאה בקלות יחסית
משקיעי הון סיכון ואנשים שמנהלים סכומי כסף עצומים, בשביל עצמם או בשביל אחרים, יודעים מה הם עושים. הם לא מקבלים החלטות או מבצעים השקעות ללא חשיבה מעמיקה, בחינת מסמכים רלוונטיים, סקר שוק מעמיק, התייעצות עם מומחים עצמאיים ושקילת הסיכונים השונים.
קראו עוד בכלכליסט:
זה לא שהם לא לוקחים סיכונים בכלל, בעולם ההון סיכון זה חלק מהשם אחרי הכל, אבל הם עושים כל מה שאפשר כדי למפות את הסיכונים ולצמצם אותם.
זו, לפחות, התפיסה המקובלת לגבי השקעות הון סיכון והשקעות בכלל: שמי שמנהל את הכסף הוא מקצוען, שהוא יודע לעשות את העבודה יותר טוב ממני, ושהכסף שלי בטוח יותר אצלו מאשר אצלי.
קרנות הון סיכון גדולות דוגמת אנדרסן-הורוביץ וסקויה שמינפו חברות מצליחות כמו פייסבוק, גוגל, לינקדאין, אפל, ווטסאפ וזום, ובדרך הפכו אנשים עשירים מאוד לאנשים עשירים בצורה בלתי-סבירה, סייעו לחזק את התדמית הזו; של האנשים החכמים שמבינים דברים שאתם לא, אז פשוט תנו להם את הכסף שלכם ותגידו תודה. כישלונות מתוקשרים כמו השקעת הענק הכושלת של קרן ויז'ן של סופטבנק ב-WeWork, לא סדקו את התדמית יותר מדי. וכך גם מחקרים שהדגימו שהדרך הכי טובה להרוויח בבורסה היא באמצעות השקעה משעממת בקרנות אינדקס, ולא דרך ליועצי השקעות שבוחרים מניות מנצחות.
הונאת רופאים, חולים ומשקיעים
בשבועות האחרונים מתנהל בקליפורניה משפטה של אליזבת הולמס, מייסדת תרמית הביוטק תראנוס, שהואשמה בהונאה אחרי שלכאורה זייפה מסמכים על התנהלות מכשירי בדיקות הדם החדשניים שהתיימרה החברה לפתח. טענות תראנוס שלפיהן היא פיתחה בדיקה שמסוגלת להגיע למגוון אבחונים משמעותיים מטיפת דם אחת בלבד התגלו כלא מדויקות, בלשון ההמעטה, והולמס מואשמת בין השאר בהונאת רופאים וחולים ובהונאת משקיעים בהיקף של מיליוני דולרים.
ואם יש דבר אחד שהמשפט חשף על המשקיעים בחברה, זה שממש לא מדובר בנבחרת המקצוענים והמומחים יכולי הכל כפי שמציירת התדמית הציבורית. רחוק מכך. למעשה, יותר מתדמית של מקצוענים, מצטיירים משקיעי החברה כעדת מעריצים עיוורים שמוכנים לעשות הכל כדי לזכות בקצת מאור השמש שהפיצה הולמס סביבה.
עדויות מהמשפט שריכז הניו יורק טיימס ממחישות זאת היטב. למשל המקרה של עו"ד בשם דן מוזלי, ששימש כמתווך בעבור השקעות של משפחות עשירות. לפי תכתובות שנחשפו במשפט, ב-2014 הוא ביקש מהולמס הצהרות פיננסיות מאומתות על פעילות החברה, ותחזיות הכנסות. המידע מעולם לא נמסר, אך מוזלי השקיע בתראנוס 6 מיליון דולר. "תודה לך על ההזדמנות להיות אחד מבעלי המניות שלך", הוא כתב להולמס.
"מאוד נזהרנו לא לעצבן את אליזבת"
ליסה פטרסון, מנהלת ההשקעות של משפחת דה-ווס, שהונה מוערך במיליארדי דולרים, אמר שלא ביקרה במוקדי תראנוס בסניפי וולגרינס, ולא דיברה עם בכירי וולגרינס או שכרה מומחים עצמאיים בתחומי מדע, רגולציה ומשפט במטרה לאמת את טענות החברה לפני שהשקיעה בה 100 מיליון דולר מהון המשפחה ב-2014. "מאוד נזהרנו לא לעצבן את אליזבת, העידה פטרסון במשפט. "אם היינו עושים יותר מדי, לא היו מזמינים אותנו לשוב ולהשקיע" (המקרה הזה אירוני במיוחד, בהתחשב בכך שאבי משפחת דה-ווס הוא מייסד חברת הונאת הפרמידה, סליחה "שיווק רב-שכבתי", Amway, ובני המשפחה מחזיקים ומנהלים את החברה גם היום. לרמות רמאי זה הישג מרשים).
קרן ההון סיכון בלק דיימונד ונצ'ורס השקיעה כ-7 מיליון דולר בתראנוס, אף שלא קיבלה גישה למידע פיננסי או אפשרות לבחון את רשומות החברה – צעדים מקובלים לפני השקעה בסדר גודל שכזה. בראיין טולברט מ-Hall Group העיד במשפט שב-2013 הקרן שלו השקיעה בחברה 5 מיליון דולר, אף שלא היתה לו הבנה מעמיקה של הטכנולוגיות של החברה או העבודה שהיא לכאורה עשתה עם חברות פארמה והצבא.
לא עשו בדיקה מינימלית
הם לא היחידים שנפלו בפח: תראנוס גייסה קרוב למיליארד דולר מאנשי הון סיכון משופשפים כמו טים דרייפר, דיקסון דול ודונלד לוקאס, מיורשים של מייסדי חברות בולטות כמו וולמארט, אפילו משחקני מדיה וטכנולוגיה מהשורה הראשונה דוגמת לארי אליסון ורופרט מרדוק; שועלי קרבות ותיקים שיודעים דבר או שניים על השקעות ואיך לדפוק אנשים אחרים. אפילו גורמים שהיו קרובים לתראנוס לא עשו עבודה מינימלית. סמנכ"ל הכספים לשעבר של וולגרינס הודה בעדותו במשפט שלא ידע האם אחד ממכשירי בדיקות הדם של תראנוס הגיע אי-פעם למשרדי וולגרינס לפני שהחברות סיכמו על שיתוף פעולה.
תראנוס רימתה והונתה לכל אורך הדרך – הוסיפה לוגואים של חברות פארמה לדו"חות אימות, אף שהחברות לא אימתו את הטכנולוגיה, טענה להכנסות של 140 מיליון דולר ב-2014 בשעה שאלו עמדו על אפס, זייפה הדגמות של מכשירי בדיקות הדם שלה. מרביתן, הונאות דקות שקל לחשוף באמצעות בדיקה פשוטה, קריאת מסמך, שיחת טלפון או שליחת אימייל.
למעשה, לפי עדויות במשפט כל המידע שדרוש למשקיעים כבר היה קיים, אם רק היו טורחים לברר. קונסטנס קולן, בכירה לשעבר בחברת הפארמה Schering Plough העידה שבחנה את הטכנולוגיות של תראנוס ב-2009. לדבריה, היא הייתה "לא מרוצה" מהתשובות של הולמס לשאלות טכניות, אותן כינתה "מתחמקות" ולא-ישירות. שיין וובר מפייזר בחן את תראנוס ב-2008, וסיכם שהתשובות של החברה לשאלות הטכניות שלו היו "עמומות או חמקניות". הוא המליץ לחברת הפארמה להפסיק לעבוד עם תראנוס.
המשקיעים נושאים באשמה
חשיפת המידע הזה לא היתה כרוכה במהלכים מורכבים שדורשים תחכום מיוחד, גישה למשאבים יוצאי דופן או ידע מקצועי רב (אם כי, האנשים המדוברים אמורים להחזיק בכל אלו), אלא בתהליכי בדיקה בסיסיים וראשוניים שכל משקיע אמור לבצע טרם השקעה. בטח כשמדובר בסכומים של מיליוני דולרים. המשקיעים של תראנוס לא עשו את העבודה הבסיסית שנדרשת מהם, הסתנוורו מהבאזז וההבטחות הגדולות של הולמס, ואיבדו מיליוני דולרים כתוצאה.
הולמס עומדת למשפט כי שיקרה והונתה. אבל המשקיעים ומי שניהל את כספים לא יכולים להציג את עצמם כקרבנות תמימים וחסרי ישע. היו להם את הכסף ואת האמצעים לרדת לעומק ההבטחות של הולמס, הם היו יכולים לחשוף את ההונאה בקלות יחסית. הם בחרו, בגלל FOMO או סיבה לא סבירה אחרת, שלא לעשות זאת. קיבלו החלטות על סמך תחושת בטן, לא על סמך מידע מבוסס שהיה נגיש להם. זה דבר גרוע לעשות כאשר מדובר בהון אישי קטן יחסית, רשלנות מקצועית כאשר מדובר באנשים שהעבודה שלהם היא לנהל את כספם של אחרת, אולי אפילו רשלנות פושעת.
ההונאה של תראנוס הצליחה כל כך, הגיעה רחוק כל כך, בגלל הולמס עצמה, אבל גם בגלל האקוסיסטם שצמח סביבה, בגלל המעגל הגדול של המשקיעים ובעלי ההון שמימנו את פעילותה, אכלו בתיאבון את השקרים שלה מבלי להציץ קודם מה יש בצלחת. הם נושאים באחריות, אולי לא באותה מידה כמו הולמס אבל באופן משמעותי בכל זאת.
לא מדובר במקרה חריג
ואם יש דבר אחד בטוח, זה שלא מדובר באנומליה חריגה. הדבר היחיד שחריג כאן הוא שהדברים נחשפו בצורה כל כך פומבית ומשפילה. אבל התנהלות כזו? היא כנראה לא משהו יוצא דופן בעולם הסטארט-אפים, ההון סיכון וההשקעות. לדברי גורמים בתחום, כשכל כך הרבה משקיעים חדשים נוהרים לסטארט-אפים, בדיקות נאותות הן כל כך סמליות שהרבה פעמים מדובר בלא יותר מבדיחה. "שוק חם מדי יוצר סביבה שבה אנשים מספקים טענות מנופחות יתר על המידה, אפילו מתפתים לשקר", אמר לניו יורק טיימס היזם והמשקיע שיריש נדקרני.
הולמס היא לא יחידה בדורה, לא אמנית ההונאה של המאה, לא המציאה תרגיל חדש. היא הלכה אולי קצת יותר רחוק מאחרים, אך בסופו של דבר עשתה מה שרבים עושים: מכרה למשקיעים אוויר חם בלי ביסוס, ואלו מיהרו לגמוע אותו. כמוה יש עוד רבים אחרים, יזמים שמנהלים הונאות דומות, במודע או שלא במודע, בהיקפים גדולים וקטנים. זה עובד להם, ופעמים רבות לא מתפרסם גם אחרי שסטארט-אפ נכשל ונסגר (בין אם כי המשקיעים עדיין לא מודעים להונאה, או כי הם מודעים אבל מפאת המבוכה וההשפלה מעדיפים להסתיר אותה), כי יש יזמים שיודעים לתמרן משקיעים ולגרום להם להתפרק מרצונם מהכלים שאמורים להדריך אותם בבחירת השקעות.
זה קורה למשקיעי הון סיכון, זה קורה בוודאי גם ליועצי השקעות. העובדה שמישהו מקצוען מנהל את הכסף שלכם, לא מחייבת שהוא עושה תמיד עבודה מקצועית.
תגובה אחת לכתיבת תגובה