אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
הרשעת ניסו שחם: שלטון החוק גובר על חוקי המתמטיקה צילום: מוטי קמחי

פרשנות

הרשעת ניסו שחם: שלטון החוק גובר על חוקי המתמטיקה

בית המשפט העליון קיבל את עמדת המחוזי וקבע שאפילו אם כל מעשה בודד בקיום קשר אסור עם כפיפה תוך ניגוד עניינים לא הצדיק לבדו את הרשעתו בהפרת אמונים – הרי הצטברות המעשים מצדיקה את הרשעתו בעבירה זו. השופט ניל הנדל: "יש עבירות שהעובר אותן עושה כן בגלל שהוא חוזר שוב ושוב על התנהגות פסולה, באופן שהצטברות המעשים ונסיבותיהם מביאות לכך שהמכלול חוצה את הרף הפלילי"

15.11.2021, 12:21 | משה גורלי

בית המשפט העליון הכריע היום לא רק בשלטון החוק, אלא גם בחוקי המתמטיקה. זה היה בהרשעת קצין המשטרה ניסו שחם בהפרת אמונים. שחם קיים קשרים מיניים עם שוטרות הכפופות לו, ולאחר מכן טיפל בבקשותיהן למעבר תפקיד בעודו מצוי בניגוד עניינים. 

ולמה מתמטיקה? בית המשפט המחוזי קבע שאפילו אם כל מעשה בודד בקיום קשר אסור עם כפיפה ובהמשך טיפול בבקשותיה תוך ניגוד עניינים לא הצדיק לבדו את הרשעתו בהפרת אמונים – הרי שהצטברות המעשים מצדיקה את הרשעתו בעבירה זו.

במתמטיקה המשמעות היא שאפס ("לא הצדיק לבדו את הרשעתו בהפרת אמונים") פלוס אפס פלוס אפס שווים לאפס. בית המשפט העליון לא קיבל את העמדה הזו בהחלטת רוב של השופטים ניל הנדל ויעל וילנר. השופט יוסף אלרון, בדעת מיעוט, נותר נאמן לחוקי המתמטיקה המסורתיים. זאת כשקבע כי "אין לקבל גישה שלפיה הצטברות של מעשים – שכל אחד בפני עצמו אינו עולה כדי עבירה פלילית – תביא להפללת המעשים בדיעבד בעבירת מרמה והפרת אמונם. זאת ועוד, גישה שלפיה ניתן לצבור מעשים שאינם פליליים לכדי עבירה אחת עלולה להותיר את הרושם המוטעה לפיו די להסתפק בבחינת 'דפוס התנהגות כולל' ולוותר על בחינת התקיימות היסוד העובדתי והיסוד הנפשי בכל אחד מהמעשים המיוחסים לנאשם עובד הציבור".

ניצב בדימוס ניסו שחם ,   צילום: מוטי קמחי ניצב בדימוס ניסו שחם | צילום: מוטי קמחי ניצב בדימוס ניסו שחם ,   צילום: מוטי קמחי

שופט הרוב ניל הנדל דווקא תמך בגישת "דפוס התנהגות כולל". "יש עבירות שהעובר אותן עושה כן בגלל שהוא חוזר שוב ושוב על התנהגות פסולה, באופן שהצטברות המעשים ונסיבותיהם מביאות לכך שהמכלול חוצה את הרף הפלילי", כתב והוסיף ש"לפעמים יש ו'הכמות עושה איכות'. כך גם בעבירה של הפרת אמונים. תכליתה של עבירה זו היא להילחם נגד השחיתות בשירות הציבורי, באופן שהוא חיוני לקיום משטר דמוקרטי ראוי. זהו אינטרס ציבורי רם מעלה. בענייננו, העבירה בוצעה במספר מקרים כאשר המבקש הכניס את עצמו פעם אחר פעם לניגוד עניינים בכך שקיים קשרים מיניים עם כפיפות, ואז המשיך לפעול חרף ניגוד העניינים בכך שטיפל בבקשותיהן של אותן כפיפות".

והמסקנה היא המתמטיקה החדשה: "אף אם כל מעשה שביצע המבקש לא היה פלילי כשלעצמו, הוא בוודאי היווה הפרה של איסור משמעתי. הצבר של הדברים הופך את ההתנהגות לפלילית על פי המבחנים שהותוו בפסיקה ביחס לעבירה של הפרת אמונים".

גם וילנר תומכת במתווה ההצטברות: "ריבוי מעשים פסולים הנצברים לכדי עבירה פלילית אחת,נסמכים זה על זה – כך שכל מעשה ומעשה מכתים אף את קודמיו – והצטברותם יחד היא היא אשר מצדיקה הטלת אחריות פלילית, בבחינת סופם של הדברים מעיד על תחילתם".


שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות