עמוס מנור על רקע מלון אטלס | צילום: bokking
הקרב החשאי על מניות בשווי עשרות מיליוני שקלים שהוריש ראש השב"כ
ראש השב"כ השלישי של ישראל שהפך לאיש עסקים; בן מאומץ נהנתן עם נטייה לבזבזנות ולהסתבכויות; מניות ברשת מלונות אטלס בשווי עשרות מיליוני שקלים; הסכם סודי שנחשף אחרי המוות; נאמן לצוואה שמקבל את הירושה לעצמו; בית החולים איכילוב שאמור ליהנות ממחצית מהסכום; ומייסדי אטלס הוותיקים שגילו שיש להם שותף שלא הכירו - עלילות השב"כ עשויות להחוויר אל מול הקרב המשפטי שמתהווה סביב ירושתו של ראש הארגון עמוס מנור
בדצמבר 2011, בכניסה למחלקה הקרדיולוגית בבית החולים איכילוב בת"א, הצטופפו לתצלום לעלון הרבעוני של המרכז הרפואי חמישה גברים.
לצד מנהל בית החולים דאז, פרופ' גבי ברבש, עמדו רופאים ממחלקת הלב, ואיתם מטופל מוכר וידוע לאנשי הצוות.
קראו עוד בכלכליסט:
היה זה אודי (אהוד) מנור, בנם היחיד והמאומץ של זוג תורמים קבועים וידידי בית החולים במשך כשלושה עשורים: עמוס מנור, ראש השב"כ בשנים 1963-1953 ואיש עסקים לאחר מכן, ואשתו ציפורה, שנפטרה שנתיים אחריו (2009). "שושלת של תורמים", הכריזה הכותרת ברבעון של איכילוב. "בנם של צפורה ועמוס ז"ל, אודי, תרם בנדיבות רבה לזכרם של הוריו וכהוקרה למערך הקרדיולוגי המטפל בו (...) אודי כינס מספר מהרופאים שמטפלים בו והוקיר להם תודה", נכתב בידיעה.
עשר שנים חלפו מאותו צילום אידילי, והיום צצים לפתע מסמכים, עדויות והסכמות חשאיות שהוסתרו עד כה היטב, ומעיבים על האידיליה של אז. במרץ 2019 נפטר אודי מנור, ולא הותיר אחריו צאצאים. צוואתו אכן הורתה על העברת תרומה יקרת ערך, בשווי עשרות מיליוני שקלים, מההון של משפחת מנור לבית החולים. אבל היו לו במקביל תוכניות אחרות.
"בני אהוד יהיה זכאי רק לפירות השוטפים"
קצת רקע: עמוס מנור נולד בטרנסילבניה (כיום רומניה) כארתור מנדלוביץ', היה פעיל ציוני ולמד הנדסה בצרפת. בסוף מלחמת העולם השנייה נשלח עם כמה מבני משפחתו לאושוויץ אך שרד את מחנה ההשמדה. עם תום המלחמה גויס לפעילות המוסד ב', וב־1949 נמלט עם אשתו ציפורה מבוקרשט הקומוניסטית באמצעות דרכונים צ'כים מזויפים ועלה לישראל. הוא גויס לשב"כ, והיה אחראי על הריגול הנגדי. בהמשך כראש השב"כ הישגו הגדול היה השגת הנאום ההיסטורי של ניקיטה חרושצ'וב, שבו התנער ממעשי הרצח של קודמו יוסף סטלין, וחיזוק הקשרים עם גופי הביון האמריקאים.
לאחר פרישתו מהשב"כ ב־1963 פנה מנור לעסקים. בין היתר הוא היה במשך 8 שנים נציג בנק פירסט פנסילבניה, ששלט בבנק הבינלאומי, וב־1981 מונה ליו"ר דירקטוריון הבנק והחברה-האם שלו פ.י.ב.י אחזקות. ב־1984 נהפך שותף ברשת מלונות הבוטיק "אטלס" יחד עם דני ליפמן, המשמש עד היו כמנכ"ל הרשת, וסטפן לסלי־אדלר. מנור המשיך להחזיק, עד פטירתו בגיל 89 ב-2007, בשליש ממניות אטלס. הן אלה שעומדות היום בלב המחלוקת.
לאורך כל השנים היו הזוג עמוס וציפורה מנור קרובים מאוד לבית החולים איכילוב ותרמו לו בנדיבות. לכן גם לא היה מפתיע שבצוואתה של ציפורה, שאושרה על ידי בית המשפט במאי 2009, היא הורתה ש"היה ובני לא יהיה בחיים, כל יתרת רכושי תועבר למרכז הרפואי סוראסקי (איכילוב)".
עד אז, לפי צוואתה, ציפורה הקפידה לא להעביר את מניות אטלס לאודי הבן, אלא ציוותה להקים אחרי מותה הקדש, מעין קרן סגורה, ומתוך רווחיה - למשל דיבידנדים שתקבל המשפחה מרשת אטלס – יועבר מדי חודש לבנה סכום קבוע של 5,000 דולר. "מתוך דאגה לביטחונו ולטובתו של בני בעתיד", כתבה האם בצוואתה, "הנני מצווה כי כל עוד בני אהוד מנור יוותר בחיים, יהיה זכאי אך ורק לפירות השוטפים של קרן שתקום וירוכזו בה הנכסים (...).מובהר כי מניות אטלס תוחזק על ידי הקרן ולא תימכרנה, אלא אם כל בעלי המניות ימכרו אותן באותה עת. מהקרן יועבר לבני אודי מדי חודש סך השווה 5,000 דולר".
"גלולת רעל" שמנוגדת ל־3 צוואות
אודי מנור נפטר ב־2019. שנה לאחר מכן, ב־2020, עם מתן צו קיום לצוואתו, הודיעה תחילה מחלקת העיזבונות במשרד המשפטים להנהלת בית החולים שמשפחת מנור הותירה לה ירושה נאה: 16% ממניות אטלס - מחצית מאחזקותיה ברשת, שהלכה והתפתחה ומפעילה כיום 17 מלונות בוטיק בתל אביב, ירושלים, חיפה ואילת, עם מחזור הכנסות של 234 מיליון שקל ב־2019. יתרת המניות, כך הצוואה, אמורה לשמש למטרות חינוך, בין היתר לקרן שהוקמה לטובת ילדי אנשי השב"כ.
אבל אז העניינים התחילו להסתבך, ובית החולים גילה שארוכה הדרך עד שיוכל ליהנות מחלקו בירושה. הסיבה לתסבוכת, למרבה האירוניה, היא דווקא אודי מנור עצמו, האיש בתצלום מאיכילוב, שעליו הרעיף בית החולים שבחים כממשיך דרכם של הוריו. מתברר שבניגוד לצוואת אמו, שביקשה להוריש את המניות לבית החולים ולהגביל את שליטתו של בנה בירושה, אודי מנור הותיר אחריו "גלולת רעל". כזאת שמנוגדת לשלוש הצוואות של משפחת מנור – האב, האם והבן עצמו.
דו"ח חקירה מיוחד של מנהל עיזבון אודי מנור, עו"ד אביעזר גרואר, מגלה שבמסגרת הסכם סודי משנת 2011, העניק מנור הבן במתנה את מניות המשפחה ברשת אטלס לאדם בשם שלמה ברק, ידיד המשפחה ויועץ של הוריו. ברק היה לא אחר מהאיש ששימש קודם לכן כמנהל העיזבון של ההורים עמוס וציפורה מנור. לאחר מותו של אודי התמנה גם למנהל העיזבון שלו, עד שמחלקת העיזבונות במשרד המשפטים גילתה על ההסכם הסודי, שלפיו ברק מקבל לכאורה במתנה לעצמו את מניות אטלס, ופנתה לבית המשפט. זה נעתר לבקשתה ופיטר את ברק, בשל ניגוד עניינים שבו הוא מצוי. ברק ערער על ההחלטה.
כעת המחלוקת המשפטית נסובה סביב השאלה האם אודי מנור, שכלל לא החזיק במניות, היה יכול להעביר אותן אחרי מותו לברק. באיכילוב ובמשרד המשפטים טוענים שהדבר אינו אפשרי: מנור אינו יכול להעניק במתנה את מה שלא היה שלו מלכתחילה. אבל ברק אינו מתכוון לוותר בקלות על הפרי העסיסי שנפל לידיו.
"בעל המניות עד פטירת אחד משנינו"
הראיה שבידי שלמה ברק, כך עולה מדו"ח החקירה של מנהל העזבון, היא הסכם העברת מניות מאודי אליו, וכן תצהיר מאומת של אודי בנושא ומכתב נגדי של ברק למנור הבן – כולם מ־9 ביוני 2011, שנתיים אחרי מות אמו.
"אני עושה תצהירי זה בתמיכה לחתימתי על העברת המניות בחברת רשת מלונות אטלס לידי שלמה ברק", נכתב בתצהיר של אודי מנור. "שלמה ברק היה איש אמונו ויועצו של אבי ז"ל וכך גם היה איש אמונה של אמי ז"ל. שלמה עזר רבות להורי ז"ל וכן עזר לי בכל עניין. כאות הוקרה על עזרתו ובהרגישי כי אני ממלא בדרך זו רצונם של הורי, חתמתי על שטר העברת מניות בחברת רשת מלונות אטלס משמי לשמו של מר שלמה ברק".
במכתב נגדי מאותו יום מודה שלמה ברק לאודי מנור, ומוסיף כי העברת המניות בפועל תתבצע רק ברגע שאחד מהם ימות. "מתוך הוקרה לפעולתך ולהמלצת הוריך ומתוך ההכרה בצרכיך ומתוך האחריות שקיבלתי על עצמי לסייע לך לפי בקשת הוריך (...) אראה בך בעל המניות עד עובר לפטירת אחד משנינו לפי המוקדם", כתב ברק למנור.
עובדתית, כך עולה מבדיקה ברשם החברות, מניות משפחת מנור באטלס רשומות עד היום על שם יורשי עמוס מנור, ומוחזקות על ידי קרן שמנוהלת על ידי שלמה ברק לטובת אודי מנור. ברק טוען, לפי דו"ח החקירה, שמדובר ברישום שגוי.
באיכילוב דוחים את הטענה. "לטענת בית החולים המניות מהוות חלק מההקדש שיצרה ציפורה בצוואתה שקוימה, שעיקרה כי בנה המנוח לא יקבל גישה לרכוש הרב של עיזבונה בחייו", נכתב בדו"ח החקירה של מנהל העיזבון. "בשל כך לא היה זכאי המנוח להעביר את המניות במתנה לברק, הנאמן".
"קל דעת, בזבזן ונהנתן"
מדוע בכלל חתם אודי מנור על הסכם שבו הוא מעניק לכאורה במתנה את המניות לידיד המשפחה? כאן דו"ח החקירה נוקט כבר בלשון פחות מנומסת: "אומנם אין לדבר סרה במת, אך התמונה המצטיירת היא שהמנוח (אודי מנור) היה במידה רבה קל דעת, בזבזן, ונהנתן והעדות הטובה ביותר לכך הינה צוואתה של אמו ציפורה".
לפי דו"ח החקירה, בניסיון להבין מה עמד מאחורי ההסכם הסודי בן אודי מנור לידיד המשפחה שלמה ברק, מנהל העיזבון גבה עדות מכל מי שהיה קשור בהכנת הצוואות, או נהנה מהן. מסקנת הדו"ח: איש מלבד חברו הקרוב של מנור הבן מעולם לא שמע ממנו בחייו על כך שהעניק במתנה את המניות לשלמה ברק. אפילו לא נציג משפחת מנור בדירקטוריון אטלס מאז פטירתו של האב עמוס, לפני כמעט 15 שנה.
מנהל העיזבון ראיין בין היתר שניים מחבריו של אודי מנור, ע.ש ונ.פ (השמות שמורים במערכת), שלהם הוא הוריש בצוואתו כספים (50 אלף שקל ו־100 אלף שקל, בהתאמה)."את ע.ש הכיר אודי מנור במועדון חובבי סיגרים בתל אביב לפני כ־20 שנה", נכתב בדו"ח. "לדבריו, המנוח היה מוציא בין עשרת אלפים לעשרים אלף שקל בחודש לצורך רכישת סיגרים, עבורו ועבור חבריו. עוד לדבריו, ברק היה כמו אפוטרופוס של המנוח, הואיל והיה צריך לשמור על אודי שאחרים לא ינצלו אותו.
"לדברי ע.ש, ברק טיפל בכל עניין שהמנוח הסתבך בו", נכתב בנוסף בדו"ח, והוא מפרט: "כך למשל היו נשים שתבעו את המנוח ורצו לנצל אותו, וברק הוציא אותו מכך. היה גם חבר שגנב כספים מדירתו של המנוח, וברק הציע להתקין בה מצלמות שצילמו את אותו חבר והדברים הגיעו למשטרה".
כשנשאל ע.ש על ההסכם להעברת המניות לברק, הוא העיד כי "המנוח אמר לו שהבטיח לאביו, עמוס, שימשיך לעבוד בחברה עד גיל 51. הוא ציין כי אודי אמר לו פעם אחת שברק יקבל את מניותיו באטלס לאחר מותו, וכי זה היה רצון אביו, אך הוא לא זכר מתי זה היה. הוא טרח לציין כי לא סיפר זאת לאיש... הוא סיכם את דבריו בפגישה בכך שהמניות מגיעות לברק בזכות כל מה שעשה עבור המנוח".
חברו השני של אודי מנור, נ.פ, מעולם לא שמע ממנו על העברת המניות לברק. "מר נ.פ היה חברו הקרוב ביותר של המנוח, אשר המנוח הרבה להיפגש עמו ולהיעזר בו, בתדירות של מספר פעמיים בשבוע", נכתב בדו"ח. "הוא ציין כי שררו ביניהם יחסי אחים ממש. בניגוד לע.ש, הוא לא שמע מאודי מעולם דבר ביחד לרכוש כלשהו שברצונו להוריש לברק או להעניק לו".
"סכומי כסף גבוהים בניגוד לצוואה"
ברק מצדו טוען, כך דו"ח החקירה, שהמניות ניתנו לו במתנה כדין. באמצעות עורך דינו הוא גם הציג למנהל העיזבון חוות דעת משפטית שהזמין ביחס למעמדן של מניות אטלס לאחר פטירתו של אודי מנור, שנותנת רוח גבית להענקת המניות ודינן של המניות אם תבוטל המתנה.
בנוסף, בתגובה לממצאי דו"ח החקירה, שלח ברק מכתב שבו חשף טפח נוסף מאישיותו של מנור הבן. המכתב, נטען בדו"ח, היה בתגובה לכך שהחקירה העלתה שהבן קיבל לכאורה מהעיזבון סכומים הגבוהים משמעותית מה־5,000 דולר בחודש שעליהם הורתה אימו. "בחשבון בבינלאומי סניף כיכר רבין בת"א על חשבון המנוח, הועברו או נמשכו כספים בסכומים מהותיים בניגוד להוראות הצוואה", נכתב בדו"ח.
"ברק טוען שאימו של המנוח ציפורה הדגישה בפניו את חוסר השליטה העצמית של המנוח באורח חייו בכלל ובכספים בפרט, וכי הוצאותיו לדבריה היו מופקרות", נכתב בדו"ח. "לדבריו של ברק, הוא הציע לציפורה לקבוע בצוואתה תקרה כספית נמוכה לאין שיעור מהסכומים שהמנוח היה רגיל להוציא. ולהקנות לברק סמכות להגדיל את הסכומים שינתנו לאודי. בכך ייחשב ברק בעיניו של המנוח כמי שרוצה בטובתו מעל ומעבר למה שקצבה לו אימו ובכך יזכה באמונו ויימנע שימוש פרוע בכסף".
"ברק הוסיף", נכתב בדו"ח, "כי ציפורה קבלה את הצעתו וקבעה בצוואה 'סכום נמוך באופן קיצוני ובלתי ריאלי', אשר נתן לו סיבה נוספת להתנגד לדרישות החריגות של המנוח בהטיבו עם המנוח מעל ומעבר לקצבה שקבעה אימו". מנהל העיזבון ציין בדו"ח החקירה שבצוואה אין כל אזכור לדברים, ונכתב בו סכום מוחלט של 5,000 דולר בחודש.
כעת הפרשה כולה נמצאת בדרך לבית המשפט, שיידרש לפתור את הפלונטר. ולתוך הקלחת הצטרפו עוד טוענים לזכויות במניות: שני המייסדים הנוספים של רשת אטלס יחד עם עמוס מנור - דני ליפמן וסטפן לסלי־אדלר, שכל אחד מהם מחזיק בעצמו בשליש ממניות הרשת. ליפמן ולסלי־אדלר לא רואים בעין יפה את השותף ברק שפתאום הצטרף לרשת שלהם. לטענתם, הסכם המייסדים קובע שכלל לא ניתן להעביר או למכור את מניות משפחת מנור באטלס מבלי שתינתן להם האפשרות לרכוש אותן בעצמם. כך שגם לשיטתם, למתנה שהעניק מנור הבן לידיד המשפחה ברק כלל אין תוקף.
“אין תוקף למתנה לה טוען שלמה ברק”, חתם מנהל העיזבון את דו”ח החקירה. “המניות באטלס מהוות חלק מעיזבונו של אודי מנור ז”ל, ובהתאם לצוואתו הן הוקנו לבית החולים איכילוב ולמטרות חינוך. לחלופין, אם נקבל את דבריו של עו”ד זבולון הנדלר (סגן ניצב מס הכנסה לשעבר שערך לפי הדו”ח את הצוואות של עמוס וציפורה מנור, ת.ג), כי ציפורה מנור ז”ל ביקשה להקנות בצוואתה את רכושה לאחר מותו של בנה לבית החולים איכילוב בלבד, בבחינת יורש אחר יורש, אז המניות הוקנו לבית החולים בלבד. בין אם תתקבל החלופה הראשונה, ובין אם השנייה, ההקניה היא למטרות ציבוריות שבית החולים ומשרד המשפטים מופקדים על קיומן”.
כשעשרות מיליוני שקלים מונחים על הכף, הצדדים נערכים לקרב משפטי ארוך. "ההישג המרכזי של עמוס מנור בתקופה כהונתו היה בניית השירות כארגון ממלכתי", ספדו בשב"כ למנור לאחר מותו. מתברר שממלכתיות היא לא בדיוק המורשת שהותיר אחריו בנו.