אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
האבסורד של מס החד־פעמי: פתרונות ידידותיים לסביבה ימוסו יותר צילום: אוראל כהן

האבסורד של מס החד־פעמי: פתרונות ידידותיים לסביבה ימוסו יותר

המס החדש על כלים חד־פעמיים שנכנס לתוקף ב־1 בנובמבר מיושם על פי סוג ומשקל המוצר, ולא על פי הרכבו המדויק. כך לדוגמה, כוסות הנייר הממוחזר של חלק מרשתות מזון שוקלות יותר מכוסות פלסטיק ויחויבו במס גבוה יותר ומסעדנים טוענים כי החוק חוטא למטרה. במשרד להגנת הסביבה מסבירים כי כלים אלה אינם עדיפים ואף מורכבים יותר למיחזור, אך הם שוקלים שינוי המס

21.11.2021, 06:00 | אורנה יפת

אחד הקולות הבולטים בהתנגדות למס על הכלים החד־פעמיים בדיון בוועדת הכספים בכנסת בשבוע שעבר לא היה יבואן, יצרן או קמעונאי. זה היה דווקא מסעדן. תומר מור, מנכ"ל מסעדנים חזקים ביחד, פועל בשבועות האחרונים מאחורי הקלעים כדי להחריג חלק מהמוצרים, שכן המס עתיד להוות נטל משמעותי גם על עולם המסעדנות - שבצל הקורונה עבר יותר ויותר לטייק אווי ומשלוחים, שנשענים, כמובן, על כלים חד־פעמיים. 


קראו עוד בכלכליסט:


מדובר במס מהותי בעיקר עבור רשתות בתי קפה, שמשתמשות בכוסות נייר, גלידריות, שמשתמשות באריזת קלקר, ורשתות מיצים, שמשתמשות בכוסות נייר או קלקר. 



כלים חד פעמיים, צילום: shutterstock כלים חד פעמיים | צילום: shutterstock כלים חד פעמיים, צילום: shutterstock


עיקר מאמצי המסעדנים כרגע מתמקדים בהחרגת כוסות הקפה מנייר מחבות המס. "אנחנו בעד מגמה ירוקה ואין לנו אינטרס לבטל את החוק הזה, אבל הוא צריך להיות יעיל. החרגה של כוסות הנייר תשרת את המטרה שלשמה החוק קיים, כי כוסות נייר מסוימות כן מתכלות", אומר מור ל"כלכליסט", "המטרה שלנו שעלויות המסעדנים לא יעלו עוד יותר. המס הזה ישפיע על מסעדנים וייפגע בהכנסה של בעלי העסקים. מחיר הכוס עצמה יעלה ב־100%. אם היום כוס נייר עולה 20 אגורות למסעדן, היא תעלה לו כ־50 אגורות אחרי המס. רשתות בתי הקפה הן אלה שייפגעו. הן מוכרות בחודש מעל 30 מיליון כוסות קפהי". 

לדברי המשרד להגנת הסביבה, כוס נייר מצופה פלסטיק אינה מתכלה ואינה עדיפה סביבתית על כוס פלסטיק ובתנאים מסוימים, הן אף פולטות יותר פליטות גזי חממה מכוסות פלסטיק. יחד עם זאת, מסרו במשרד כי “מכיוון שמשקל של כוס נייר מצופה פלסטיק גבוה באופן ניכר ממשקל כוס פלסטיק, נבחנות אפשרויות שונות להפחית את המס על ק”ג מוצרי נייר מצופי פלסטיק בהתאם ליחס בין משקל פלסטיק ומשקל נייר מצופה פלסטיק”.

"פגיעה לא מידתית בעסק"

המס החדש, שנכנס לתוקף מתחילת נובמבר, משית 11 שקלים נוספים לכל קילו מוצר חד־פעמי. המס חל הן על ייצור והן על יבוא של כלים חד־פעמיים מפלסטיק, ובהם כוסות, צלחות, קערות עד 2 מ”מ, סכו”ם מפלסטיק עד 1.2 מ”מ, וקשים עד 1 מ”מ. כלים מקלקר ימוסו בלי קשר לעובי שלהם, אך המס חל רק על מערכת האכילה (כוסות, צלחות וכו’) ולא על אריזות במיכל סגור או קופסאות מזון חד־פעמיות מקלקר. 

לטענת מור, המס לא ישנה את הצריכה. "האוצר רוצה לגבות כ־55 מיליון שקל בחודש באמצעות המס, אבל אפשר לעודד לקיימות בדרך אחרת. אלפי בתי קפה ומסעדות הפסיקו להגיש קשיות. אבל קפה הפך להיות אבן יסוד בתרבות הפנאי והצריכה היומיומית אבל אנשים לא יפסיקו לקנות קפה בכוס חד־פעמית, ולכן אנחנו מבקשים להחריג את זה, כי אין חלופה לזה. אי אפשר למכור קפה בכוס רב־פעמית. כוסות הנייר מהוות במקסימום 0.07% מהזיהום הסביבתי. אסור לזלזל בזה אבל זה זניח. הפגיעה בבתי הקפה היא לא מידתית ביחס לפגיעה הסביבתית מכוסות נייר". 

מסעדנים חזקים ביחד מבקשים להחריג את כוסות הנייר לשנתיים בלבד, משום שלטענתם קיים באירופה ייצור של כוסות נייר ללא פלסטיק. "בדקנו את הנושא ויש כבר מוצרים של נייר מתכלה ב־100% ללא פלסטיק שנמצאים בתהליכים ראשוניים של ייצור באירופה. אנחנו מעריכים שתוך שנה עד שנתיים זה יהיה זמין גם בישראל, ולכן אנחנו מבקשים החרגה של שנתיים לכוסות הקפה, כדי שגם לעסקים יהיה אינטרס לדחוף יצרנים ויבואנים להביא את הכוסות האלו לישראל. עסקים עדיין גוררים בור כלכלי שהקורונה יצרה להם". 

פלח שוק נוסף שכאמור צפוי להיפגע הן הגלידריות. כך למשל, אסף בלאנק ואביב כץ, שרכשו את רשת וניליה רק לפני שנה מהקפאת הליכים אליה נקלעה בגלל הקורונה, כבר נאלצים להתמודד עם אתגר נוסף. בתזמון טוב מבחינת השינויים הרגולטורים, השניים החליטו לבצע מהלך שיווקי ראשון. במסגרת המהלך המדורג, תעבור רשת הגלידריות לשימוש במוצרים אקולוגיים ומתכלים בכל הסניפים, כולל כפיות, קשיות שתייה, מכלי אריזה ועוד. המוצר הראשון, שמשיקה בימים אלה וניליה הוא מארז רב־פעמי מפלסטיק לשימוש חוזר למילוי הגלידה, במקום מארזי הקלקר שעשויים מפוליסטירן מוקצף הנחשבים למזיקים לסביבה.


אסף בלאנק מבעלי וניליה, צילום: יובל חן אסף בלאנק מבעלי וניליה | צילום: יובל חן אסף בלאנק מבעלי וניליה, צילום: יובל חן



בענף הגלידות בישראל משתמשים בכמיליון ליטר קלקר בשנה. אלא שהפוליסטירן גורם לנזק סביבתי בין היתר מכיוון שהוא אינו חומר מתכלה. כעת, וניליה מנסה לחנך את הצרכנים להשתמש במארז רב־פעמי שמכיל עד 1.5 ק"ג גלידה, שעבורו ישלם הצרכן 19 שקל באופן חד־פעמי, ובתמורה יקבל הנחה של 2 שקלים על מילוי. 

המהלך של וניליה הוא דוגמה למהלכים שיידרשו לעשות מסעדנים ובתי עסק מתחום המזון שמשתמשים בעסק בכלים חד־פעמיים, המכילים פלסטיק. "המס על הכלים החד־פעמיים תואם את הערכים שלנו ובמקרה נכנס לתוקף בזמן שהשקנו את המהלך שאנחנו עובדים עליו קרוב לשנה", אומר בלאנק. "יחד עם זאת, יש הרבה קושי בחוק הזה. כל חוק צריך לדייק עם אנשי מקצוע. בחוק הזה לא ממסים את המוצר לפי כמות הפלסטיק, אלא לפי סוג האריזה". 

בגלידריות נמכרת הגלידה בין היתר בגביע נייר, שגם הוא ימוסה, ובשילוב כפיות פלסטיק קטנות שאף הן חייבות במס. גם הקפה שנמכר ברשת מוגש בכוסות נייר שעשויות באותה הטכנולוגיה כמו של גביעי הגלידה מנייר, שעטופים בפלסטיק בחלק הפנימי של הכוס. "בכוס נייר יש 95% נייר ורק 5% פלסטיק והיא גם מחויבת במס החדש, שמעמיס עלינו עלויות נוספות של אלפי שקלים בחודש לכל סניף. מדובר פה בייקור ממוצע של 2.5% בעלויות מבלי שהמדינה משקיעה בעצמה בהתאמת התשתיות לחוקים החדשים שהיא מחוקקת". 

"דוחפים אותנו לקלקר"

כאשר מדובר בסניף בודד של מסעדה או בית קפה, המס אולי לא משמעותי, אך כאשר מדובר ברשת בעלת סניפים רבים, החשש הוא שהמס החדש יגולגל על הצרכן או שהרשתות יחזרו להשתמש במוצרים הזולים יותר שמכילים פלסטיק ברמה גבוהה יותר, כיוון שממילא הן נדרשות לשלם את המס.

"אצלנו זה מהותי. המס יהווה תוספת עלות של 1.5 מיליון שקל בשנה לכל הפחות, בכל הרשת", אומר אלדן ניסנבאום, מבעלי רשת המשקאות ריבאר. עד לפני מספר שנים עבדה ריבאר עם כוסות קלקר שהן מבודדות ברמה הטובה ביותר עבור המיצים שמוכרת הרשת. אלא שבמשך שנים רבות חיפשו ברשת תחליף לקלקר המזהם.


סניף ריבאר, צילום: אוראל כהן סניף ריבאר | צילום: אוראל כהן סניף ריבאר, צילום: אוראל כהן


הדרך עד למציאת הכוס המותאמת למוצר לא הייתה פשוטה וארכה מספר שנים. "הבידוד זה נושא קריטי לאיכות”, אומר ניסנבאום. "הבנו שהקלקר בעייתי ופוגע בסביבה, שהוא מיוצר מחומרים של תעשיית הנפט ולוקח לו שנים רבות להתכלות, וחיפשנו פתרון. כל מוצר שהבאנו פגם במוצר". 

לפני שלוש שנים השיקה הרשת כוסות אלומיניום רב־פעמיות וגם כיום היא מציעה למי שמגיע עם הכוס הזו לריבאר 10% הנחה, אלא שזה לא תפס. "קיווינו שהדבר הזה יפחית משמעותית את צריכת הכוסות מקלקר, אבל בפועל זה לא קרה”, אומר ניסנבאום. 

לפני שנה וחצי מצאו בעלי הרשת פתרון של כוסות מנייר ממוחזר, בעלות דופן כפולה ששומרת על הקור. "אלה כוסות של חברת SEDA מאיטליה, שהן אולי הכוסות הכי יקרות של החברה הזו, גם כי הדופן החיצונית מנייר ממוחזר וגם כי הן מבודדות", מסביר ניסנבאום. “אבל בכל כוס נייר בעולם חייב להיות ציפוי פנימי שמהווה אחוזים בודדים, כי אחרת הנייר יספוג את הרטיבות של המשקה. העלות של הכוס הזו גבוהה ב־30% אל מול כוס קלקר אבל עשינו את המהלך כי הוא תואם את הערכים שלנו". 

אלא שהמס החדש הפך את המהלך של ריבאר לשמירה על הסביבה ללא כלכלי. "מה שהחוק הזה עשה עכשיו, זה שהוא לוקח כל כוס שאנחנו מביאים, שוקל אותה, ועל פי המשקל נקבע גובה המס. הכוסות הידידותיות האלה הן כבדות יחסית לכוס קלקר. אני מעריך שהמשקל של כל כוס הוא פי חמש בערך מכוס קלקר, והמס של 11 שקל לקילו הכפיל לנו את עלות הכוס. אנחנו משתמשים בקרוב ל־15 מיליון כוסות בשנה ברשת. 

"אז ברמה הכלכלית, לריבאר הרבה יותר חכם לחזור לעבוד עם כוסות קלקר. הקלקר יותר זול והמשקל של קלקר הוא אפסי, אבל הקרטון יותר ידידותי לסביבה. לא נחזור לכוסות הקלקר אבל יהיה לנו מאוד קשה לספוג עלויות כאלה". 

לדבריו, "כל המוצרים הידידותיים לסביבה צריכים תשתית למיחזור שלא קיימת פה. אז אני לא בטוח שכוסות מ־PLA (פלסטיק מתכלה) למשל, יפתרו את הבעיה. בישראל אין מפעלי מיחזור למוצרים האלה. כרגע המדינה מטילה מס, אבל לא נותנת פתרון אמיתי, לא לעסקים וגם לא לצרכנים".

רונן נימני, הבעלים של קבוצת קפה קפה, שמחזיק ב־15 רשתות הסעדה מתחום בתי הקפה, מזון אסייתי, המבורגר, חומוס ועוד, אומר כי המס החדש יפגע לענף המסעדנות ברווחיות בשורה התחתונה. "זה מייקר לנו את עלות המוצרים שאנשים לוקחים בטייק אווי. בחודשיים שלושה אחרונים כל מה שקשור לתחום המזון התייקר בלי הפסקה. ועכשיו המס על החד־פעמי מתווסף לכל העליות המטורפות שיש לנו מכל כיוון. בסוף הכול מייקר את המנות". 

בתעשיית האריזות כועסים: "גם הכלים המתכלים ימוסו"

בתעשיית אריזות המוצרים זועמים על המשרד להגנת הסביבה ועל משרד האוצר על כך שהשיתו מס על התעשייה בלי לתת עדיפות לפתרונות אלטרנטיביים. לדברי יריב ספקטור, הבעלים של חברת מודיפלסט, המספקת פתרונות אריזה, מיצרנים בינלאומיים, "אני מוכר קשיות מ־PLA לרשתות שונות אבל במדינת ישראל הקשית הזו שהיא מחומר מתכלה, לא תמוחזר, כי אין פה מפעלי מיחזור לקשיות. אז היא מגיעה להר הזבל". 

לדברי ספקטור, "גם הכוסות שאנחנו מייבאים מיוצרות מנייר שהוא מקור מתחדש. הורדנו את כמות הפלסטיק ל־5% מהכוס, בזמן שמרבית הכוסות נייר מכילות בין 5%-11% פלסטיק ממשקל הכוס. וראי זה פלא – דווקא הכוס הזו חוטפת הכי הרבה מס כי היא שוקלת הכי הרבה, והמדינה החליטה שהמס יקבע על פי משקל. אף רשת למזון מהיר לא יכולה לעבור מהיום למחר לפתרונות רב־פעמיים, ובאירופה לפחות השאירו להן אלטרנטיבות".

ספקטור שפעיל ב-15 השנים האחרונות בתחום של איכות הסביבה טוען כי המס אולי יעיל עבור הצרכן הפרטי, "אבל למגזר העסקי אתה לא יכול לעשות את זה בלי להשאיר לו אלטרנטיבה. מה מצפים? שרשת כמו ריבאר תמכור בכוס ללא בידוד? אז המוצר שלה יהיה נחות. בסופו של דבר המס הזה יגרום לירידה משמעותית בצריכת החד־פעמי בישראל, ועל הדרך הוא גם יעלה את יוקר המחיה ויפגע במגזר העסקי. בסוף, רשתות יגלגלו את עלות המס על הצרכן". 

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות