ענת סטרימבן | צילום: אלי דסה
העבודה החדשה
"אחרי הפרידה כבר היה לי אומץ, אז פתחתי עסק ופיניתי זמן לבתי"
ענת סטרימבן, בת 40 מנתניה, היא אם חד־הורית; בעבר: מנהלת תוכן וסושיאל, שכירה; כיום: מנהלת סושיאל וקופירייטרית, עצמאית. פרויקט "העבודה החדשה"
"לפני הקורונה הייתי לוקחת את העבודה הביתה מבחירה, חשבתי שאולי אני חוסכת לעצמי בבוקר שאחרי. למרות שלא עבדתי במשרה מלאה כי אני חד־הורית, התעסקתי בעבודה כל היום, ולקחתי בנוסף עבודות פרילנס בכתיבת תוכן.
קראו עוד בכלכליסט:
“הייתי טובה במה שעשיתי אבל פחות דייקתי לעצמי את עצמי. עבדתי, היתה משכורת שנכנסה, היה נעים עם הבוסית ובזה זה הסתכם. כל מיני שאלות על חלומות עלו מדי פעם בפקקים מנתניה לבת חפר, שם עבדתי, והתבטלו.
“באיזשהו שלב עלתה אצלי השאלה למה בעצם שלא יהיו לי לקוחות משל עצמי, שאני אתנהל מולם וה'סיי' מולם יהיה שלי. רציתי יותר אבל לא היה לי אומץ ונשכתי שפתיים".
מה קרה בסגר הראשון?
"מיד כשהתחיל הסגר הראשון הבוסית שלי הוציאה אותי לחל"ת. הרבה לקוחות הקפיאו פעילות והיא אמרה לי: 'אני מתה עלייך, אבל כרגע אין לי עבודה בשבילך'. ואני אמרתי לעצמי בראש: 'הופה, הנה ההזדמנות שלך'".
לא היה מפחיד?
"כל החיים רק הפחידו אותי מלהיות עצמאית. אבל בערך שנה לפני עברתי פרידה מאבא של הבת שלי והייתי בחובות כבדים, אז כבר לא פחדתי. מצאתי ריפוי בים, בגלישה וביוגה, עבדתי, ויצאתי מהחובות בעשר אצבעות. אז אומץ כבר היה לי, ופתחתי עוסק פטור ומהרגע הראשון החלטתי שמה שלא יהיה, אני אפנה זמן לבת שלי ואשאיר לי זמן פנוי. זה התחיל מלקוח אחד שלקחתי בשותפות עם קולגה, ולאט לאט פשוט תפסתי אומץ ופתאום מצאתי עוד לקוח. נרשמתי ליוזמות עתיד, שזו עמותה דומה למעו״ף לקידום עסקים, נעזרתי ביועץ עסקי והיום, קרוב לשנתיים אחרי, אני עדיין בתהליך".
איזה מקום תופסת כיום העבודה בחיים שלך?
"אני די מתנהלת לבד בעולם, אז כל ההתנהלות שלי מאוד סוליסטית ומהמקום הזה הרבה יותר קל ליפול ל'העבודה היא חיי'. אבל לא. אמנם הלקוחות שלי מקבלים ממני מענה מהיר, אבל אני מציבה גבולות. אני לא במשרה מלאה כרגע, אני ב־75% משרה, ואני מאוד מקפידה על זה. לפעמים אני אלך לשתות את הקפה שלי בבוקר בים או אעשה שיעור יוגה למרות שיש לי טונה עבודה, כי אני צריכה את הבת שלי, אני צריכה חיים פרטיים, אני צריכה אוויר, וזה שיעור על גבולות שאת שמה לעצמך.
״קרה כבר שוויתרתי על לקוחות שמאוד מאוד אהבתי והפכנו לחברים, כי נפח העבודה שתפסו לי לעומת התגמול שקיבלתי לא השתלם ולא עמד בקנה אחד עם ההחלטה שהצבתי לעצמי, אז הודעתי להם ממש בעצב שניפרד כחברים״.
ואיך מסתדרים כלכלית?
"מסתדרים, ובעיקר לומדים להסתדר עם זה שלפעמים לא מסתדרים. אין לי מי שיעזור לי, וכשצריך אני לוקחת הלוואה. שיניתי גישה ואני מכוונת לשפע, במקום לצמצום. אני לא חיה בפזרנות, אבל בזמנים קשים אני בוחרת לקחת עוד עבודה במקום להצטמצם כלכלית".