מנת סלמון, מסעדת a של יובל בן נריה | צילום: יובל חן
ראוותנית וגאונית: המסעדה החדשה של יובל בן נריה
קיר של סאקה, קינגפיש מהולנד וסלמון מאיי פארו, הכל מוגזם במסעדת "a" של יובל בן נריה, שהוקמה ב־12 מיליון שקל. אבל, יש להודות, האוכל טעים באופן קיצוני
כשנכנסתי למסעדת "a" הדלתות ניחשו אותי ונפתחו לי מעצמן. דלתות זה כלום. כאן, אפילו האסלות ניחשו אותי. כן, ממש. מכסה האסלה התרומם לכבודי מעצמו בחדר הכבוד. אחר כך אפילו הצלחתי להבין איך מוציאים מים מהסלע שבקיר. אפשר לכתוב רשימה שלמה רק על חדרי השירותים המנוכרים החדשים של ימינו.
קראו עוד בכלכליסט:
a, האות הראשונה באלפבית הלועזי, הוא שמה של המסעדה החדשה של יובל בן נריה ("טאיזו"), הכוכב הכי גדול אולי של הקולינריה המקומית בעשור האחרון. אומרים שבהקמתה הושקעו 12 מיליון שקל. אתם תרגישו כל דולר בעיצוב האפור המודרניסטי, בתקרה הגבוהה לאללה ובקיר הענק עם בקבוקי סאקה. בקיצור זה היכל מפואר, אך מנוכר.
ה־a בשם המסעדה כתובה באות קטנה. זה בערך הדבר הקטן האחרון בחיזיון המגלומני של בן נריה — הרושפלד של המאה ה־21, אם תרצו. בן נריה הוא הרי חניך שלו ושל רפי כהן. אך גם לנוכח הפאר וההדר המנכר והמנוכר, אני מבין שהוא טבח גדול. ואם בטאיזו לא ממש התחברתי לאוכל אף פעם, כאן לא נותר לי אלא להסיר את בפניו הכובע.
התיישבנו על הבר. סאקה קר ויבש מכמה סוגים, מתוך האוסף המיוחד ביבוא אישי, זרם לכוסות. יופי. קרקרים לפתיחה עם איזה ממרח הוגשו בתוך ערוגה. דווקא טעים. מתחילים לאכול.
ניגירי מפלמידה לבנה "חכות מקומי" — הכוונה כנראה לדיג חכות — הוגש עם ווסאבי, שמן זית מזן ארבקינה מקיבוץ מגל, ומלח מלדון. כן הכל מפורט כאן לפרטי פרטים ומקדש את חומרי הגלם כפי שכתוב במניפסט שתלוי בלובי שבו המסעדה במגדל עזריאלי. בכל מקרה התוצאה — טעימה רצח.
עוד פלמידה, הפעם ברוטב רומסקו ספרדי מפלפלים אדומים עם קצת מיסו ועלי שיסו וג’ינג’ר פריך גם היא עטופה באצת נורי. שני ביסים וזה נעלם. אבל אלוהים כמה טעים.
סשימי טעים באופן שערורייתי
"סלמון באש" מוגש בקערה קטנה ובה ביס סלמון ("גידול ימי מאיי פארו" מדגיש אילן היוחסין שלו, סליחה, התפריט), שיושן. הוא מוגש ברוטב xo (לא יודע מה זה), אצות קומבו, בצל ירוק, אורז סושי קריספי, שמן צ’ילי. טוב, נו, הבנתם. ממבו ג’מבו. סלמון. כולה סלמון. אבל טעים. מאוד.
עכשיו מגיע סושי 5ways, ככה כתוב. דג ים ג’רבידה שיושן עשרה ימים, פלמידה צרובה בסויה ואינטיאס במיסו. סשימי, אתם יודעים. רק מפואר מאוד. ועוד דבר — טעים באופן שערורייתי כמעט. אולי הכי טעים שיצא לי לטעום. לפחות מאז נובו בניו יורק.
סביצ’ה קימצ’י מוגש מדג קינגפיש ("מבריכות מים מליחים בהולנד", כמובן) מעורבב עם המון כרישה מטוגנת פריכה ושאר ירקות כשמעל הכל כדור מטוגן ובתוכו מחכה לך חלמון כתום נוזל. קצת מקושקש וקצת מפוספס אבל רק בקטנה.
טאטקי שייטל. הבשר ("מזן הולשטיין מניר דוד", זה לא נגמר התעודות זהות הללו) נצרב ואז נפרוס לא לפני שיושן בפטריית קוג’י, ברוטב גארום (רוטב דגים קדום) שפה הוכן מטלה דווקא, בגלייז אגסים שחורים, פונזו, צנובר מקורמל, אורז סושי פריך. הקיצר, בשר. טעים נורא. לידו תלוליות קרם ווסאבי טרי וחריף מאוד — אבל טעים עד שיגעון, חייבים להודות.
קרעפלך. סליחה, כיסוני בשר לחי הם מנה ענקית. עשירה, כבדה. כבר אין מקום. אבל גם זה טעים, קיבינימט.
אני כבר מפוצץ, אבל יש עוד קינוח. שמו "קופסת ממתקים". בפנים ומעל מחכה מקרון תה מאצ’ה, פחזניית אומבושי, רושה של שומשום שחור על מקל כמו סוכרייה על מקל, ופל פרלינה צנוברים (גאוני) ומרמלדת ענבי שועל. מרהיב ומגניב.
אני, הבנתם, באתי לקלל ויצאתי מברך. כי אין ברירה. זה מוגזם, ראוותני, מנקר עיניים, יקר ומנוכר. אבל גם — על אף הקשקשת האינסופית — כל כך יצירתי, מקורי וטעים עד שאין ברירה אלא להודות, שמסעדת a מופלאה. גם אם היא לא מקום שאנשים כמוני מרגישים בו בנוח. בעיה שלי.
לפני הטיפ
ניגירי פלמידה – 18 שקל ליחידה
פלמידה רומסקו - 28 ליחידה
סלמון באש – 24 ליחידה (כלומר לביס)
שייטל - 88 • סביצ'ה קימצ'י - 94
סשימי - 88 • כיסוני לחי - 98
קופסת ממתקים - 44
סה"כ 482 שקל
a. בגין 121, תל אביב (מגדל עזריאלי שרונה). טל': 7588818־074, ב’־ש’ 18:30־22:30.