הכרזות האוצר על מס פליטות פחמן היו מוקדמות מדי

ההכרזה על "מס פחמן" היתה אחת מן ההכרזות הראשונות של הממשלה הנוכחית והיא תורגמה להחלטת ממשלה שבה הוכרז על הפחתת פליטת גזי החממה עד 2050 ב־85% לעומת 2015. כמו כן הוחלט כי עד 2030 יהיה צמצום של 27% בפליטת גזי החממה. השימוש במס פחמן על מנת להפחית את פליטות גזי החממה מקובל בעולם, והוא מהווה חוליה נוספת בקונספט של "מיסוי מכווין התנהגות" שהישראלים למדו להכיר היטב מאז הקמת הממשלה הנוכחית, כמו המיסוי על כלים חד פעמיים.

מה שמיוחד בהכרזה הנוכחית על מיסוי הפחמן הוא היותה נתמכת על ידי שר האוצר ולא רק על ידי המשרדים הסביבתיים. כלומר, השר המופקד על הכלכלה הישראלית מבין כי אין טעם להתמהמה עם מס הפחמן ויש להטיל אותו כעת כדי שהתעשייה תתאים את עצמה לעולם החדש שבו יהיה מיסוי בגבולות על מוצרים שבייצורם נפלטת כמות גדולה של פחמן.

בדיקת פליטת מזהמים | צילום: תומר הדר

הצו של שר האוצר אביגדור ליברמן, שייכנס לתוקף בינואר 2023, אמור לקבל את אישור ועדת הכספים עד 12 בדצמבר, אולם עד כה לא התקיים אפילו דיון אחד בנושא. יו"ר הוועדה אלכס קושניר אמר כי הוא מתכוון לדון בכך בשבוע הבא, אך נראה שהדיון מתעכב בגלל לחצים מהתעשייה המבקשת לתקן את המס, לעכב אותו או לצרף לו צעדים משלימים. אחת הנקודות הבעייתיות במיסוי פחמן היא שאת פליטות הפחמן יש למדוד באופן גלובלי. כך למשל אם המס בישראל הגדיל את היבוא מטורקיה הרי שבסיכום כללי המס הביא להגדלת פליטות הפחמן (בטורקיה שבה אין מס כזה) ולא להפחתתן. לכן המיסוי על פחמן מוכרח לקחת בחשבון את ההשפעה שלו על השוק.

התעשיינים מצפים לסבסוד

דוגמה לכך היא נשר, יצרנית המלט הגדולה בישראל. החברה משתמשת בדלק מסוג פטקוק, שכיום יש עליו מס של 46 שקל לטונה. המס צפוי לעלות ל־625 שקל לטונה עד שנת 2028, מה שצפוי לגרום להתייקרות הייצור המקומי ולהתחזקות היבוא הטורקי, ובעצם להגדלת הפליטות. יתרה מזו, לחברת נשר אין חלופה טובה לפטקוק, שכן המשרד להגנת הסביבה מגביל אותה ולא מאפשר לה להשתמש ביותר מ־40% מדלק שמקורו בשריפת פסולת.

בנוסף, היטל ההטמנה של פסולת בישראל נמוך ב־75% מהמקובל בעולם, ולכן אין תמריץ לבעלי הפסולת (עיריות) לשלם לנשר על שימוש בפסולת שלהם כדלק. המשמעות, לדברי נשר, היא שהמס לא יצליח לקדם את המטרות אליהן הוא שואף. לטענתם, המדינה עצמה יוצרת חסמים למעבר לדלקים שפולטים פחות גזי חממה.

גם בהתאחדות התעשיינים מצביעים על כשלים. ניר קנטור, מנהל אגף הכימיה, הפרמצבטיקה ואיכות הסביבה בהתאחדות, אמר: "מצפים שהמפעלים יעברו לגז טבעי שצפוי להיות ממוסה פחות, אבל המפעלים לא יכולים לעבור בגלל התעכבות המדינה בחיבור המפעלים לגז".

מעבר לוויכוחים על הרגולציה ועל ההתאמה, יש כאן ויכוח על כסף. קנטור לא מסתיר זאת. לדבריו, במדינות אירופה שהטילו מס על פחמן נתנו סבסודים שונים כך שהתעשיות יוכלו להמשיך להיות תחרותיות. "אנחנו מצפים שבישראל יעשו אותו דבר", אמר.

באוצר אומרים כי הוקצו כ־600 מיליון שקל לעידוד התעשייה לעבור לדלקים עם פליטות מופחתות ולסיוע בהתייעלות אנרגטית, אך מסכימים כי לא מדובר בסכומים שיבטלו את השפעת המס על התחרות.

"להסיר חסמים למעבר לגז"

ברקע הוויכוח בין התעשיינים לממשלה מצויה הדילמה האם לאפשר לתקופת הביניים מעבר לדלקים שפולטים פחות גזי חממה אך אינם מהווים אנרגיה מתחדשת. ביטוי לדילמה זו ניתן למצוא בתגובת המשרד להגנת הסביבה לדרישת נשר לשימוש בפסולת. "מבחינת הטיפול בפסולת, השבת אנרגיה נמצאת במקום נמוך אחרי הפחתה במקור ומיחזור", מסרו. 

גורמים בממשלה אמרו ל"כלכליסט": "אנחנו רוצים שהם יעברו לגז טבעי או אנרגיה מתחדשת. פסולת זה לא אידיאלי". 

פתרון אחר שמציעים התעשיינים הוא "מס גבולות משווה". כלומר, כל סחורה שמיובאת ממדינה שאין בה מס על פחמן תמוסה עם הגיעה לישראל. באוצר אומרים כי אין אפשרות להטיל מס כזה באופן חד צדדי, אלא רק כחלק מאמנה בינלאומית. סביר להניח שהאוצר גם מוטרד מכך שהמס הזה מהווה פתח להטלת מגבלות יבוא.

בשלב זה, ההצהרות הממשלתיות על מס הפחמן נראות מחוררות וספק אם הצדדים יגיעו להסכמות עד 12 בדצמבר. בתעשייה דורשים מתווה ברור, הכולל הסרת חסמים למעבר לדלקים פחות מזהמים, תמיכה בהשקעות והגנות אחרות מפני תחרות ממדינות שלא מוטל בהן מס. באוצר, לעומת זאת, לא מגלים נכונות להגדיל את הסבסוד ובמשרד להגנת הסביבה לא מתכוונים לוותר על הטלת המס.