ההדרה הלא מוצדקת של אנשים עם מוגבלויות

לאחרונה פורסם מחקר חדש של המכון הישראלי לדמוקרטיה לפיו מחצית ממובטלי הקורונה לא חוזרים לעבודה למרות שאינם זכאים לדמי אבטלה, וחלקם מעדיפים לחיות על חשבון המשפחה או החסכונות. נתון זה מצטרף לזעקתם של מעסיקים רבים במשק אשר סובלים ממצוקה משמעותית של עובדים. כך למשל, דו"ח של התאחדות התעשיינים מצביע על מחסור של כ-14 אלף עובדים, עלייה של יותר מ-15% לעומת המצב לפני התפרצות נגיף הקורונה. מהנתונים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה עולה כי בסה"כ ישנן במשק יותר מ-137 אלף משרות פנויות. כתוצאה מכך, מעסיקים רבים משקיעים הון תועפות בשיפור תנאי העסקה, בקמפיינים ברשתות ובשלטי חוצות ומשרדי ממשלה שונים מנסים לתקן את המצב באמצעות מענקים לחוזרים לעבודה ובעוד כלים העומדים לרשותם.

בשעה זאת, בה מעסיקים רבים חווים מצוקה משמעותית בעקבות מחסור בעובדים, אנשים רבים, בעלי כישורים, מוטיבציה גבוהה להצלחה וגם מתמודדים עם מגבלה לעבודה - חולמים על השתלבות במקומות עבודה. זה אך טבעי שכולנו נמצא את הדרכים שיענו על הפער הקיים. בישראל חיים כיום כ-850,000 אנשים עם מוגבלות בגיל העבודה. כאשר בוחנים את מעמדם התעסוקתי והכלכלי עולה תמונה מדאיגה: רק 50% מקרב בקרב אוכלוסייה גדולה ומגוונת זו משתתפים בכוח העבודה ובמקרים של אנשים עם מוגבלות חמורה, שיעור ההשתתפות בכוח העבודה נע בין 10%-30% בלבד. ממוצע שכר העבודה של עובדים עם מוגבלות נמוך באופן משמעותי בהשוואה לעובדים ללא מוגבלות ושיעור העוני בקרב אוכלוסייה זו הוא בין הגבוהים בחברה הישראלית. אי השתלבותם המלאה של אנשים עם מוגבלות בשוק העבודה לא רק שפוגעת בהם ובבני משפחותיהם מבחינה כלכלית וכללית אלא שיש לה השפעות מרחיקות לכת אף על החברה כולה בגלל הפסד כוח אדם רב בשוק העבודה והעומס המיותר על מערכת הביטחון הסוציאלי.

קמפיין לעידוד העסקה נגישה (ארכיון) | צילום: צילום אגף הדוברות בהסתדרות

הערכות מדברות שסך אובדן התוצר המשקי לשנה בשל אבטלה של אנשים עם מוגבלות הוא כ-5 מיליארד שקל בשנה. מספרים אלה צפויים עוד לעלות בעקבות משבר הקורונה, כיוון שהראשונים שהוצאו לחל"ת והאחרונים שחוזרים לשוק העבודה הינם אנשים עם מוגבלות. את המצב הזה מנסים לשנות בעשורים האחרון בעזרת צעדים רגולטוריים כגון: חתימה ואשרור של אמנת האו"ם בדבר זכויותיהם של אנשים עם מוגבלות (2006 ו 2012 בהתאמה), חקיקת ויישום "חוק שוויון לאנשים עם מוגבלות" (1998) וחקיקת ויישום "חוק שיקום נכי נפש בקהילה" (2000). בנוסף לכך, המדינה חותרת לסייע למעסיקים להתאים את מקום העבודה לאנשים עם מוגבלות. מהצד של המעסיקים, יותר ויותר מעסיקים מכירים בערך הכלכלי והארגוני שבהעסקת אנשים עם מוגבלות. כך למשל, בבריטניה, 25% מהמעסיקים במשק הבריטי חברים בפורום המעסיקים לקידום תעסוקת אנשים עם מוגבלות, מתוך ידיעה וניסיון כי בשיקולי עלות - תועלת, הרווח הכולל למעביד, לעובד, לסביבת העבודה ולחברה בכלל, עולה על מחיר ההשקעה.

מהמחקר ומהניסיון של מעסיקים רבים עולה כי העסקת עובדים עם מוגבלות מקנה יתרונות רבים: יתרון יחסי לארגון בזכות הגיוון במשאב האנושי, גיוון בהרכב העובדים, פתיחת אפשרויות עסקיות חדשות, הרחבת מגוון הלקוחות בכך שהם התופסים את החברה כרגישה לצרכים של מגזרים חברתיים שונים, חיזוק איכות ונגישות השירות ללקוחות עם מוגבלות ולבני המשפחה שלהם, דבר המוביל גם להגדלת הרווחים, יצירת תדמית ציבורית חיובית של הארגון בקרב לקוחות וספקים, תרומה לאקלים חיובי יותר במקום העבודה, הגברת נאמנות ומוטיבציה בקרב העובדים, וסיוע בפיתוח תפיסת ניהול מוסרית ואחריות חברתית בעסקים.

בנוסף למנגנונים הקיימים לקידום תעסוקת אנשים עם מוגבלות, יש להמשיך ביתר שאת בפעולות מיידיות לקידום עמדות חיוביות בקרב מעסיקים בנוגע להעסקת אנשים עם מוגבלות, לספק למעסיקים ידע וכלים נוספים לשיפור תהליכי הגיוס, השימור והקידום שלהם בכל הנוגע לעובדים עם מוגבלות ולהרחיב את התמיכה של המדינה במעסיקים המעסיקים עובדים עם מוגבלות, מעבר לסיוע במציאת עובדים, מתן מימון להתאמות במקום העבודה או לרכישת ציוד ייעודי. הצלחת המהלך הזה היא לא פחות ממשימה לאומית בעת הזאת.

ד"ר אמיר טל הוא המדען הראשי של בית אקשטיין מקבוצת דנאל