מבשלת אלכסנדר הגדולה

"באחת הפעמים שבהן זכה הפורטר שלי במדליית זהב ב־European beer star, שהיא תחרות הבירה הכי חשובה בעולם, ניגש אליי הזוכה במדליית הכסף, אנגלי שמייצר בירת פורטר כבר 200 שנה, וזוכה כל שנה במדליית הזהב, ולחץ את ידי. 'אני כל כך שמח וכל כך עצוב', אמר לי, 'עצוב שהפסדתי, ושמח שזה למישהו מישראל, ולא לאנגלי השני שתמיד מסיים אחריי'. אחר כך הוא טעם את הפורטר שלי (בירה כהה וחזקה -  ח"ג) ואמר שהוא מצוין", אורי שגיא צוחק. 

יוצרן של שלל הבירות של מבשלת אלכסנדר הוא אולי אישיות בכירה ממש בעולם הבירה, אבל כאן הוא עדיין אורי הקיבוצניק החברמן.

אורי שגיא, מבשלת אלכסנדר | צילום: אוראל כהן

מבשלת אלכסנדר היא לטעמי, ולטעמם של רבים וטובים ממני, הבירה הישראלית הטובה מכולן. וכן, יש כבר לא מעט כאלה. היא נוסדה לפני קצת יותר מעשור. חלומו הכמוס של שגיא (57), בעברו טייס מסוקי קרב. חלום שהבשיל במשך כמה עשורים עד שקרם עור וגידים. אנחנו יושבים במרכז המבקרים החדש והיפהפה במבשלה החדשה שפתח אחרי שהקודמת כבר לא עמדה בהיקפי הייצור הגדולים. שגיא ניצל את ההאטה בתקופת הקורונה להתפתחות. המבשלה החדשה נמצאת במרחק מטרים ספורים מהקודמת, בפארק התעשייה של עמק חפר. מסוללת הברזים זורמות כל הבירות, והסיידר של שגיא, ובסופי שבוע אפשר לנשנש גם אוכל ברים בסיסי ומצוין. זה קצת מזכיר בירגרדאן גרמני כהלכתו, אולי רק בלי השיכורים הלא ממש נעימים שאתה פוגש שם לפעמים.

"תמיד הייתי 'ביר גיק' (חנון בירה). מאז שהגעתי לגיל השתייה. שתיתי את מה שהיה כאן אז, גולדסטאר, נשר. האמת היא שלא ממש הבנתי ממה כל כך מתלהבים בספרים האנגליים שקראתי. אבל זה עניין אותי. רציתי להבין מה הסיפור. ואז, אחרי שהתגייסתי ונסעתי במסגרת משלחות של חיל האוויר בעולם, הגעתי לאירופה ולארצות הברית שבה התחילה להתפתח סצנת בירות הקראפט, בירות הבוטיק הארטיזנליות. והיתה לי הארה. פתאום הבנתי על מה מדברים". 

אז החלטת שאתה רוצה מבשלת בירה משל עצמך?

"ממש לא. שירתתי בקבע עד גיל 42. ואף שהמשכתי להתעניין, לשתות ולקרוא, לא עלה בדעתי. אחרי שהשתחררתי לקחתי שנה לחשוב. הציעו לי כל מיני הצעות שקשורות כמובן לביטחון, להייטק ולניהול. סירבתי לכולן. ידעתי רק דבר אחד, שאני רוצה לעבוד אצל עצמי. שאני יזם. ואז קיבלתי מתנה מהפקודים שלי לשעבר: קורס בישול בירה ביתי, ונפל לי האסימון. החלטתי שאני רוצה שזה יהיה רציני. עשיתי תוכנית עסקית והלכתי אל אביאם סלע, הטייס האגדי שהפך בינתיים ליזם. הוא שהחליט להשקיע סכום רציני. פניתי גם אל האחים ירזין (צמד המסעדנים הוותיקים, מבעלי קפה איטליה, מגזינו ועוד — ח"ג). הם עשו לי ועדת בדיקה של מומחי בירה, והשתכנעו. שלוש שנים אחרי השחרור כבר השקתי את הבירה הראשונה שלי".

חומר גלם בהכנת בירה מבשלת אלכסנדר | צילום: צביקה טישלר

כמה בירה ייצרת אז?

"עשרת אלפים ליטר בחודש".

ועכשיו?

"פי עשרה בערך. היו לי בהתחלה שני סוגי בירה: הבלונד הבהירה והאמברה הכהה יותר. עכשיו אני מייצר שישה טעמים קבועים ועוד בירות עונתיות שמהן עשיתי כבר בערך 20 שונות. ועכשיו גם סיידר".

הקורונה פגעה בך?

"ברור. כל הברים היו סגורים. לראשונה זה שנים הפסדנו כסף. מה שהציל אותנו והחזיק לנו את הראש מעל המים היה המשלוחים. הם הוכפלו פי עשרה. זה עדיין לא הספיק אבל שמר עלינו בחיים”.

יש תרבות בירה בארץ?

"לא. יש כבר תרבות אוכל ותרבות יין אבל לא בירה, אף על פי שקורה פה המון בתחום. יש לא מעט מבשלות בוטיק והמון בירות ביבוא. לפני 20 שנה לא היה כאן כלום. התקדמנו מאוד". 

אנשים שיוצאים לבלות מזמינים בירה ליד האוכל במסעדה?

"בקושי. שותים יין כי חושבים שבירה לא מתאימה לרוב סוגי האוכל. זה ממש לא נכון. צריך רק לבחור את הבירה הנכונה. חוץ מזה, כמו שאתה יודע, אין בירה ב־300 שקל לבקבוק כמו ביין. זה הרבה יותר זול. כל אחד יכול. צריך רק לרצות. לא לחשוב שבירה זה רק בבר או בים או בבית"

אני לוקח עוד שלוק מבירת ה”בלונד” שהוא מוזג לי, הבירה הכי נמכרת שלו ועדיין הכי אהובה עליי. בירה בהירה, קלילה, מרירה במידה ובעיקר מאוד ידידותית למשתמש. אחר כך אנחנו עוברים ל"גרין" המרה והיותר מורכבת, ל"סייסון" בסגנון בלגי עשיר ופירותי, ולבירה "בלייזר" העשירה לא פחות. עכשיו הוא מוזג לי קצת"בלאק" טרייה. 

מה התוכניות לעתיד?

"תמיד יש עוד מה לעשות. בטח בכל מה שקשור להרגלי שתייה. אנשים שותים כאן 15 ליטר לנפש בשנה. בארצות הברית זה 90 ליטר. אפילו בצרפת שהיא מדינת יין בכלל שותים 40 ליטר. אני לא מצפה שישתו כאן 140 ליטר לנפש בשנה כמו בצ'כיה, אבל בהחלט יש לאן לגדול. ושישתו בירה במסעדות. גם בירה"