"כשהתשואה על אג"ח ארה"ב תעלה על 2% לתקופה ממושכת, הלחץ יתחיל"

על פניו, שלהי 2020 לא היתה תקופה אידיאלית לפעילות עסקית חדשה. הקורונה כבר פשטה בעולם והיו כאלה שחזו את סופו העולם, או לפחות את סוף השווקים. דווקא אז בנק ההשקעות האמריקאי סטיפל (Stifel) פתח נציגות בתל אביב, במטרה להגדיל את נתח השוק שלו בעסקאות של חברות בינוניות בגודלן (Mid market). החברות בינוניות במונחים אמריקאיים, כלומר בשווי של עד 1.5 מיליארד דולר — שווי שהיה מזכה אותן במקום נאה בבורסה המקומית.

עד לאותה העת פעל הבנק בישראל באמצעות אנשי הסגל האמריקאי והאירופי. במסגרת זו עמד הבנק בקשר עם לאומי פרטנרס, זרוע ההשקעות הריאליות של בנק לאומי, בניסיון הכושל למכור את תעש לפני שלוש שנים, שבסופו של דבר נמכרה לאלביט ללא מעורבות של בנקאי השקעות. סטיפל מינה את אלן דובקין לניהול הסניף המקומי, ומאז מה שנראה כמו עיתוי תמוה התברר כהצלחה עסקית.

אלן דובקין | צילום: David Beyda photography

מאז נפתח הסניף ועד היום, סטיפל היה מעורב ב־40 עסקאות של חברות ישראליות בהיקף כולל של 22 מיליארד דולר. בין היתר, הבנק ליווה את עסקת הענק בתחום ההימורים המקוונים, שבמסגרתה החברה בעלת השורשים הישראליים 888 רכשה את המתחרה וויליאם היל בכ־3 מיליארד ליש"ט; מכרה את חברת הסייבר הישראלית צ'קמרקס (Checkmarx) לחברת ההשקעות וויליאם פרידמן תמורת 1.15 מיליארד דולר; ליוותה גיוס של 230 מיליון דולר ליצרנית מדפסות תלת־הממד סטרטסיס (Startasys) וכן את המיזוג של חברת הפינטק פיוניר (Payoneer) לחברת הספאק (חברת מעטפת שמגייסת כסף במטרה להתמזג עם חברה פרטית) אולימפוס אקווזישנס (Olympus Acquisition) לפי שווי של 3.3 מיליארד דולר.

סטיפל, שהוקם ב־1890 והונפק ב־1983, נסחר בניו יורק בשווי של 8 מיליארד דולר. ההכנסות שלו צומחות בכ־20% בשנה וב־2020 הן הסתכמו ב־3.7 מיליארד דולר. הבנק מעניק שירותי ניהול לנכסים בכ־400 מיליארד דולר ומעסיק 8,000 עובדים. בפסגת הצמרת הניהולית שלו ניצב גם בן פלוטקין, סגן יו"ר הבנק, יהודי שמחזיק בבעלותו בית בירושלים והגיע בשבוע שעבר לביקור בישראל.

"סטיפל הוא ארגון צומח. הייתי כמה פעמים בארץ ואנחנו רואים בישראל הזדמנות", אמר פלוטקין בראיון מיוחד ל"כלכליסט".

בן פלוטקין | צילום: יובל חן

לא רק אתם רואים פה הזדמנויות. גופי ההשקעה הזרים ובנקי ההשקעות מפנים תשומת לב רבה לישראל.

"יש תחרות גדולה מצד בנקים זרים אחרים, בעיקר שמונת הגדולים, בהם מורגן סטנלי וגולדמן זאקס, אבל הפוקוס שלהם הוא על חברות ענק ששוות מיליארדים רבים של דולרים. אנחנו ממוקדים בחברות בינוניות, בשווי של עד 1.5 מיליארד דולר, כאלה שהבנקים הגדולים לא נותנים להן תשומת לב כמונו".

אז מה אתם מצפים להשיג כאן?

"עד היום השגנו יותר מהציפיות שלנו. אנחנו פועלים בתחומי הטכנולוגיה, הבריאות, השירותים הפיננסיים, הקמעונאות. נכנסנו בגדול לפינטק ועכשיו גם לפודטק, ואנחנו מחפשים להתרחב לתחומים שעדיין לא הגענו אליהם. יש לנו היכולת להעניק לסניף המקומי את כל התמיכה שדרושה לו כדי שיצליח. אנחנו לא כוח קטן. רכשנו השנה שני בנקי השקעות בגרמניה, כי אנחנו חושבים שהנוכחות המקומית חשובה. זה נכון גם לגבי ישראל".

איזה פוטנציאל זיהיתם בפודטק?

"הגיוסים של חברות ישראליות בתחום קופצים מממוצע של 10—30 מיליון דולר לגיוסי ענק של 100—300 מיליון דולר. מדובר בחברות עם מו"פ חכם שמספק פתרונות דרושים, ומהר. חברות פודטק ענקיות מסתכלות על חברות ישראליות בארץ ובודקות אפשרויות רכישה והשקעה. כך חברה כמו אלף פארמס גייסה בקלות 100 מיליון דולר מקרן ההשקעות הגדולה בעולם בתחום הצרכנות, קטרטון. היא לא היחידה. חברות פודטק נוספות בארץ מגייסות מחברות מזון וקרנות במאות מיליוני דולרים".

הגאות הזו לא מאפיינת רק את תחום הפודטק. ההייטק בכללותו רותח וישנן חברות ששוות מיליארדי דולרים ועשרות מיליארדי דולרים עם הכנסות של מיליוני דולרים בודדים עד עשרות מיליוני דולרים, כשעל רווח בכלל אין מה לדבר. השוויים האלה ריאליים?

"יש הרבה נזילות בעולם שדוחפת לשוויים האלה. אני בפירמה כבר 35 שנה וראיתי מחזורים בחיי. מה שעולה גם יורד, וכשהריבית תעלה, השוויים יירדו. אי אפשר לדעת מתי זה יקרה, אבל בטוח שזה יבוא, כי השוק ברמות גבוהות מאוד. הרבה אנשים בשוק צובטים את עצמם ושואלים אם השוויים שאנחנו רואים הם אמיתיים. בנקודת זמן מסוימת, זה ישתנה".

בינתיים זה משפיע לטובה על הפעילות שלכם.

"נכון. כשהשוויים העולים, העמלות עולות. וכן, אחוזי ההצלחה שלנו עולים כשיש בשוק כל כך הרבה כסף שמחפש לסגור עסקאות. באמת הרבה יותר קל לבצע גיוסים היום. לפעמים יש ביקושים של פי 6—10 מההיקף המבוקש".

איך אפשר יהיה לזהות את המשבר או התיקון כשהוא יגיע?

"ברגע שהתשואה על אג"ח ממשלת ארה"ב תעלה על 2% לתקופה ממושכת יחסית, זה סימן שהלחץ מתחיל".

"בגלל הנזילות, חברות מעדיפות להישאר פרטיות"

כבר עכשיו יש תנודות מורגשות באג"ח ממשלתיות, שפלוטקין מזהה כסמן משמעותי להמשך הדרך, אבל שוק ההנפקות הראשוניות (IPO) מאותת על תקופה טובה מאוד.

"השנה הקודמת היתה שנת הספאקים", מסכים פלוטקין. "עכשיו הכלי הזה חווה משבר ואנשים חוזרים להנפקות המסורתיות. מכיוון שספאק הוא בסופו של דבר רק כלי להנפקה, אז כשיש איתו קשיים, חוזרים להנפקות המקור".

אילו טעויות נעשו בגזרת הספאקים?

"היו יותר מדי ספאקים שגייסו יותר מדי כסף. היו ספונסרים, כלומר היזמים של הספאק, שהיו תאבי בצע ולקחו נתח גדול מדי מהעוגה. בנוסף, היו 500—600 ספאקים שגייסו באותו זמן פחות או יותר וחיפשו עסקאות במקביל. העסקאות לא היו מאוד איכותיות והנתח של הספונסרים לא התאים לגודל ולסוג העסקה".

זו תופעה שתיעלם?

"תמיד יהיה מקום להנפקות אלטרנטיביות דוגמת ספאקים. שלושה גורמים מעורבים בסיפור הזה — בעלי המניות של החברה שעתידה להתמזג עם הספאק, הספונסרים של הספאק והמשקיעים של הספאק. פעם המאזניים נטו לצד של בעלי המניות, אחר כך לטובת הספונסרים ועכשיו זה מתחיל להתאזן. משקיעים למדו להגיד לספונסרים של הספאק שעליהם להקטין את החלק שלהם, אחרת הם לא ייכנסו להשקעה. משקיעי ה־PIPE, אלה שמבצעים את ההשקעה אחרי שידועה זהות החברה שאיתה הספאק יתמזג, רוצים לקבל חלק מהעוגה, ולא חלק קטן. אחד התפקידים שלנו כבנק השקעות זה לייצר את האיזון הזה ולהגיע לעסקה טובה לכולם".

נוכח הנזילות הגבוהה, חברות מעדיפות היום לבצע גיוס פרטי או שדווקא נדחפות לגיוס ציבורי?

"פעם שווי החברות בעת ההנפקה היה גבוה משמעותית מזה שניתן להן בגיוסים הפרטיים. היום, בגלל הנזילות הגבוהה, חברות מעדיפות להישאר פרטיות ולקבל שוויים גבוהים במסגרת גיוסים פרטיים. בהתאם, מי שרוצה להפוך לחברה ציבורית מהר, בוחרת במסלול של ספאק. אבל הרבה חברות הולכות בשני הנתיבים במקביל ומכריעות ברגע האחרון".

ובכל זאת, לא כל ההנפקות הצליחו. יש עסקאות שנכשלתן בהן?

"אחוזי ההצלחה שלנו מאוד גבוהים. הצלחנו כמעט בכל עסקה שניסינו להוציא לפועל. היום יש תהליך שבו בודקים את המים, שבו החברה מבצעת בדיקות מקדימות מול משקיעים בנוגע לשווי המבוקש, אחרי שהתשקיף מוגש, ואז מחליטה אם ללכת על המהלך או לא. אם היא מחליטה ללכת להנפקה, אז מתחילים ברוד שואו".

אתם חובשים גם את כובע המשקיע. השקעתם בפלטפורמת גיוס ההמונים OurCrowd הישראלית.

"ביצענו השקעה משמעותית בשותף הכללי של החברה, מכספי הנוסטרו של סטיפל. אני יושב בדירקטוריון של החברה. אנחנו גם משקיעים בקרנות של OurCrowd והצטרפנו לחלק מההשקעות שהן ביצעו. אנחנו מעניקים שירותי ניהול נכסים למיליון חשבונות שיש בהם כ־400 מיליארד דולר. היקפים כאלה מייצרים ביקושים להשקעות כאלה".

OurCrowd נמצאת במגעים למיזוג עם ספאק?

"אין תגובה".

"הרבה חברות גייסו הרבה כסף, והן מחפשות לרכוש"

נדמה שעכשיו, אחרי שקדחת הספאקים נרגעה, יש התעוררות בתחום המיזוגים והרכישות. לדברי פלוטקין, "יש קשר בין הדברים. היו כל כך הרבה הנפקות של חברות שגייסו הרבה כסף, והחברות האלה מחפשות לבצע רכישות. לא בכדי רואים חברות שהנפיקו ומבצעות רכישות. אנחנו עוזרים להרבה חברות למצוא יעדים לרכישה. ברמות התמחור הנוכחיות, יזמים בחברות קטנות מחפשים למכור. יש גם חברות גדולות שמוכרות חטיבות שלמות, כמו אמדוקס".

כתר פלסטיק דחתה את ההנפקה בנאסד"ק. האם זה מאותת שלחברות מסורתיות יש פחות סיכוי להנפיק בשוויים שהן שואפות אליהם?

"אנשים מחפשים להשקיע בחברות צומחות. מי שיש לו צמיחה במכירות מקבל היום מכפיל גבוה יותר. המשקיעים מחפשים חברה עם עלייה בהכנסות יותר משהם מחפשים רווח תזרימי־תפעולי גבוה. כשהריבית תעלה, זה יתהפך, ואז יגיע זמנן של חברות הערך, שמייצרות תזרים ויש להן קהל לקוחות יציב".

איך עבדתם בשנת הקורונה, שבקרוב תהפוך לשנתיים?

"אני אוהב שיט, אז הייתי הרבה בהפלגות ועשיתי שיחות זום תוך כדי. נוצרו מצבים שבהם הצד השני שאל אותי פתאום 'תגיד, אתה בים?'. הזום שינה הכל. עשינו 40 עסקאות בשנה וחצי ב־22 מיליארד דולר, והכל בזום — מהסלון, מהמרפסת. היו עסקאות שעשינו בזום מא' ועד ת', בלי שאנשים נפגשו פיזית. בעקבות זה הנפקות פיזיות לא יחזרו להיות מה שהן היו. פעם היית צריך להתרוצץ 9—10 ימים ברוד שואו ולטוס מדנבר לבוסטון ומשם לניו יורק בשביל להציג מצגות. היום ביומיים של זום נגמר כל הרוד שואו. יש חברות ישראליות שההנהלה שלהן נסעה לניו יורק כדי לפגוש משקיעים, והמשקיעים סירבו להיפגש פיזית, אז הפגישה היתה בזום. וזה כשהישראלים בניו יורק. האמריקאים שגרים בניו ג'רזי לא רוצים לנסוע אפילו למנהטן בשביל פגישה".