פרישת ג'ק דרסי מטוויטר אינה מבשרת את תום עידן המייסדים

רגע אחרי שמנכ"ל ומייסד טוויטר ג'ק דורסי הודיע על עזיבתו, סקוור (Square), החברה השנייה שהקים ואותה הוא עדיין מנהל, הכריזה על שינוי השם שלה ל־Block. כך "הריבוע" הדו־ממדי, יקרא "בלוק", בצעד שנועד להצביע על העמקת המעורבות של חברת התשלומים שלו בתחום הבלוקצ'יין ושוק הקריפטו. "לשם יש משמעויות רבות הקשורות לחברה - לבני בניין, בלוקים שכונתיים והעסקים המקומיים שלהם, קהילות שמתאחדות במסיבות בלוקים מלאות במוזיקה, בלוקצ'יין, קטע קוד וגם מכשולים שצריך להתגבר עליהם", הסבירו בחברה בהודעה לעיתונות. "בלוק הוא שם חדש, אבל המטרה שלנו להעצמה כלכלית נשארה זהה. לא משנה איך נגדל או נשתנה, נמשיך לבנות כלים שיעזרו להגביר את הגישה לכלכלה", אמר דורסי בהצהרה משלו.

סקוור נוהגת כמנהגן של חברות אחרות לפניה. ממש כפי שמארק צוקרברג החליף לאחרונה את שמה של פייסבוק למטא, או כשגוגל החליפה את שמה לאלפבית. ואף שזה מפתה למדי, אין לראות במהלכים אלו רק תעלול יח"צני, אם כי תעלול יח"צני הם גם כן. 

החלפת שם של חברה כרוכה בעלויות גבוהות. זהו מאמץ אגרסיבי שנועד להצביע על מיקוד חדש לחברה. כמעט תמיד בכוונה להתרחק מדימויים רעילים שקשורים ל"אינטרנט הישן" ולהחליפם בדימויים שקשורים ל"אינטרנט החדש", כמו למשל מחברה שהיא פלטפורמת תשלומים לעיצוב העתיד החדש של Web 0.3 שבו יתקיימו החיים הווירטואליים עצמם והכלכלה הדיגיטלית החדשה שתתמוך בהם.

1. לא כאלה גאונים גדולים

במכתב הפרישה שלו מטוויטר כתב דורסי: "יש הרבה דיבורים על החשיבות שהחברה תהיה תחת 'הובלת מייסד'. אני מאמין שזה מגביל מאוד ונועד לכישלון... אין הרבה מייסדים שבוחרים בחברה שלהם על פני האגו שלהם". משפט זה לבדו משך תשומת לב רבה, והעלה הערכות כי דורסי, בעזיבתו, פועל באופן אקטיבי נגד התפיסה שכונתה "פולחן המייסדים" או "עידן המייסדים" — תקופה שבה מייסדי חברות טכנולוגיה נחשבו כמנהלים גאונים, בעלי חזון, שמתעלמים משיטות מסורתיות,  ודוגלים ביצירתיות חסרת גבולות שמשבשת מגזרים כלכליים ומבנים חברתיים, ושהם עצמם המנוע ליצירת עושר. מייסדים־מנכ"לים כאלו, כמו מארק צוקרברג בפייסבוק, אילון מאסק בטסלה, סטיב ג'ובס באפל וגם דורסי בטוויטר, היו ילדי הפלא של העשורים האחרונים, מייצרים תשואות גדולות עבור משקיעים וזוכים מהם לגיבוי סוחף ועיוור.

ג'ק דרסי בתמונה מאתר בלוק. עכשיו הוא מאמין בקריפטו

דורסי מרמז כי אנשים אלו הם אולי כבר לא הטובים ביותר לנהל את החברות שהקימו, תוך שהוא מהדהד רעיון שנהפך לפופולרי במיוחד עם נפילתם הכואבת (למשקיעים) של כמה מייסדים: אדם ניומן מ־WeWork, טרוויס קלאניק מאובר ואליזבת הולמס מתראנוס. השלושה מייצגים עדות מביכה למדי לאמונה מוגזמת במייסדים שהם יודעים הכי טוב, לא משנה אם הם מוכרים בהגזמה את המוצר שלהם, מנהלים רעילים או פשוט מטעים לגבי היתכנות הטכנולוגיה שטוענים שהמציאו. נפילות אלו, במקביל לכמה פרישות מתוקשרות כמו של ג'ף בזוס מאמזון ולארי פייג' מגוגל, הביאו להכרזה על מות עידן המייסדים. 

צריך כמובן להתייחס בספקנות כשיוצאים בהכרזות גדולות על מותו של עידן כמו גם על תחילתו של חדש. הזהירות הזו צריכה להינקט שבעתיים כשמדברים על תחום הטכנולוגיה, שמשתמש בשפה היפרבולית כאסטרטגיה שיווקית כבר עשורים רבים. דורסי אולי עוזב את טוויטר תוך התנערות מתיאוריית "המייסדים יודעים הכי טוב" בכל מה שנוגע לרשת החברתית. אך הוא לא התנער ממה שעומד מאחורי התיאוריה: הרעיון כי ילדי הפלא (שכבר מאוד מבוגרים) מחזיקים בידיהם את הסוד לשינוי חברתי־כלכלי. הוא, כמו צוקרברג ובזוס, פשוט עוברים הלאה לרעיון הבא שינסה שוב לעצב את החיים. צוקרברג סבור שמדובר במעבר (הבלתי נמנע) לאינטראקציות חברתיות וכלכליות בזירה וירטואלית, בזוס משקיע את מרצו במעבר המוחלט (והבלתי נמנע) של האנושות כולה לחיים בחלל, פייג' מתעסק במכוניות מעופפות, ודורסי פועל לחזק את הכלכלה הדיגיטלית (והבלתי נמנעת) החדשה המבוזרת.

מדוע מייסדים אלו עוברים להרפתקאות חדשות? האם תמו האתגרים במיזמי חייהם? קשה לטעון. בטוויטר ופייסבוק יש בעיית ניהול תוכן קשה שהפכה את דורסי וצוקרברג למבקרים  קבועים בגבעת הקפיטול, שם הם נצלבים שוב ושוב על ידי המחוקקים בשל החלטותיהם הניהוליות. בעוד שאמזון וגוגל סובלות מבעיות עמוקות של חקירות הגבלים עסקיים. אבל אלו בעיות, זוטות ממש, של שגרה, לא של טרנספורמציה. 

2. העתיד נמצא במקום אחר

המייסדים לא עוזבים משום שהם לא יודעים מה הכי טוב לחברה שלהם, גם לא משום שפתאום חלה איזו התפתחות טכנולוגית בזירה מסוימת שמושכת את עניינם בחדות. הם עוזבים בדיוק מהסיבה שדורסי הסביר שהם לא עוזבים: משום שהם בוחרים בעצמם ובטובתם על פני החברה שהקימו והבעיות שהיא מייצרת, משום שהפלטפורמות שהקימו כבר לא מספקות את יצר החדשנות שבוער בהם, משום שהן כבר לא מייצרות את העניין, ההייפ, הכסף הגדול, הכותרות ותשומת הלב. משום שהתחלף המקום שבו "נבנה העתיד" מטוויטר או מפייסבוק אל קריפטו, חלל ומטאוורס. אל תאמינו לי, תאמינו לדורסי עצמו: "אם לא הייתי בסקוור או בטוויטר הייתי עובד על ביטקוין", אמר דורסי בכנות בכנס מטבעות קריפטוגרפים במיאמי ביוני. 

איור: יונתן פופר

באמת אין הרבה מקום לבצע אינטגרציה של העתיד (קריפטו) בתוך הפלטפורמה של ההווה (טוויטר). בעוד שחברת תשלומים כמו סקוור מותאמת הרבה יותר מכך לנושא.

זו, אגב, לא הפעם ראשונה שזה קורה. הגל הראשון של שינוי הכיוון והמיתוג היה אחרי משבר הדוט.קום בשנת 2000. אז הושרש באופן אינטנסיבי לראשונה הקונספט של Web 0.2 — עידן חדש זה סימל את הפרידה מהמציאות הבועתית של האינטרנט בשנות ה־90, שבה כסף רב זרם למה שהתגלה בסופו של דבר כשום דבר, ומעבר לבניית העתיד באמצעות רעיונות כמו "ביג דאטה", "כלכלת השיתוף" ו"האינטרנט של הדברים". 

אבל גם מאז דברים השתנו והחלה התפכחות מסוימת מההייפ (מה שמכונה לעיתים Techlash), והכרה בכך שנוצרו מוצרים טובים, אבל גם כמה ממש גרועים, או לפחות שמנוהלים באופן מעורר מחלוקת, וחלקים מהם מקיימים היום מערכות כלכליות ריכוזיות, לא תחרותיות ולעיתים ממש רעילות. 

היום קריאות לרגולציה ולעיתים ממש פירוק מעוצמה, פופולריות בנוגע לאותם מוצרים טרנספורמטיביים. ובצמב כזה מה אמורים לעשות מייסדים יצירתיים שרוצים לשנות את העולם באופן שבו אם חושבים לנכון? לעבור לדבר הבא.