כלכליסט-טק
עולם חלופי: התופעה הלוהטת של רכישת נדל"ן במטאוורס עם קריפטו
שוק הנדל"ן רותח גם בעולמות המציאות המדומה וחברות הפעילות במטאוורס מדווחות על רכישת שטחים במיליוני דולרים באמצעות מטבעות דיגיטליים; האם ההמונים ינהרו לשם או שטייקוני הטכנולוגיה רק מייצרים לעשירים עוד הזדמנות לקנות משהו שהם לא צריכים
מי לא אוהב להיות משקיע מוקדם בכלכלה חדשה ופורחת. גם אם מדובר במשקיע מוקדם בכלכלה של מציאות וירטואלית, עליה מדברים כבר שלושה עשורים, אך היא מעולם לא תפסה אחיזה. ובכן, מסתבר שהרבה אוהבים. בשבועות האחרונים נסגרו עסקאות של מכירת "מגרשים" וירטואליים - שהם למעשה פיקסלים במחשב - תמורת מיליוני דולרים בעולמות וירטואליים שונים, הידועים היום בשם הכולל "מטאוורס".
קראו עוד בכלכליסט:
כך למשל, בעל ממון אחד רכש אדמה וירטואלית ליד ה"אחוזה" של הראפר סנופדוג תמורת 450 אלף דולר, בחלקת המציאות הווירטואלית של חברת Sandbox. חברת ההשקעות הקנדית Tokens.com רכשה "קרקע" ב"רובע האופנה" של חברת Decentraland העולמית. וחברת Republic Realm הודיעה כי רכשה "אדמה" בשווי 4.3 מיליון דולר בעולם של Sandbox, במה שנחשבת היום לעסקת ה"נדל"ן" הגדולה ביותר בתחום. "מגרש" זה מצטרף ל־2,500 מגרשים ב־19 עולמות שונים שמחזיקה החברה.
המכירה נעשית לרוב באמצעות מטבעות דיגיטליים ייחודיים לאותו עולם, והבעלות על נכסים מועברת באמצעות NFT, מכשיר בעולם הקריפטו שמהווה מעין תעודת אותנטיות לנכס דיגיטלי. בעלי העולמות השונים, כמו למשל Sandbox או Decentraland, נוהגים להגביל את כמות הנכסים שיש להם למכירה בכל עולם, במטרה מובחנת להגביל את ההיצע ולעלות את ערכם הכלכלי.
שטחי מסחר של נייקי וגוצ'י במציאות מדומה
המטאוורס הוא גרסה משודרגת של האינטרנט: שהופך ממרחב דו־ממדי למרחב תלת־ממדי, אליו וממנו משתמשים נכנסים ויוצאים, באמצעות שימוש במציאות מדומה (VR), תוך שהם מנהלים ביניהם אינטראקציות בזמן אמת. העולם הווירטואלי הזה נועד להחליף את העולם הממשי, ואם אכן יתממש יכלול אפשרויות בידור, כלכלה ותעסוקה שיתפרסו על פני אינסוף חללים שבהם משתמשים נוכחים, מתרועעים, חווים, הולכים וצורכים כמעשה שגרה.
“אתה מרגיש נוכח עם אנשים כאילו אתה נמצא במקומות אחרים”, הסביר מייסד פייסבוק מארק צוקרברג כשהציג את חזון המטאוורס שלו. חלקים מחזון זה כבר מתממשים בתעשיית הגיימינג, אם כי אלו עדיין חוויות דו־ממדיות שכוללות אינטראקציות ברמת מורכבות נמוכה יחסית. ובכל זאת, בפלטפורמות כמו פורטנייט יש כבר חללים מורכבים שבהם אווטרים - דמויות וירטואליות - של משתמשים יכולים ללכת לקונצרטים, להיפגש עם חברים ולקנות חפצים במטבע ייחודי.
ברור מדוע חברות טכנולוגיות, משקיעים ויזמים רואים במטאוורס יעד להשקעה. היתרונות במרחב הווירטואלי הזה מיידיים: זהו מרחב חדש שבו ניתן יהיה לנטר, לעקוב, לאסוף מידע, להפיק תובנות, לחשוף לפרסומות ולמכור מוצרים. המקום שבו הם יוכלו להגדיל את הונם באמצעות התפשטות לטריטוריות חדשות. אולם כדאי להיזהר לפני שרואים ברצונות או בכסף שזורם לתחום סימן לביקוש אנושי לנטוש חלק מהמציאות הפיזית עבור חוויה וירטואלית או עדות להתממשותו.
בשבועות האחרונים, במיוחד מאז שצוקרברג הודיע על המיקוד מחדש של פייסבוק ביצירת המטאוורס, גובר עניין המשקיעים בתחום זה. בהתאם, עיקר מכירת ה"אדמות" נעשית על ידי חברות השקעה שמהמרות באופטימיות על החזון ושבעתיד הלא רחוק אנשים יבלו שעות רבות מחייהם במתחמים וירטואליים, וישתמשו בהם כדי למלא שורה של אירועי חיים - מפגישות עבודה, למפגשים חברתיים, ועד קונצרטים או טיולים ברחבי ה"עולם". המשקיעים גם מעריכים כי עתיד זה יכלול כלכלה דיגיטלית חדשה, כשהאווטרים שלנו בעולמות הללו יצרכו שם באופן שגרתי וברוח ה"עולם הפיזי". כשזה יקרה, משקיעים מוקדמים אלו יוכלו להשכיר את ה"קרקעות" שרכשו היום כשטחי מסחר ברווח נאה.
נכון להיום למשקיעים יש סיבה להיות אופטימיים, שורה של חברות כמו נייקי, גוצ'י ולואי ויטון הביעו עניין בהשתתפות במרחב. יש כאלה הסבורים שמה שהעולם זקוק לו היום אלה מרחבים חדשים שבהם האולטרה־עשירים יכולים לקנות בהם עוד דברים שהם לא צריכים.
טייקוני הטכנולוגיה מציעים עולם חלופי
זה לא באמת מפתיע שרעיון המטאוורס מתממש במהירות באופן היפר־קפיטליסטי. לפני שהפך למילת באזז בשבועות האחרונים, ניסח אותו בעגמומיות ניל סטפנסון בספרו “Snow Crash” מ־1992, כמקום שמקדש צרכנות. סטפנסון, מתכנת וסופר סייברפאנק עתיר שבחים, דמיין עתיד לא רחוק ודיסטופי שבו ארה”ב התפרקה וכל מוסד, מוצר או שירות הופרטו לתאגידים. עולם חסר רסן שבו כסף קונה הכל ואנשים חיים בעוני מחפיר ופחד כללי; עתיד שבו אנשים בורחים מהעולם האמיתי לווירטואלי כדי לזכות בהפוגה ממציאות מפחידה ורצחנית. הרעיון חזר ועלה ביצירות מדע בדיוני לאורך השנים, ובמיוחד ברומן הדיסטופי “Ready, Player One” מאת ארנסט קליין שיצא ב־2011 שמתאר מטאוורס תחת שליטה של תאגיד גיימינג אימתני.
העולם האלים והממכר של סטפנסון הפך לקלאסיקה קנונית בעמק הסיליקון. הרעיון שאפשר ליצור מציאות מדומה כה עוצמתית שניתן ללכת בה לאיבוד שבה את אנשי הטכנולוגיה והפך למקור השראה וחזון. לא קשה להבין למה. בארה”ב אי־השוויון הולך ומעמיק, תוחלת החיים ירדה ברציפות זו השנה הרביעית בעקבות מה שמכונה “מוות מייאוש” - התמכרויות והתאבדויות. 2020 היתה השנה החמה ביותר שנמדדה, השנה שבה מספר התושבים הגבוה ביותר בארה”ב נהרג על ידי שוטרים וזו עם שיעור הילודה הנמוך ביותר מזה מאה שנה.
במקביל, גם המרחב הווירטואלי הדו־ממדי הלך והקצין, עם יותר בוטים מפיצי חדשות מזויפות וניסוחים של שנאה ואלימות. המציאות רק הולכת ונהיית קשה יותר להכלה. בעוד שהתשובה של ג’ף בזוס ואלון מאסק לכך היא לברוח לחלל, פתרון שעדיין רלבנטי היום רק למיליארדרים, טייקוני הטכנולוגיה מציעים היום פתרון להמונים - התכנסות פנימה אל תוך עולם חלופי.
אצל סטפנסון ומרבית ממשיכי דרכו, המטאוורס הוא בהכרח דיסטופי, אבל כשאינו חלק מיצירה דרמטית, יש למטאוורס פוטנציאל לאפשר חוויות שאינן נגישות להמונים בשל היעדר הון, גישה או זמן. בחזון האוטופי מכולם, זהו כלי שיכול להפגיש בין חברים קרובים שמרוחקים זה מזה פיזית, לאפשר ביקור בקונצרט של הפילהרמונית של ברלין בזמן בידוד בישראל או לצאת לטיול קיאקים בקוטב הדרומי גם עבור מי שאין בידו את האמצעים לעשות זאת. הבעיה מתחילה עם השחקנים שמבקשים לבנות את העולמות האלו.
אם העבר מלמד משהו זה שאנשים לא מעוניינים לבלות את כל זמנם בעולמות וירטואליים מקבילים. למעשה, הם נהנים מאוד מהחוויות הפיזיות שלהם ומחפשים את המגע, הקשר והממשיות. נטייה אנושית שהפכה ברורה במיוחד בעקבות מגפת הקורונה. במשך השנים רעיון המטאוורס ויחד איתו ולצידו טכנולוגיות VR שחייבות להיות נוכחות כדי לתמוך בו, ניסו לתפוס אחיזה רחבת היקף, אך נכשלו. כך היה עם העולם הווירטואלי המצליח ביותר שקם כבר לפני עשרים שנה - Second Life, שמשך גם אז שורה של מותגים ושעדיין נהנה מקהל משתמשים אדוק, אך מעולם לא אתגר את החיים במישור הפיזי. וכך גם כל יתר המוצרים שנועדו לתמוך בעולמות החדשים האלה כמו משקפי גוגל שנכשלו בכל מובן אפשרי. נותר לראות מה יהיה על המטאוורס, האם יצליח למשוך קהלים עצומים ולהגדיר מחדש את האופן שבו בני אדם מקיימים את החיים החברתיים, או שאולי אנשים ימשיכו בהתעקשותם שאף אחד - מלבד חברות טכנולוגיה ומשקיעים - לא באמת רוצה את זה.
* * *
גם ויזה בעידן הקריפטו
חברות האשראי בדרך למטבעות החדשים
חברת ויזה הודיעה כי תתחיל להעניק ייעוץ בתחום שוק הקריפטו. חברת כרטיסי האשראי תעניק את הייעוץ במסגרת חטיבת שירותי הייעוץ והאנליטיקה שלה (VCA) ותציע למוסדות פיננסיים, קמעונאים וחברות אחרות - שורת נושאים רלבנטיים כמו איתור הזדמנויות בשוק או NFT. זו אינה הפעילות הראשונה של ויזה או ענקית האשראי המתחרה מאסטרקארד בתחום. בחודש שעבר הודיעה מאסטרקארד כי כל אחד מהבנקים והסוחרים שמתמשים במערכת עיבוד התשלומים שלה יוכלו לשלב מוצרי קריפטו. שתי החברות הדגישו בחודשים האחרונים את הביקוש העצום של מוסדות פיננסיים כמו גם משקיעים ומשתמשים אחרים לשירותי קריפטו. השתיים אף החלו בסדרה של שיתופי פעולה והשקעות בחברות מתחום הבלוקצ'יין כדי לתמוך בפעילות החדשה.