האם אנו ערוכים טכנולוגית לקורונה מתמשכת?

התקבעות המגבלות הבריאותיות, החברתיות והכלכליות של הקורונה על חיינו ברורה כיום לכולנו, ונראה כי נצטרך "לחיות איתה" עוד זמן רב. הריחוק החברתי, ההגבלות, הסגרים ושאר אמצעי הריסון והבלימה שננקטו בעוצמה בשנה וחצי האחרונות הם העדות המוחשית ביותר לכך.

בנסיבות הללו, היכולת להתמודד טכנולוגית עם המגבלות השונות, תוך שיפור התקשורת החברתית והכלכלית הבלתי-אמצעית, היא גורם מפתח בדרך לשפר את החסינות הכלכלית כלפי המגפה.

ככל שעצימותה הכלכלית של האוכלוסייה – משקי הבית, החברות והרשויות – גבוהה יותר, כך תגדל היכולת לתפקד בצורה מניחה את הדעת עד שהמגפה, על זניה השונים, תמצה את עצמה.

אי שוויון בעצימות הדיגיטלית

בהקשר זה, לפי סקר חדש של הלמ"ס על בסיס תקן של האיחוד האירופי, ישראל זקוקה לשיפור טכנולוגי ודיגיטלי להתמודדות בת קיימא עם המציאות המאתגרת.

בבדיקה שנערכה בין יולי 2020 לאפריל 2021 לענפי כלכלה שונים, נמצא כי לכ-43% מהעסקים עצימות דיגיטלית נמוכה מאוד. זה אומר שהם משתמשים לכל היותר ב-3 מתוך 12 פרמטרים הנחוצים לעצימות טכנולוגית. 

מדובר בפרמטרים המסווגים ל-4 סוגי טכנולוגיות: טכנולוגיות תשתית, דיגיטליות בסיסית, דיגיטליות בינונית ודיגיטליות גבוהה. אצל חברות שמשתייכות לדיגיטליות הבסיסית, למשל, יותר ממחצית העובדים השתמשו באינטרנט לצרכי עבודה, יש להן אתר אינטרנט והאתר גם כולל פונקציות מתקדמות.

הפרמטרים הולכים ומחמירים ככל שדרגת הדיגיטליות עולה, כך שחברות המסווגות לדיגיטליות בינונית רוכשות, בין השאר, שירותי ענן מתקדמים ויש להן מסחר מקוון.

לפי הסקר, רק ל-11% מהעסקים עצימות דיגיטלית גבוהה.

כלכלת האינטרנט | צילום: שאטרסטוק

כשבוחנים את התוצאות לפי ענפים, מגלים ממצא מעניין. דווקא אלו שסבלו יותר מהקורונה, בגלל הריחוקים וההגבלות, נוטים להיות בעלי עצימות דיגיטלית נמוכה, מה שמן הסתם מקשה עליהם עוד יותר. למשל, בענפי האירוח והאוכל לפחות מ-2% יש עצימות גבוהה. בכלל, בתעשייה המסורתית רק ל-9% עצימות גבוהה.

עוד ממצא - חוץ מהריחוק החברתי יש גם סוג של "ריחוק גיאוגרפי". מתברר שהעוצמה הדיגיטלית במחוזות תל אביב והמרכז גבוהה יותר ואילו מחוזות הצפון והדרום היא נמוכה הרבה יותר (גם בנטרול שיקולים של ענף כלכלי ו/או גודל העסק.

לבסוף, רק ל-9% מהעסקים הקטנים עצימות דיגיטלית גבוהה וגבוהה מאוד, לעומת כ-44% בקרב העסקים הגדולים.

נושא אי השוויון החברתי בישראל מוכר והצורך לטפל בו נמשך כל הזמן. בגלל שהתוצר שלנו גם צומח מהר, אי השוויון נוטה לעלות.

כעת מתברר כי הקורונה מציפה אי שוויון גם בעצימות הדיגיטלית במשק, ברמה שתקשה על ההתמודדות עם אתגריה לאורך זמן.

לכן אני סבור שיש לנצל כמה שיותר את יתרונות המשק. 

הישענות המשק על היצוא אמנם נפגעת בשל תיסוף השקל, אך הסקר מראה נתון שסייע ליצואנים להתמודד: העצימות הטכנולוגית של עסקים עתירי יצוא בתעשייה גבוהה משמעותית מעסקים שאינם עתירי יצוא.

גורם אחר שמשמש הסבר לתיסוף השקל – כניסת חברות זרות לכלכלה המקומית, פועל גם כן לטובתנו, שכן לפי הסקר, לחברות בבעלות זרה עצימות טכנולוגית גבוהה יותר מאלו שבעליהן מקומיים (33% לעומת 9%).

הצורך לנצל את יתרונות המשק בולט עוד יותר בהשוואה להתקדמות הדיגיטלית באיחוד האירופי, שם המצב "לא משהו".

אשתקד, רק ל-15% מהעסקים שנסקרו שם היתה עצימות דיגיטלית גבוהה, או גבוהה מאוד. מנגד, ל-46% מהם היתה עצימות נמוכה. לא זו בלבד, בקרב עסקים קטנים ובינוניים, רק 60% הגיעו בכלל לעצימות הטכנולוגית הבסיסית ביותר, לעומת !89% בקרב החברות הגדולות. ברמת המדינות, עולה כי לפינלנד ודנמרק השיעור הגבוה ביותר של עצימות דיגיטלית גבוהה, ולעומתן לבולגריה, רומניה והונגריה, עצימות נמוכה בהרבה והן גם משקיעות מעט מאוד בתחום.

הדרך ליציאת הכלכלה הגלובלית והמקומית מנזקי המגפה עוברת דרך שיפור הנתונים הללו.

לכך צריך השקעות כבדות ויותר מכך – בהטמעת הנושא בתרבות העסקית והארגונית, ניצול יתרונות יחסיים ובהקטנת אי השוויון בין ענפים, תעשיות ואזורים גיאוגרפיים.

אם שואלים אותי מה תותיר המגפה מאחוריה, בבוא היום, זה הלקח הזה. בכך היא "תאפשר" לנו בעצם להיות ערוכים למשברים הבאים, שעוד יבואו.

רונן מנחם הוא הכלכלן הראשי בבנק מזרחי טפחות