שרת האנרגיה בולמת את הגז; רשות החשמל את האנרגיות המתחדשות

שרת האנרגיה קארין אלהרר אמנם הכריזה בשבוע שעבר כי "2022 תהיה שנת האנרגיות המתחדשות", אבל ככל שהדברים נוגעים לרשות החשמל נראה כי הכיוון הפוך. שרת האנרגיה הודיעה שבשנה הקרובה לא יינתנו רישיונות חדשים לחיפוש גז ומשרדה יקפיא את אימוץ המלצות ועדת אדירי 2, שקראה להרחיב את חיפוש ויצוא הגז הטבעי. אלא שלמרות דבריה, מסתבר שיד אחרת במשק האנרגיה מתכננת מהלך שעשוי לצמצם את תמריצי היזמים להקמת מתקני יצור חשמל מאנרגיות מתחדשות, דווקא באזורים הטבעיים עבורם: הנגב, הערבה, וצפון הארץ ורמת הגולן. 

כך, במסגרת שימוע לציבור שפרסמה בימים האחרונים רשות החשמל, נחשפת מהפכה של ממש שמתכננת הרשות, ובמסגרתה מתקנים חדשים לייצור חשמל שיקומו בנגב, בערבה או בצפון, יחויבו לשלם סכומי עתק של מאות מיליוני שקלים עבור חיבורם לרשת, תלוי במיקום המדויק. התשלומים יבוצעו ב־120 תשלומים חודשיים על פני 10 שנים. זאת כשבמקביל, מתקנים שיקומו במרכז הארץ, יהיו פטורים לחלוטין מהתשלום. התשלום לא יוטל רק על מתקני אנרגיה מתחדשת, אלא על כל מתקן ייצור חשמל. אבל בגלל שמתקני אנרגיה מתחדשת זקוקים לשטח נרחב יחסית, שאין בלב מדינת ישראל הצפופה, אלא בעיקר בפריפריה, המשמעות היא כי אלו המתקנים שיישאו בתשלום הכבד ביותר אם תאושר המהפכה המתוכננת. 

באופן פרדוקסלי, המהלך עשוי לתמרץ הקמה של תחנות כוח גזיות חדשות במרכז הארץ, שכן הן יקבלו פטור מלא מדמי החיבור לרשת. בימים אלו עומד על הפרק אישורן של 2 תחנות כוח חדשות לגמרי שיפעלו על גז (מזהם) במרכז הארץ — של קסם אנרגיה בצומת קסם ושל ריינדיר אנרגיה בדרום השרון. 

לעומת תחנות אלו, שלא יידרשו לשלם עבור החיבור העמוק שלהן לרשת החשמל, מתקן אנרגיה מתחדשת בהיקף 100 מגה־ואט בערבה יידרש לשלם 406 מיליון שקל עבור החיבור. מתקן ייצור בהיקף 100 מגה־ואט ברמת הגולן ייאלץ לשלם 90 מיליון שקל ובאזור העמקים והגליל התחתון 250 מיליון שקל. באזור חיפה ישלם מתקן כזה כ־20 מיליון שקל עבור עלויות החיבור וכך גם בשפלה. לפני שבועיים הכריז משרד האוצר על הקמת תחנת הכוח הסולארית הגדולה בישראל, בהיקף 300 מגה־ואט, בדימונה. לפי המיקום וההספק המתוכנן, על התחנה יהיה לשלם דמי חיבור של 168 מיליון שקל. 

הרציונל: לגלגל את העלות על היזם ולא על הצרכן

מה הרציונל שהוביל את רשות החשמל לשקול שינוי רגולטורי כל כך משמעותי? רוב החשמל בישראל מיוצר בדרום ובצפון, אבל רוב הביקוש לחשמל הוא במרכז הארץ. באשקלון מיוצר כשליש מהחשמל של ישראל, אבל תושבי אשקלון צורכים רק חלק קטן ממנו ואת כל יתר החשמל צריך להוליך לאזורי ביקוש. ההולכה הזו מחייבת את חברת החשמל להשקיע מיליארדי שקלים בתשתית ההולכה. השקעה זו מתבצעת בקצב איטי, שאינו תואם את עומס הביקושים. מי שנושאים בעלויות ההולכה היקרות הם צרכני החשמל, שכן העלויות הללו מגולמות במחיר החשמל. 

קארין אלהרר | אוראל כהן

כיום תעריף החיבור לרשת איננו תלוי באזור גיאוגרפי, ומגלם רק את עלות החיבור עצמו. מתקן בהספק 100 מגה־ואט נדרש לשלם עלויות חיבור שינועו בין 4.6 מיליון שקל ועד 14 מיליון שקל, תלוי בסוג החיבור. רשות החשמל טוענת כי הרגולציה הזו עוצבה לפני עשור ומטרתה היתה לעודד כניסת יצרני חשמל פרטיים למקטע הייצור, שהיה אז תחת מונופול של חברת החשמל. אולם כעת, לאור התפתחות השוק, צריך לייצר מצב שבו היצרן לא יהיה אדיש למיקום מתקן החשמל שהוא מקים ולריחוקו ממוקדי הצריכה. לפיכך, הרשות קובעת מודל חדש, שבמסגרתו היצרן לא ישלם רק את עלות החיבור, אלא גם את העלויות העקיפות, לרבות שדרוג הקווים ברשת, הרחבות נדרשות ועוד. במילים אחרות, הרשות אומרת כי אם מישהו רוצה להקים מתקן ייצור חשמל ענק בערבה, אבל חברת החשמל תיאלץ להשקיע מיליארדי שקלים בתשתית הולכה, והעלויות הללו יגולגלו לחשבון החשמל של הצרכנים — היזם צריך לממן את זה ולא הצרכנים. התמחור הזה, אגב, קיים גם במקומות נוספים בעולם. צריך גם לזכור שמחירי החשמל הסולארי הולכים ויורדים. אם לפני שנה התעריף במכרזים של המדינה לקוט"ש עמד על 19 אגורות, לפני שבוע וחצי זכתה שיכוי ובינוי בפרויקט סולארי בדימונה במחיר 8.58 אגורות לקוט"ש. 

"חוסר צדק משווע. הפריפריה מממנת את המרכז"

בענף האנרגיות המתחדשות הגיבו בכעס להצעת רשות החשמל וטוענים כי היא תייצר עיוות ותייקר משמעותית את האנרגיה המתחדשת לעומת אנרגיה פוסילית. בעיקר, נטען, יהיה בכך הטלה של עלות בלתי צודקת על הפריפריה, שגם כך נשאה בכל העלויות הסביבתיות הנלוות ליצור החשמל הפוסילי, כגון זיהום האוויר. 

במסמך של רשות החשמל חסרה התייחסות לעובדה שהאזורים הטבעיים להקמת מתקני אנרגיה מתחדשת הם במקום שיש שטחים נרחבים, ואין אפשרות למצוא כאלה במרכז. לכן, הטלת תשלומי עתק על מתקני אנרגיה בפריפריה עלולה לייצר תמריץ להקמת תחנות כוח שפועלות על גז מזהם במרכז הארץ. בנוסף, המהלך לא מביא בחשבון את העובדה שעם סיום עידן הדלקים הפוסיליים והמעבר לאנרגיות מתחדשות בלבד, ממילא תידרש תשתית הולכה מהפריפריה למרכז. המודל יחול גם על מתקני אנרגיה מתחדשת שבהם משולבת אגירת אנרגיה. כך, אפילו מתקן שיש לו אפשרות לאגור אנרגיה ולשחרר אותה לרשת בשעות שבהן אינה פקוקה, לא ייהנה מפטור. רק מתקנים שמיועדים לאגירה בלבד, ללא ייצור, ייהנו מפטור.

פרויקט סולארי של נופר אנרגיה בקיבוץ אלונים | צילום: אבי אריש

דורית בנט, מנכ"לית אילת אילות אנרגיה מתחדשת, אמרה ל"כלכליסט": "שנים שאזרחי הדרום משלמים על השדרוגים שביצעה חברת החשמל במרכז. לא ייתכן שאחרי 60 שנים שחברת חשמל נאלצת לשדרג את הרשת בדרום, האנרגיות המתחדשות צריכות לממן את זה".

איתן פרנס, מנכ"ל איגוד חברות אנרגיה ירוקה לישראל: "מעבר לחוסר הצדק המשווע, השימוע שוכח כי כל החברה בישראל מרוויחה מפיתוח הרשת למתקנים הירוקים ולא רק מבקשי החיבור. מדוע להטיל על יישובי הפריפריה את העלות כאשר תושבי המרכז, שצורכים את רוב החשמל, הם הנהנים העיקריים מהאנרגיה הירוקה?".

בשם שרת האנרגיה נמסר כי "מכיוון שמדובר בהליך שעודו מתנהל, השרה טרם חיוותה דעה בנושא".

מהחברה הממשלתית נגה, שאחראית על ניהול מערכת החשמל, נמסר כי הנושא אינו בסמכותה, אלא של רשות החשמל.