לוסיל בול. היו שנים שבהן היתה האשה המוכרת ביותר באמריקה | צילום: גטי אימג'ס
"כשאני ארצה להצחיק אתם תדעו"
לוסיל בול, כוכבת הטלוויזיה הראשונה, הדביקה למסך 60 מיליון צופים בכל שבוע בסדרה "לוסי אהובתי". אך מאחורי הג'ינג'ית הפרועה והמצחיקה הסתתרה דמות מורכבת ופורצת גבולות: שחקנית מבוגרת, שהקימה בעצמה חברת הפקה, שהיתה נשואה למהגר ולא הסכימה להסתיר את היריונה. בסרט חדש באמזון פריים שכבר מועמד לפרסי גלובוס הזהב מגלמת ניקול קידמן את האשה ש"מתחת לחיוך שלה רחש משהו אפל"
כשהבמאי והתסריטאי ארון סורקין בחר ללהק את ניקול קידמן לתפקיד לוסיל בוֹל בסרטו החדש "הזוג ריקרדו", היו רבים שכעסו. מה הקשר בין מלכת הקרח מאוסטרליה לקומיקאית הג'ינג'ית האמריקאית פורצת הדרך, שהיתה ידועה בהבעות הפנים המוגזמות, בהומור הפיזי המדויק, ובכך שהיתה אהובת לבם של אמריקאים במשך דורות בסדרה "לוסי אהובתי" על חייה ומעלליה של עקרת בית מטורללת ובן זוגה ריקי (בעלה בחיים דזי ארנז, שאותו מגלם חאווייר בארדם).
"היה חשוב לי להראות שבול וארנז כלל לא דמו לדמויות שגילמו", אמר סורקין בראיון ל"הוליווד ריפורטר" על בני הזוג בחיים ששינו את פני הטלוויזיה האמריקאית עם הסדרה "לוסי אהובתי", שגם בה גילמו במשך שנים בני זוג.
"לוסיל בול לא דמתה בכלום ללוסי ריקרדו, והיא גם לא נראתה בחיים כמו הדמות הזאת שלה. היא קצת כמו צ'ארלי צ'פלין", הסביר הבמאי. "כשאנשים חושבים על צ'פלין הם חושבים על הנווד, אבל הוא לא נראה ככה בחיים. וכשאנשים חושבים על לוסיל בול ודזי ארנז, הם מדמיינים את לוסי וריקי. אבל לוסיל בול נראתה בחיים יותר כמו ריטה הייוורת — מין טיפוס בסגנון ג'סיקה ראביט".
"לוסי אהובתי" היתה קומדיה, שיש המגדירים אותה כסיטקום הראשון. היא שודרה בשנים 1957-1951 והיתה הנצפית ביותר בארה"ב בשנים האלה, וכמו שמוסבר בסרט, "הנצפית ביותר" אז, בימים של תחרות מועטה, פירושו 60 מיליון צופים לפרק; ובמשך עשרות שנים אחר כך 181 הפרקים הללו שודרו בכל יום בשידורים חוזרים, ולוסי היתה מפורסמת באמריקה לא פחות מצ'רלי צ'פלין ואפילו יותר.
בתור ילדה שגדלה בשנות ה־70 בארה"ב, צפיתי בשידורים החוזרים של הסדרה בכל יום אחרי בית ספר. הכרתי את הפרקים בעל פה, ועד היום יש לי גלויה שלה על לוח השעם מעל שולחן העבודה שלי, שבה היא נראית קצת מיואשת, כשכפות ידיה אוחזות בפניה: שוב היא הסתבכה במשהו.
בול, שהיתה בת 40 כאשר עלתה הסדרה ששינתה את חייה, כבר הספיקה קודם לכן להתפרסם כשחקנית קולנוע דרמטית בכלל, ואגב לא ג'ינג'ית — זה קרה רק לקראת עליית הסדרה כשהבינו ש"שיערה חום אבל נפשה בוערת". במשך 18 שנים שיחקה ב־75 סרטי קולנוע, עד שעברה למסך הקטן לגלם את לוסי הפרועה. שם היא פרצה גבול אחרי גבול: היא היתה אשה מצחיקה, כוכבת בגיל שנשים כבר פרשו מהמרחב הקולנועי, היתה נשואה לגבר שהוא מהגר קובני גם על המסך. וכאשר הרתה לו התעקשה שההיריון הזה ישולב בסדרה, גם אם המילה "היריון" לא נהגתה בה.
בול וארנז היו פאואר קאפל בהוליווד ונותרו מיודדים גם לאחר שהתגרשו ב־1960, והיא היתה נשואה לאדם אחר עד מותה ב־1989, בגיל 77. לאחר פרידתם היא היתה למנהלת של חברת ההפקה המשותפת שלהם, דזילו, והיתה לאשה הראשונה שעמדה בראש אולפן הפקות חשוב.
השאלה מדוע עושים עליה ועל דזי ארנז סרט עכשיו נשאלת אולי רק מחוץ לארה"ב. באמריקה השאלה היא, איך זה קורה רק עכשיו? "יהיה זה הוגן לומר שלוסי היא אחת הדמויות המשמעותיות ביותר במאה ה־20 שלעולם לא זכתה לטיפול קולנועי", קבעה כתבת “הוליווד ריפורטר” לפני ששאלה את סורקין על האחריות שמוטלת על כתפיו. בינתיים נדמה שהבמאי, המודע למשמעות האיקונית והנוסטלגית שיש ללוסי וללוסיל בעיני צופיו, עמד לפחות בחלק מהציפיות. הסרט, שיעלה באמזון פריים ב־21 בדצמבר, מועמד לשלושה פרסי גלובוס הזהב: סורקין על התסריט הטוב; קידמן ובארדם על גילום התפקידים הראשיים בו. סורקין וקידמן יכולים לנפנף במועמדויות מול מי שכל כך התנגדו לליהוק שלה. קידמן מעולה בתפקיד לוסיל בול ולא רעה גם בתפקיד לוסי ריקרדו. העבודה שלה עם מאמן קול בזום מביתה באוסטרליה בזמן הסגר שם, ושנות הניסיון הרבות שלה בתחום המשחק, השתלמו. גם בארדם ראוי למועמדות, וכך גם כל הצוות המעולה שכולל את טוני הייל ("ויפ") בתפקיד המפיק, ג'י.קיי סימונס בתפקיד פרד קרולי השכן ונינה אריאנדה בתפקיד ויוויאן ואנס, המגלמת את אתל, השכנה של לוסי.
כעת גברו הסיכויים שהסרט יהיה למועמד לפרסי אוסקר. הביקורות בארה"ב בעיקר אוהדות: "אם לוסי וריקי נדמו כזוג ממוצע בטלוויזיה בשנות ה־50, הרי שהסרט 'הזוג ריקרדו' מציג עד כמה יוצאי דופן היו האנשים שגילמו אותם", נכתב ב"טיים". ובאתר של רוג'ר אברט נאמר: "הימור מורכב ותוצאה מהנה שבאה עם חיוך רחב ונגיעה של דבר מה אפל הרוחש מתחת, ממש כמו הגיבורה עצמה".
הסרט, המענג והמעניין אולי בעיקר למי שמכיר ומוקיר את בול ואת "לוסי אהובתי", אבל נדמה שלא רק, מתחיל כמוקומנטרי, במרחק של שנים, המתאר שבוע משמעותי בחיי הזוג והתוכנית ב־1953. הכל ממוסגר בפרק זמן של כמה ימים, ויש לו הקבלות ומשמעויות לאירועים היום, העוסקים בייצוג של נשים ומיעוטים על המסך, יחס למהגרים ומה מותר ואסור להראות בטלוויזיה.
השבוע שבסרט נפתח בהקראת טקסטים של השחקנים סביב השולחן ביום שני בבוקר ועד שמעלים את הפרק מול קהל חי בשישי בערב. באותו השבוע, לפי הסרט (אבל לא לפי המציאות, שרק משמשת בסיס מסוים לסרט), התרחשו כמה דברים משמעותיים: מאמר בעיתון שמתפרסם בתקופת המצוד אחר קומוניסטים בהוליווד ומצביע על "קשרים אפשריים" של בול לקומוניזם; השחקנית מגלה שהיא בהיריון ומסרבת שדמותה תסתיר זאת על המסך; ובמקביל השמועות על הרומנים מחוץ לנישואים של דזי לא פוסקות. בין לבין יש הרבה פלשבקים המלמדים עד כמה היחסים של הכוכבת הכל־אמריקאית עם גבר שהוא מהגר קובני נחשבו לנועזים ולחידוש על המסך, ועד כמה בול התאמצה ללהטט בין הדמות הציבורית שלה על המסך לפרסונה הפרטית שלה, על כמה שהיא היתה מעורבת בעיצוב הדמות של לוסי, ועד כמה הבינה בהומור פיזי, ובניהול והפקה שמאחורי הקלעים.
בשלב מסוים בסרט לוסי מציעה מהלך לסדרה ואחרים לא בטוחים שהיא רצינית לגביו. "אני לוסיל בול, כשאני ארצה להצחיק, אתם תדעו", היא אומרת. זה משפט טוב, אפילו חשוב, אבל הסרט אינו מצחיק. זאת לא החוזקה של סורקין או קידמן. לכן כנראה הוכנסו גם קטעים מומחזים מהסדרה המיתולוגית בשחור־לבן, כמו הסצנה המפורסמת שבה לוסי נוסעת לאיטליה, ושם היא מוצאת את עצמה עם עוד מישהי דורכות על ענבים ברגליים יחפות באמבט ענק. מי שיחפשו ביוטיוב את הסצנה האמיתית הזאת מהסדרה, ימצאו אותה בצבע, ויבינו עד כמה הקומיקאית הרחיקה לכת כדי להצחיק, וגם כמה היתה חשובה וראויה לסרט עליה.