דנה פוגץ | צילום: באדיבות הקריה האקדמית אונו
דעה
משרד הבריאות מפקיר נשים לחסדי הגינקולוגים
פרופ' אלקלעי הטריד מינית נשים בזמן הבדיקה הגינקולוגית, והוא אינו היחיד; כללי האתיקה של משרד הבריאות צריכים להשתנות ולסייע לטיפול בבעיה, כך שהנפגעות לא יצטרכו להגיע עד המשפט הפלילי
22 נשים אזרו אומץ ותיארו דפוס פעולה כמעט זהה, לפיו פרופ' מנחם אלקלעי, גינקולוג בכיר, לכאורה חצה את הגבולות המותרים בבדיקה הגינקולוגית והטריד אותן מינית בזמן הבדיקה. פערי הידע ויחס התלות בין המטופלות לגינקולוגים הולידו תחום פרוץ, כזה הגורם למטופלות רבות להרגיש חוסר אונים בכל הנוגע להבנה מתי הסתיים הטיפול הרפואי ומתי הרופא מנצל אותן למטרותיו המיניות.
קראו עוד בכלכליסט:
בשנת 2020 הורשע הגינקולוג ד"ר בני שכטר במעשים מגונים במרמה כלפי שלוש נפגעות, תוך שבית המשפט קובע ששכטר חרג מגבולות הטיפול הרפואי הלגיטימי, ביזה את המטופלות ולא קיבל את הסכמתן. עם זאת, בית המשפט זיכה את שכטר מעבירת האינוס. עברה שנה וגינקולוג נוסף, פרופ' מנחם אלקלעי, עלה לכותרות בעקבות תלונות רבות שהוגשו נגדו, ובהן טענות להתנהלות שעולה לכדי פגיעה מינית. הטענות נגד פרופ' אלקלעי עדיין רחוקות ממבחנו של בית המשפט, אולם גם הן מעלות, לכאורה, מהלך עניינים דומה.
לשתי הפרשות מספר מאפיינים משותפים המעלים סימני שאלה וסימני קריאה. בשני המקרים ניתן לראות פגיעה רבת-נפגעות ואת הקושי העצום של הנפגעות להתלונן. לעתים הן יגיעו להתלונן לאחר שנים רבות, אם בכלל. במיוחד בטיפולים גינקולוגיים הגבולות אינם ברורים למטופלות עצמן, ורבות מהנפגעות מדווחות על ספקות עצמיים, האם אכן מדובר בפגיעה, אף שתחושותיהן בעת האירוע ולאחריו ברורות מאוד ומצביעות על כך. המקרה של שכטר מראה כיצד רופא יכול "לשכנע" את הנפגעת שבעצם מדובר בטיפול לגיטימי, גם אם זה רחוק מהמציאות. שכטר השיג את "הסכמתן" בהציגו את המעשים כאילו מדובר בטיפול דרוש עקב תלונותיהן, אולם הוא לא הצליח לסמא את עיני בית המשפט.
על פי הנתונים, בין 2017 לסוף יולי 2021 הוגשו בסך הכל 133 תלונות נגד רופאים ואנשי מערכת הבריאות מצד מטופלים ומטופלות, ובפרק הזמן הזה רק רישיון אחד של רופא נשלל, ו-20 מהתלונות נותרו פתוחות. ניתן בהחלט להניח שהמקרים המדווחים הם רק קצה קצהו של קרחון הפגיעות.
אחד בפה ואחד בלב
האם נוהלי משרד הבריאות נגד הטרדות מיניות שומרים על הנפגעות?
החוק למניעת הטרדה מינית עצמו מכיר בכך שמקום בו קיימים יחסי תלות או מרות אין צורך שהנפגעת תראה למטפל שאינה מעוניינת במעשים. חוק העונשין קובע את העבירות של מעשה מגונה במרמה ואינוס במרמה, מקום בו הפוגע השיג את הסכמת האישה במרמה לגבי "מהות המעשה", שנחזה להיות טיפולי.
רק לאחרונה פורסם חוזר מנכ"ל משרד הבריאות החל על טיפול בתלונות בעקבות פגיעה או הטרדה מינית במהלך טיפול רפואי. בראשית החוזר מאוזכרת המטרה: "משרד הבריאות רואה חשיבות עליונה בשמירת הסביבה הטיפולית בכלל מערכת הבריאות כבטוחה, מכבדת ונטולת הטרדות מיניות מילוליות או פיזיות". האומנם? האם התנהלות המשרד מעידה על כך?
קיים צורך חיוני ומידי שמשרד הבריאות יסדיר הסדרה כוללת של דרכי הטיפול בתלונות על הטרדות מיניות, באופן שקוף לציבור וללא טיוח.
רופאים חשופים לשתי מערכות חוקים: הדין המשמעתי והמשפט הפלילי. המשפט הפלילי הוא האופציה האחרונה. כפי שמראים המקרים של שכטר ושל אלקלעי, מטופלות יתלוננו בתלונות פנימיות לפני שיגיעו למשטרה. מכאן הצורך במערך כללי אתיקה ומשמעת ברור, חזק וכזה המעביר מסרים ברורים לכלל הקהלים – גם למטופלות וגם לרופאים, אם פרקטיקה מסוימת אינה נכנסת לגדר טיפול רפואי, הרופא הנוקט אותה אינו צריך לעסוק ברפואה, וזאת באופן מידי, הרבה לפני שהמשפט הפלילי, על מורכבותו ולוח הזמנים שלו, ידון בכך.
להסדרה כללית של כללי אתיקה יש משמעות עבור כלל העוסקים במקצוע. כשנפגעות מגיעות להתלונן במשטרה זה מאוחר מדי. הפיקוח הפנימי, המשמעתי, חייב להיות אבן היסוד. המדינה חייבת לשקול יצירת מערך פיקוח ייעודי כדי להגן על הנפגעים והנפגעות.
כל מי שמטפל הוא פוטנציאל לפגיעה ונדרש לעמידה בסטנדרטים של אתיקה.
פרופ' דנה פוגץ' היא מומחית למשפט פלילי ולייצוג נפגעי עבירה, ראש התוכנית לתואר שני במשפטים הקריה האקדמית אונו
לא התפרסמו תגובות לכתיבת תגובה