שניות אחרי השיגור לחלל | נאס"א
הטלסקופ המשוכלל שעלה כ-11 מיליארד דולר שוגר לחלל
25 שנה לאחר שעלה הרעיון לפתחו, נאס"א וסוכנות החלל האירופית שיגרו את אחת ממשימות החלל היקרות בהיסטוריה - הטלסקופ המשוכלל ג'יימס ווב, שאמור לספק תשובות לתעלומות קוסמיות בחלל. צפו בשידור החי מהשיגור מגיאנה הצרפתית
טלסקופ החלל המשוכלל ג'יימס ווב, שעלותו הסתכמה ב-11 מיליארד דולר והליך פיתוחו נמשך 25 שנה, שוגר בצהריים (שבת, שעון ישראל) מבסיס החלל האירופי קורו שבגיאנה הצרפתית.
השיגור עצמו נדחה כמה פעמים בשל תנאי מזג אוויר בגיאנה הצרפתית, משם משגרת סוכנות החלל האירופית לוויינים, באמצעות המשגר הכבד אריאן 5. מיקום השיגור קרוב לקו המשווה, דבר שמהווה יתרון בשיגורים לחלל. בסופו של דבר הטלסקופ שוגר בשעה 14:20 שעון ישראל.
בכתבה של איתי נבו, העורך הראשי של אתר מכון דוידסון לחינוך מדעי, שפורסמה גם כאן ב-ynet בשבת שעברה, נכתב כי ג'יימס וובּ הוא טלסקופ אופטי, המיועד לקלוט אור נראה, בעיקר בגוני האדום בעלי הגלים הארוכים, כמו גם קרינה תת-אדומה. את האור הוא יקלוט באמצעות מראה ענקית, בקוטר 6.5 מטר, כמעט פי שלושה מהמראה של טלסקופ "האבל". השילוב בין גודל המראה ותצפיות באורכי הגל האלה יאפשר לנו להתבונן באמצעות הטלסקופ הזה עמוק הרבה יותר לתוך היקום הקדום, בניסיון להבין איך נוצרו הגלקסיות הראשונות.
החוקרים מקווים כי השילוב של מראה גדולה ומכשור רגיש במיוחד לאור אדום, יאפשרו לנו לכתוב מחדש את ספר ההיסטוריה של היקום בעזרת טלסקופ ג'יימס ווב, ולהבין טוב יותר כיצד נוצרו הגלקסיות הראשונות.
תעלומה קוסמית נוספת שהטלסקופ החדש עשוי לסייע לנו לפענח היא איך נולדים כוכבים. אנחנו יודעים שהם נוצרים מתוך עננים של גז ואבק, כשהכבידה מרכזת מספיק חומר במקום אחד - אך אותם גז ואבק, שאינם חדירים במיוחד לאור הנראה, מסתירים מאיתנו את פרטי התהליך. ההגדלה העצומה של הטלסקופ תאפשר גם מבט חודר למקומות מסוימים במערכת השמש שלנו, מהשלמת התצפיות הרבות על מאדים ובחינה מזווית חדשה של האטמוספרה שלו, דרך חקר כוכבי הלכת המרוחקים יותר, ועד תצפית מדוקדקת על גופים קטנים יותר כמו שביטים ואסטרואידים.
ג'יימס ווב הוא טלסקופ אופטי, אבל בניגוד לטלסקופים המוכרים לנו, המראות שלו אינן סגורות בתוך צינור. הוא מעוצב כמו טלקסופ רדיו, והמראה הגדולה מתפקדת כמו צלחת לוויין ומרכזת את האור המגיע אליה. המראה מורכבת מ-18 מראות משושות, כל אחת בקוטר 1.32 מטר, המסודרות בשני מעגלים: שש מראות סביב מרכז המראה, ועוד 12 מראות סביבן. יחד הן יוצרות מראה קעורה במקצת, בקוטר 6.5 מטרים. המראות עשויות מבריליום, ומצופות בשכבה דקיקה מאוד של זהב, שעובייה 100 ננומטר בלבד, כלומר 0.0001 מילימטר. הוא כה דקיק, שאפילו על פני כל שטח המראה, יותר מ-25 מטר רבוע, מדובר בסך הכל על פחות מ-50 גרם של זהב.
כדי לארוז את הטלסקופ בתוך טיל אריאן-5, קיפלו המהנדסים לאחור חלק מהמראה הגדולה, כמו שתי כנפיים. מגן החום קופל לא פחות מ-12 פעמים, כמו אוריגמי, וגם הזרועות שיחזיקו את המראה הקטנה מול הגדולה ארוזות במצב מקופל. מערכת שלמה של מנועים, קפיצים ופירוטכניקה תוכננה להבטיח שהטלסקופ ייפתח וייפרש כמתוכנן כשיגיע ליעדו.
טלסקופ החלל החדש מתוכנן לפעול מנקודת L2, אחת מחמש נקודות לגראנז' (Lagrange points), שבהן הכבידה של שני גופים - במקרה זה כדור הארץ והשמש - מבטלת זו את זו. L2 נמצאת בצד של כדור הארץ הנגדי לשמש, בערך במרחק 1.5 מיליון קילומטר מהארץ, פי ארבעה רחוק יותר מהירח.
רשמית, טלסקופ ג'יימס וובּ הוא שיתוף פעולה בין סוכנויות החלל של ארצות הברית, האיחוד האירופי וקנדה. בפועל הרוב המוחלט של המימון, יותר מ-90 אחוז, נופל על כתפיהם של משלמי המיסים בארצות הברית. מתוך עלות מצטברת של קרוב ל-11 מיליארד דולר, האיחוד האירופי תרם כ-850 מיליון, כולל שיגור הטלסקופ, והסוכנות הקנדית כ-150 מיליון. הרוב המכריע של העלות הושקע בתכנון הטלסקופ ובפיתוחו, והעלות של הפעלתו בחלל צפויה להיות "רק" כמה מאות מיליוני דולרים.
הפיתוח של טלסקופ חלל חדש עלה על שולחן השרטוט כבר ב-1996, כשבנאס"א החלו לחשוב על יורש לטלסקופ האבל, והוא כונה NGST, ראשי תיבות (באנגלית) של "הדור הבא של טלסקופ חלל" (Next Generation Space Telescope). התכנון המקורי היה לשגר בשנת 2007, טלסקופ עם מראה בקוטר שמונה מטרים ובעלות של חצי מיליארד דולר. אולם תכנון הטלסקופ התגלה כמורכב הרבה יותר ממה שחשבו תחילה, התוכניות שונו השכם והערב, מועד השיגור נדחה שוב ושוב, ועלויות הפיתוח האמירו ותפחו.