יחסי עובד מעביד בין חבר הקיבוץ המתחדש לקיבוץ - אימתי?

היה לי הכבוד לקחת חלק ביום העיון השנתי על הקואופרציה לזכר פרופ' סמדר אוטולנגי ז"ל אשר התקיים באוניברסיטת תל אביב. הנושא עליו דיברתי ביום העיון עסק במצב המשפטי - המצוי לעומת הרצוי - ביחס ליחסי העבודה שבין הקיבוץ המתחדש לחבר הקיבוץ.

סוגיה זו מעסיקה קיבוצים וחברי קיבוצים ולא אחת עומדת על סדר היום ולהלן אסקור עבורכם הדברים בתמצית. 

למעשה, אנו מכירים שני מצבים של העסקת חבר קיבוץ. 

המצב הראשון הינו עבודה במסגרת סידור עבודתו של החבר כחבר קיבוץ. סידור העבודה יכול להיות: בקיבוץ עצמו, בגוף נפרד שבבעלותו הבלעדית של הקיבוץ שבו הוא חבר או בגוף חיצוני. הגוף החיצוני יכול להיות למשל, בבעלות מעורבת של הקיבוץ וגוף אחר, גוף של התנועה הקיבוצית אליה משתייך הקיבוץ או גוף שאין לו כל שייכות לקיבוץ.

ההלכה הפסוקה הינה כי אין יחסי עובד מעביד בין הקיבץ לחבר, כאשר ביצוע עבודה במפעל חיצוני במסגרת סידור עבודה בקיבוץ אינו מזכה את החבר בשכר והתמורה עבור עבודתו מועברת לקיבוץ בתור תשלום עבור שירות שהקיבוץ מספק למפעל החיצוני.

המצב השני - חבר הקיבוץ מבצע את העבודה כמו כל עובד שכיר אחר באמצעות התקשרות אישית. במקרה כזה העובד מקבל שכר ותנאים מכוח משפט העבודה בדומה לכל עובד אחר כאשר בדרך כלל ועל פי תקנון מבקש העובד להעביר את שכרו ישירות לקיבוץ.

הינה כי כן בשני המצבים לא מתקיימים יחסי עובד מעביד בין הקיבוץ לבין החבר.

מתבקשת עתה השאלה - האם התמורות שעבר מוסד הקיבוץ בישראל לרבות המעבר לתקציב דיפרנציאלי מטות את הכף אל עבר הכרה ביחסי עובד מעסיק בין החבר לקיבוץ המתחדש? 

לבחינת השאלה קיימת חשיבות בהבנת ההבדלים בין הקיבוץ השיתופי לקיבוץ המתחדש שעיקרם בתמצית: בקיבוץ השיתופי נשמר עקרון השוויון המלא, בעלות הכלל בקניין, כל חבר עובד לפי יכולתו ולפי קביעת הקיבוץ ולכולם ניתן תקציב אחיד ללא זיקה לעבודה. כל אחד נותן כפי יכולתו ומקבל לפי צרכיו, תהא עבודתו אשר תהא. 

לעומת זאת בקיבוץ מתחדש קיימת הכרה בזכות לקניין פרטי, בכפוף לשמירה על עקרונות הערבות ההדדית והשוויון, האחריות למציאת מקום עבודה ולפרנסת בני ביתו מוטלת על החבר, הקיבוץ איננו מתערב בשאלה היכן יעבוד החבר, קיימת זיקה בין תרומה לתמורה, ניתן תקציב דיפרנציאלי בהתאם לסוג העבודה.

מצד אחד, ההלכה הינה כי יחסי עבודה אינם מוכרעים בהתאם לביטוי או להגדרה והבדיקה הינה מהותית - מה היא מהות היחסים בין חבר הקיבוץ המתחדש לקיבוץ הלכה למעשה?

מצד שני, ניתן לטעון כי דיני האגודות השיתופיות בשילוב תקנון הקיבוץ הם היחידים המסדירים את היחסים בין החבר לקיבוץ ונותר למעשה הסדר שלילי כלפי חקיקת המגן של דיני העבודה. 

מצד שלישי גם אם נגיד שאין מקום להכיר באופן פורמאלי ביחסי עובד מעסיק האם אין מקום להעניק לחבר זכויות המגיעות לעובד לפי דיני העבודה, ככלל אזרחי ישראל. 

עו"ד איילת רייך-מיכאלי | צילום: ניקי וסטפהל

 לסוגיות אלו נדרש בית הדין האזרי לעבודה בנצרת* ובפסק דין מנומק ומקיף נפל דבר בישראל עת נקבע באופן תקדימי כי לאור השינויים המקיפים שחלו באורחות החיים של הקיבוצים המתחדשים ובעיקר לאור כך כי לתובע שולם שכר דיפרנציאלי על פי הערכת שווי העבודה יש להכיר בקיומם של יחסי עובד מעסיק.

ברור כי להחלטה מעין זו השפעת רוחב רבה והוגש ערעור על ההחלטה לבית הדין הארצי לעבודה**, שם במסגרת פסק דין תמציתי, פחות מ-3 עמודים, התקבל הערעור ונקבע כי לא התקיימו יחסי עובד מעסיק. הקיבוצים חזרו לנשום לרווחה.

בית הדין הארצי קובע כי לגבי חבר אגודה שיתופית חל הכלל מקדמת דנא - עבודתו של החבר נלווית לחברותו ואינה נפרדת ממנה. גם בקיבוץ מתחדש קיימת חובת עבודה אינהרנטית של החבר כלפי הקיבוץ. ככל שמדובר בעבודה מחוץ לקיבוץ אזי כלפי המעביד, הצד השלישי מתקיימים יחסי עובד מעביד, אולם אם מדובר בעבודה במסגרת הקיבוץ או תאגידיו העבודה היא מכח חברותו בקיבוץ ולא מתקיימים יחסי ובד מעביד.

כנגד קביעה זו הוגשה עתירה לבג"ץ*** אשר נדחתה. בתמצית, בגץ קבע כי אין בעצם המעבר לתצורת הקיבוץ המתחדש כדי לשנות את ההלכה הקיימת לפיה אין להכיר ביחסי עובד מעביד בקיבוצים. לא מדובר בעובד מעסיק קלאסיים עם פערי כוחות מובנים אלא במצב בו החבר העובד שותף גם לקניין ונוטל חלק פעיל בקבלת ההחלטות בניהול העסקי. לכן נחלש הצורך בקביעת מערכת חובות קוגנטיות. בגץ קבע כי עדיין לא באה העת לשינוי המבחנים שנקבעו בפסיקה לעניין יחסי עובד מעסיק בקיבוץ. בגץ סבור כי הכרה מניה וביה ביחסי עובד מעסיק תגרום לפירוק מהותי של שארית השיתופיות. נקבע כי הן הקיבוץ השיתופי והן הקיבוץ המתחדש הן אגודות שיתופיות הנשענות על שיתוף בקניין, שוויון בייצור בצריכה ובחינוך וערבות הדדית בין החברים. נושא הערבות ההדדית מהותי ומרכזי ומשמש מערכת נורמטיבית ייחודית כחלק מדיני האגודות השיתופיות ומסדיר זכויותיהם של חברי הקיבוץ המתחדש. למשל, זכאות החבר העובד להשלמת הכנסה על חשבון הקיבוץ כך שלא יפחת משכר מינימום במשק, הסדרת הזכות לפנסיה, חובת הקיבוץ לספק צרכים מיוחדים של הזקוקים לכך בתחום בריאות סיעוד וחינוך. נקבע כי החלת יחסי עבודה כמו שהם והכרה ביחסי עובד מעביד בנוסף למחויבויות הקיבוץ מכח דיני אגודות שיתופיות עלולות לשנות במידה ניכרת את מאזן מחויבות הקיבוץ לחברים העובדים בו. בגץ קובע כי אינו יכול להיות הכתובת לפירוקה של השיתופיות באופן פשטני.

עם זאת בגץ מדגיש כי קביעתו שאין להכיר ביחסי עובד מעסיק בקיבוץ המתחדש אין משמעה כי המצב הקיים כיום משביע רצון. בגץ קורא לשר הממונה ולגורמי הממשל בראשם רשם האגודות השיתופיות ליתן דעתם לנושא ולתור אחר פתרון. עד שימצא הסדר נורמטיבי מתאים יבחנו בתי הדין לעבודה כל מקרה שיובא בפניהם לגופו ויכריעו אם מתקיימים יחסי עובד מעביד. פסק הדין מסתיים במילים "הדעת נותנת כי תם ולא נשלם".

ואכן כך, הח"מ סבורה כי במצב המשפטי הקיים היום קיים חוסר שוויוניות בין חבר הקיבוץ המתחדש שעובד בקיבוץ ו/או במי מתאגידיו לבין חבר שעובד במפעל או מקום חיצוני לקיבוץ ושומר על מלוא זכויותיו כעובד. ללא ספק יש בעובדה זו כדי להוות תמריץ שלילי לחברים לעבוד ולפתח את מפעלי הקיבוץ.

קשה להניח כי בתי הדין ישללו מחברי קיבוץ זכויות בסיסיות כגון הזכות לשימוע, שעות עבודה, זכויות נשים וכיו"ב. דומה כי הקיבוצים ערים לכך ולא בכדי לרובם ככולם יש תקנוני עבודה הכוללים זכויות התואמות את דין או מיטיבות עם החבר לעומת הדין המצוי.

גם הטענה כי יחסי הכוחות בין הקיבוץ לחבר אינה מצדיקה מערך חוקים קוגנטי נחלשת בעיניי שעה שאין הכרח בכך כי במאזן בין זכות החבר להיות שותף בקניין או באופן קבלת ההחלטות כדי לאיין את זכויותיו כעובד ולהפלותו לעומת חבר קיבוץ אחר אשר בחר לעבוד במקום שאינו קשור לקיבוץ, וזכאי הן לזכויות מכח היותו חבר קיבוץ והן לזכויות מלאות כעובד. 

גם הטענה בדבר שינוי לרעה של מצבו של הקיבוץ נוכח אינטרס ההסתמכות נחלשת עם השנים שעה שברי שחבר הקיבוץ המתחדש זכאי לבחור את מקום עבודתו וככל ויסיימה ובמקומו יגיע עובד שאינו חבר קיבוץ ישלם לו הקיבוץ אץ מלוא זכויותיו. 

ככל ויגיע מקרה לערכאות ספק בעיניי אם יוכל בית המשפט להתעלם מכך שעד כה אין בנמצא פתרון חקיקתי שלם המבטיח את זכויותיו של חבר הקיבוץ המתחדש העובד בקיבוץ לעומת זה אשר עובד מחוצה לו.

*סע(נצ') 9621-03-11 אבי בן אהרון נ' דגי תל יוסף אגודה שיתופית חקלאית בע"מ (פורסם בנבו 20.5.13).

** עע(ארצי) 23086-05-13 דגי תל יוסף נ' אבי בן אהרון (פורסם בנבו 3.12.13)

***בגץ 2037/14 אבי בן אהרון נ' בית הדין הארצי לעבודה (פורסם בנבו 6.7.16).

המידע המופיע הוא כללי בלבד ואין בו בכדי להוות חוות דעת מוסמכת או ייעוץ מוסמך.

* "איילת רייך - משרד עורכי דין, נוטריון וגישור" מתמחה בקיבוצים, מושבים, תאגידים, בתחום המסחרי-חקלאי-מינהלי, ליטיגציה ודיני עבודה. עו"ד איילת רייך-מיכאלי משמשת כבוררת וכמגשרת במחלוקות.

הכותבת לא ייצגה מי מהצדדים אלא אם כן נכתב אחרת.

* אנו מזמינים אתכם לבקר באתר האינטרנט שלנו: WWW.AYELET-RAICH.CO.IL , ולעקוב אחרינו בפייסבוק: "איילת רייך – משרד עורכי דין נוטריון וגישור"