עוזר אישי שרק ממציא לנו בעיות

רמקולים חכמים הם כבר מוצר אלקטרוני ביתי סטנדרטי למדי, ובכל עונת חגים מככבים ברשימות המתנות המומלצות של אתרי חדשות. השוק הזה פרץ בסערה והבטיח לחולל מהפכה באורחות החיים, להפוך אותנו לאדונים מכשפים על ביתנו; בהבל פה להדליק ולכבות אורות, מכונות קפה, מיקרוגל או מוזיקה, וכן לקבל עדכונים שוטפים על מצב המצרכים במקרר ועל אירועי אקטואליה.  

אמזון היתה המבטיחה הגדולה מכולן, והעוזרת הווירטואלית “אלקסה” שולטת היום בשוק הזה ללא עוררין. בשנה שעברה ענקית הקמעונאות הודיעה בגאווה כי ל־25% מכל משקי הבית בארצות הברית יש לפחות מכשיר אלקסה אחד. אבל מסמכים פנימיים של אמזון שהגיעו לידי בלומברג ביזנסוויק ופורסמו בשבוע שעבר מראים כי צרכנות אינה בהכרח סימן להצלחה. אמזון מצאה ש־15%־25% מבעליהם החדשים של רמקול אמזון מפסיקים להשתמש במכשיר כבר בשבוע השני לרכישה; שמשתמשים חדשים מגלים את מרבית הפיצ’רים שבהם ישתמשו אי פעם בתוך שלוש שעות מרגע הפעלת המכשיר, ושפונקציות אלו הן מעטות ובנאליות וכוללות בעיקר השמעת מוזיקה, הגדרת טיימרים ושליטה על האורות. חוץ מהשימושיות הנמוכה, המסמכים הפנימיים גם מגלים כי אמזון מפסידה 5 דולרים בממוצע על כל מכשיר שנמכר, והיא מקווה שעד 2028 היא תצליח לייצר רווח, אף שלפי הערכות שלה, שוק הרמקולים החכמים “עבר את שלב הצמיחה”. 

למרות כל אלה, אמזון ממשיכה במאמציה האגרסיביים למצוא למשתמשים בעיות ומשימות שאלקסה תוכל לפתור להם. אז היא מחברת את אלקסה והרמקולים למכוניות וטלוויזיות, מוסיפה אפשרויות להפעיל משחקים חינוכיים, יכולות “השתתפות בשיחה”, להזמין מרשמי תרופות ומה לא. למעשה כל חודש אמזון מפרסמת בגאווה שורה של יכולות חדשות של המכשיר. עבור האובססיה הזו שילמה אמזון 4.2 מיליארד דולר בהשקעות רק בשנה החולפת, והעסיקה עשרת אלפים עובדים.

ילדים סביב אלקסה. כל חודש אמזון מפרסמת שורה של יכולות חדשות של המכשיר | צילום: בלומברג

אמזון משקיעה את כל ההון הזה בחיפוש אחר בעיות למשתמשים שאלקסה תוכל לפתור, משום שהיא מחפשת לייצר הכנסות לא ממכירת הרמקולים, אלא מהפניית המשתמשים לשירותים אחרים של אמזון. כך למשל משתמש שישמע מוזיקה באמצעות שירותי הסטרימינג שלה, יקנה תרופות דרך פלטפורמת המסחר שלה, ויזמין מצרכים דרך חנויות המזון שלה. אמזון תכנתה את העוזרת הווירטואלית להציע פיצ’רים חדשים, אך מאחר ששהמשתמשים לא גילו בהם עניין, לאחר הגדרת תזכורת רנדומלית היא תחתום את אישור הפקודה במילים “דרך אגב, האם ידעת שאני יכולה [לבצע פעולה זו או זו]”. כאילו הסיבה שלא משתמשים בכל היכולות שלה היא היעדר ידע, ולא למשל רצון לשמור על פרטיות או לבצע פעולות פיזיות.

1. טמפרטורה לבחירה אישית

אמזון אינה הראשונה להעמיס יכולות על מכשירים או עזרים טכנולוגיים שאף אחד לא ביקש, או שממש מעטים ישתמשו בהם אי פעם. כמה ממשתמשי אפל ווטש יודעים שהם יכולים לתכנת ולהפעיל שלל יכולות בשעון החכם באמצעות פתיחה וסגירה של כף היד? מי חקר לעומק את כל הפונקציות בחשבון הג’ימייל שלו? כמה טרחו אי פעם להשתמש בתכנות שמאפשר מזיגת מים בטמפרטורה לבחירה אישית לכל בן בית במכשיר תמי 4? או אפילו האפליקציות במכונית החדשה שלו? אפשרויות רבות נותרות פעמים רבות לא מנוצלות פשוט משום שאין בהן צורך. אפשר לבטל דברים אלו כמו יזמות שלא לצורך או מאמץ מוטעה לפרקים להפוך את החיים לקלים יותר וחסרי חיכוך, זאת אף שלעתים החיכוך והמאמץ דווקא רצויים? 

בהכללה גסה, נקודת המבט של מגזר הטכנולוגיה הוא שהעולם הפיזי הוא מעין ממשק מסורבל, מוגבל, לעתים ממש לא נעים, שהטכנולוגיה יכולה לייעל. פעילויות יום־יומיות כמו דיבור, קנייה, התניידות, בנקאות ואפילו שמירה על קשר עם האחר יכולות להיות נוחות ונעימות יותר אם נשתמש בטכנולוגיה. “יש הרבה בעיות ממש גדולות שהעולם צריך לפתור, וכחברה, מה שאנחנו מנסים לעשות זה לבנות תשתית לפתירת חלק מהבעיות האלה”, הכריז מארק צוקרברג ב־2018. “טכנולוגיה כבר לא באמת עוסקת בחומרה ותוכנה. זה באמת קשור לכרייה ושימוש בנתונים העצומים האלה כדי להפוך את העולם למקום טוב יותר”, אמר אריק שמידט, אז יו”ר גוגל ב־2011.

פתרוןיזם (solutionism) - התפיסה שכל צורך אנושי הוא “בעיה” שניתן “לפתור” באמצעות טכנולוגיה, ולא דבר שדורש תגובה | איור: יונתן פופר

עם פרוץ מגפת הקורונה ההערכות האלו קיבלו לרגע הוכחות מוחצות. בזמן שכל המרחב הפיזי קפא על מקומו, האינטרנט והטכנולוגיה המשיכו לעבוד, למלא את הפערים והצרכים. מכשירים כמו זום הפכו לנתיב התקשורת הבלבדי של פרטים ומערכות גלובליות, ואפליקציות משלוחי מזון או בנקאות שירתו מאות מיליוני צרכנים בעלות נמוכה. שוכנענו לחשוב שחדשנות טכנולוגית מצילה את היום.

אך ככל שהתבהר שהמגפה כאן כדי להישאר, התבררו גם מגבלות הטכנולוגיה והתחדדה חשיבות חיי האוף ליין. כלי מעקב של השב”כ או אפליקציות זיהוי של אפל וגוגל הם אמנם יעילים באיתור חולים, אך רק מערכת בריאות ציבורית איתנה יכולה למגר מגפה; ולא משנה כמה שיעורים מקוונים ולפטופים חדשים נזרוק על תלמידים, התפתחות מנטלית תקינה עדיין תדרוש ”אולד סקול”; וגם אם יקומו עוד עשרות שירותי סטרימינג, אנשים תמיד יחפשו את המגע ואת המפגש הפיזי. אפליקציות פשוט לא מספיקות כדי למלא צרכים חברתיים.

גם עובדי ענף הטכנולוגיה הבינו את הצורך בפיזי, ובכל עת שהתאפשר חזרו לתערוכות הטכנולוגיה הענקיות הבינלאומיות, עשו כנסים מרובי משתתפים, חזרו ללחוץ ידיים, להיפגש, לצאת לחופשות מאורגנות, ולעשות מסיבות חברה. 

2. הפתרון קדם לבעיה

אלא שהחזון לחברה בכללותה הוא עתיד מקוון יותר, רובוטי ווירטואלי. המטאוורס הפך למילת באזז, תעשיית המציאות המדומה יצאה מחוזקת מעידן המגפה, ורובוטים מארחי חברה לקשישים שוב על הפרק. מה מזין את החזון הזה? תשובה אחת ניתן אולי למצוא במה שמכונה Technological Fix, או פתרוןיזם — התפיסה שכל צורך בעולם הפיזי הוא בעיה שניתן לפתור בעזרת טכנולוגיה. למעשה חלק מהדברים הופכים ל”בעיות” רק כי נוצרו להם “פתרונות” טכנולוגיים, למשל הפתרונות של אלקסה למצוא רעיון למתנה לבן משפחה, להדליק אורות או לעשות הפעלות חינוכיות. “אנחנו רואים בעיות”, כתב חוקר הטכנולוגיה יבגני מורוזוב בספרו מ־2013, “יותר בגלל האדירות של הכלים הדיגיטליים שלנו מאשר צורך אמיתי להיפטר מחוסר העקביות או הפגמים הללו מהחיים הציבוריים”.  עבור מורוזוב מדובר באידאולוגיה ממש: “עיבוד מחדש של כל המצבים החברתיים המורכבים כבעיות מסודרות עם פתרונות מוגדרים הניתנים לחישוב או כתהליכים שקופים ומובנים מאליהם שניתן לייעל בקלות - אם רק האלגוריתמים הנכונים קיימים!”.

יחסים בין־אישיים, צרכים חברתיים, חינוך ועבודה אינם דורשים פתרון, אלא תגובה. בדחיית ה”פתרונות” שמציעים יזמי עמק הסיליקון אין הכוונה לדחיית טכנולוגיה שיכולה לשפר את העולם — אלא לשלילת התפיסה שכל אירוע הוא מכשול שדורש פתרון.