אילוסטרציה | צילום: שאטרסטוק
כשבעל השליטה מואשם, כספי המשקיעים בסכנה
בית המשפט העליון קבע הלכה, שלפיה המדינה יכולה לתפוס כספים ונכסים של חברות בשליטת מואשם בפלילים, גם כשהחברות עצמן והמשקיעים האחרים אינם מעורבים בעבירות הפליליות
הלכה חדשה בעלת השפעה על כספי הגיוסים שמתקבלים בחברות סטארט־אפ נקבעה על ידי בית המשפט העליון בפסק דין שנתן בשבוע שעבר השופט יוסף אלרון. הפסיקה נוגעת לשאלה האם המדינה יכולה לתפוס רכוש, כספים ונכסים של חברות לשם הבטחת חילוט עתידי מרכושו של בעל שליטה המואשם בפלילים גם במצב יוצא דופן: כאשר החברות עצמן והמשקיעים האחרים בחברות כלל לא מעורבים בעבירות הפליליות, והכספים לא הושגו מהפעילות העבריינית.
קראו עוד בכלכליסט:
השופט אלרון קיבל את עמדת המדינה בפרשה שנידונה בפניו, וקבע כי החילוט – הגם שהחברות עצמן אינן מעורבות בפלילים – אפשרי, כל עוד הוא מידתי והמדינה בחנה קודם לכן חלופות אחרות.
פסק הדין חותם מחלוקת משפטית שמתנהלת בשנתיים האחרונות בבתי המשפט השונים, ושסוקרה בעבר ב"כלכליסט", כאשר לראשונה גם הותר כעת לפרסם את שמות המעורבים. במסגרת פסק הדין קבע השופט אלרון גם קריטריונים שונים לבחינת הסוגייה.
שליטה בחברות, וגם בכסף
מדובר בערעור שהגישו יזם הביומד משה רוגוזניצקי ושלוש חברות סטארט־אפ בתחום פיתוח תרופות שרוגוזניצקי הקים ומחזיק במרבית מניותיהן. הערעור הוא על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז, שהתיר למדינה לתפוס 1.87 מיליון שקל מחשבונות הבנק של החברות.
נגד רוגוזניצקי התנהלה בשנים האחרונות חקירה פלילית, בחשד לייצור ומכירת תרופות שלא כדין בשיתוף פעולה עם רוקח שהפעיל בית מרקחת "פיראטי", וכן עבירות מס והלבנת הון. בעקבות זאת נתפסו מיליוני שקלים שהיו בחשבונות החברות שייסד. הכספים הללו גויסו ממשקיעים שונים. בין היתר, בשתיים מהחברות שבהן מחזיק רוגוזניצקי כ־81% מהמניות, השקיעה גם קרן ההשקעות norma של המיליארדר הרוסי־יהודי רומן אברמוביץ'. בהליכים קודמים הצליחו רוגוזניצקי והחברות להביא לשחרור חלק מהכספים שנתפסו.
באפריל האחרון הגישה הפרקליטות כתב אישום חמור נגד רוגוזניצקי, שייחס לו ניהול במשך חמש שנים של פלטפורמת האינטרנט שבאמצעותה נעשה השיווק והיצוא של התכשירים וסמי המרפא שלא כדין. לפי כתב האישום, רוגוזניקצקי ושותפו הפיקו הכנסה של לפחות 1.87 מיליון שקל מפעילות זו. בנוסף הואשם רוגוזניצקי בעבירות מס במיליוני שקלים ובהלבנת הון של יותר מ־10 מיליון שקל.
באוקטובר האחרון החליט המחוזי להשאיר בידי המדינה מתוך כלל הכספים שנתפסו בחשבונות החברות רק את סכום הרווח הישיר שיוחס לרוגוזניצקי בכתב האישום, 1.87 מיליון שקל. זאת, לאחר איזון בין האינטרס הציבורי שבתפיסת הכספים להבטחת חלק מהחילוט העתידי אם הנאשם יורשע, לבין האינטרס הכלכלי של החברות בהמשך פעילותן העסקית והתחשבות בכך שהוזרמו לחברה כספים של משקיעים ובעלי מניות אחרים שאינם קשורים לחשדות.
על החלטה זו הוגש ערעור לעליון על ידי רוגוזניצקי באמצעות עוה”ד גיל דחוח וגלית רוטנברג והחברות שיוצגו על ידי עורכי הדין יעל גרוסמן, סאלי ליכט וגרגורי פאוסט קורצ'מני. הטענות התמקדו בחוסר הסמכות של המדינה לתפוס את הכספים שהם קניינן של החברות והמשקיעים בהן, שלא היו מעורבים במעשים הפליליים הנטענים.
המדינה מנגד טענה באמצעות עו"ד מורן פולמן מהמחלקה הפלילית בפרקליטות, כי ניתן לתפוס את רכוש החברות, אף אם הן אינן מעורבות באופן ישיר בעבירות או נאשמות, היות ורכוש זה נמצא למעשה בשליטתו של רוגוזניצקי. בנוסף טענה כי שוחרר כבר סכום נכבד מהכסף שמבטיח את פעילות החברות ללא פגיעה מהותית בהן.
"סוגיות אלו, ככלל, לא נדונו באופן נרחב בפסיקת בית משפט זה, אם בכלל, וכפי שציינה לפני המשיבה (המדינה), האפשרות לחלט כספי חברה בע"מ בנסיבות כגון אלו הקיימות שבמקרה שלפניי, טרם הוכרעה", כתב השופט אלרון.
השופט בחן לעומק את שאלת ה"שליטה" המהותית של רוגוזניצקי בחברות הסטארט־אפ מעבר להגדרה התאגידית כ"בעל שליטה". זאת בעקבות טענת החברות כי ההסכמים שנחתמו עם המשקיעים מטילים עליהן שורת חובות שמנטרלים במידה רבה את "שליטתו" של רוגוזניצקי, שלא יכול על דעת עצמו להוציא כספים מקופתן.
אלרון קבע כי אף שהכספים שבחשבונות הבנק של החברות הן קניינן, עדיין ניתן לראות בהן כ"רכוש בשליטתו" של רוגוזניצקי, כך שלמעשה לא ניתן להשתמש במחיצה התאגידית כדי למנוע תפיסת נכסים לצורך חילוט על ידי המדינה.
בית המשפט קבע כי אף שהכספים שבחשבונות הבנק של החברות הן קניינן, עדיין ניתן לראות בהן כ”רכוש בשליטתו" של הנאשם משה רוגוזניצקי
"לגישתי, למונח 'בשליטתו' יש להקנות פרשנות גמישה, תוך התחשבות בנסיבות הספציפיות של המקרה", פסק אלרון. השופט הוסיף כי אמת המידה שנדרש לבחון לשם הכרעה בעניין זה היא האם מידת השליטה של האדם בחברה היא כזו שקיים חשש כי ייעשה בה שימוש כדי להרחיק את "טביעת אצבעותיו" מהנכסים והרכוש על מנת להימנע מחילוטם ותפיסתם, וזאת מבלי צורך לבחון האם בפועל נעשה שימוש כזה בחברה.
אלרון הציע "רשימה פתוחה" לבחינת הסוגיה: שיעור ההחזקות של האדם בחברה, גודל החברה, מידת מעורבותו בהתנהלותה השוטפת, האם הוא חבר בדירקטוריון או בהנהלה ומידת השפעתו עליהן, מידת הדומיננטיות של גורמים אחרים בחברה והיקף הפיקוח הקיים על פעילות החברה. לאחר בחינת קריטריונים אלה בנוגע למקרה הנוכחי של רוגוזניצקי, המחזיק בשיעור גבוה ממניות החברות ומכהן כדירקטור בהן לצד העדר מעורבות של המשקיעים הזרים, קבע אלרון: "יש לראות בנכסי החברות כנכסים 'בשליטתו', ולפיכך במישור הסמכות אין מניעה לחלטם".
בנוסף בחן אלרון את משמעות העובדה כי חברות ההזנק כלל לא היו מעורבות בפעילות העבריינית והכספים לא התקבלו כתוצאה ממנה, אלא מדובר ב"כספים של החברה, כספים תמי לב", כפי שהצהירה גם המדינה. אולם היא טענה שניתן לתפוס את הכספים מאחר שלא נמצא רכוש אחר של האיש למימוש צו החילוט במלואו, כפי שמתיר חוק איסור הלבנת הון.
“החלטת המחוזי מידתית”
אלרון קבע כי יש לבחון את מידתיות הצו הזמני שניתן בנוגע לחילוט רכושו של הנאשם, ובמיוחד את מידתיות הפגיעה הנגרמת לצדדים שלישיים שאינם מעורבים בפעילות העבריינית. "אין חולק כי היעדר מעורבותן של החברות בפעילות העבריינית מושא כתב האישום בעלת משקל של ממש לצרכי בחינת מידתיות הצו הזמני שניתן", ציין.
לדבריו, כחלק מדרישת המידתיות נכללת החובה של המדינה לנקוט אמצעים חלופיים ולבחון אם לא קיים אמצעי פחות פוגעני שניתן להפעילו - למשל לנסות לתפוס קודם רכוש אחר של הנאשם או מניות בחברות שהוא בעל השליטה בהן ולא כסף מזומן בחשבונותיהן כך שימוזער הנזק שנגרם להתנהלותן היומיומית.
אלרון ציין בפסק דינו כי בהליכים הקודמים הראתה המדינה כי היא בחנה חלופות אחרות כמו תפיסת המניות, אולם "לא הונחה תשתית בדבר האפשרות לממש חלופה מעין זו או כל בטוחה אחרת". בנוסף, רוגוזניצקי והחברות לא יכלו להציע נכס חלופי כלשהו שניתן לתפוס. עוד ציין אלרון כי המחוזי הורה זה מכבר על צמצום צו התפיסה של החשבונות כך שהמדינה תשים את ידה רק על "סכום הרווח הישיר" המיוחס לנאשם, וזאת משיקולי מידתיות. "משכך, לא נותר אלא לקבוע כי תוצאת החלטת בית המשפט המחוזי מידתית כנדרש", קבע אלרון ודחה את הערעור.
עו"ד מורן פולמן מהמחלקה הפלילית בפרקליטות קיבלה את ההחלטה בסיפוק: "ביהמ”ש דחה את הטענה לפיה המערער אינו בעל שליטה בחברה בשל אופיין של החברות כחברות סטארט־אפ וההסכמים עם משקיעים שונים. הוא קבע כי בנסיבות המקרה, בין היתר בשל שיעור ההחזקה הגבוה במניות החברות, ניתן לראות בכספי החברות כרכוש בשליטתו. לכן מוקנית למדינה הסמכות לחלט או לתפוס באופן זמני את רכושו".
סנגורו של רוגוזניצקי עו"ד גיל דחוח מסר: "יש לנו טענות משפטיות שיוכיחו שכל התרופות יוצאו כדין ושמשרד הבריאות פועל משיקולים זרים כנגד מרשי".