הרפורמה בענף ההטלה הכרחית - אך הפגיעה בלולנים מחייבת פיצוי

שוק הביצים הישראלי הוא שוק מתוכנן שפועל לפי עקרונות ריכוזיים שהיו צריכים לחלוף מהעולם. ליבת הבעייתיות נובעת משתי מגבלות שהמדינה יצרה ומקבעות את ההיצע: מגבלת ייצור ומגבלת יבוא. הרפורמה המתוכננת בענף ההטלה צפויה לבטל את שתי המגבלות הללו, ולעבור למודל של תמיכה ישירה בחקלאים כמו ביתר מדינות ה־OECD. כמו כן, תעשיית הביצים הישראלית זכתה לביקורת רבה בכל הקשור להיבטי תברואה וצער בעלי חיים, והרפורמה אמורה לתת מענה גם להיבטים הללו.

על מנת לאכוף את מגבלת הייצור, המדינה יצרה כמות מוגבלת של "מכסות ביצים" שמהוות אישור חוקי לגדל תרנגולות ולייצר כמות מסוימת של ביצים. עם הזמן, המכסות עצמן הפכו לנכס מניב ולמוצר סחיר בשוק. ומפני שמדובר במוצר עם היצע קשיח לחלוטין, נוצר מצב שבו המחירים האמירו והגיעו למאות אלפי שקלים למכסה.

לול תרנגולות. מגדלי העופות אינם עבריינים | צילום: עמית שעל

ביום חמישי החליט שר החקלאות עודד פורר על הגדלת מכסות ייצור הביצים ב-32.8%, במנותק מהרפורמה. פורר וכלכלני האוצר אינם סבורים שהגדלת מכסות הייצור ללא רפורמה תוביל להגדלת היצע הביצים או להקלה במחיר לצרכן, אבל הם כן יודעים שהצפת השוק במכסות תגרום לאיפוס מחיר המכסות עצמן. בתור בן של לולן, אני יודע לספר שכתוצאה מכך, יזמים שלקחו הלוואות במיליונים בשביל לרכוש מכסות יגלו שהם נכנסו לחובות בשביל לקנות מוצר ללא ערך כספי, וחקלאים מבוגרים שהסתמכו על השכרת מכסות הביצים שלהם לצד שלישי כתחליף לפנסיה יגלו שלמוצר הזה כבר אין קונים.

הלולנים שהסתמכו על המכסות אינם עבריינים, הם פעלו כחוק בהתאם לכללי משחק מעוותים שהמדינה יצרה ועל בסיסם בנו את חסכונותיהם. הרפורמה הכרחית, אבל המדינה חייבת לפצות את הלולנים על כך שמחקו להם נכסים בשווי מיליוני שקלים ביום בהיר אחד. גם אם שוק הביצים הישראלי נולד בחטא, הרפורמה לא צריכה להוסיף עליו פשע ולהכניס מאות לולנים מבוגרים, שמרביתם חיים בפריפריה, למעגל העוני. עוד לא מאוחר לתקן.