ראש העיר החדש של ניו יורק חולם על הוזלת הדיור ומיתון הפשיעה

ערב השנה החדשה נכנס לתפקידו אריק אדמס כראש עיריית ניו יורק ה־110. אדמס, שהושבע בטיימס סקוור עם תום טקס הכדור המסורתי המבשר את כניסת השנה, יהיה הפוליטיקאי השחור השני אי־פעם המאייש אותו. את ההישג שלו הוא חגג ברוח הזמנים, בצניעות, אחרי שהודיע לאחרונה כי הגאלה המסורתית לציון כניסתו לתפקיד מבוטלת בצל הזינוק החד של חולים מאומתים בעיר ובמדינה כולה.

ביטול זה מדגיש את שלל האתגרים יוצאי הדופן שעמם ייאלץ להתמודד בימיו הראשונים. אלה כוללים סגירה נרחבת של עסקים, סגירת בתי ספר, העומסים המתחדשים על מערכת הבריאות והרווחה בעיר, והשאלה האם לאכוף חובת חיסונים כפי שהטיל קודמו בתפקיד, ראש העיר היוצא ביל דה בלאזיו.

אדמס (61) שנולד וגדל בניו יורק וכעת ינהל את העיר הגדולה ואולי אף החשובה ביותר בארה"ב, לא היה המועמד המוביל לאורך כל המרוץ. פרוגרסיבים רבים קיוו להציב מועמד משלהם שיבצע רפורמות דרמטיות במערכת האכיפה ויחזיק בעמדות מתונות יותר בנוגע לפיתוח נדל"ן. מועמד שלא מתחכך בעשירי העיר במרתה'ס ויניארד כדי לגייס כספים, או כזה שערפל רובץ מעל ענייניו הפיננסיים וידוע בקשריו החמים עם וול סטריט. 

אך מרגע שנבחר לשמש המועמד הדמוקרטי למרוץ, לא היה פייבוריט גדול ממנו. לא משנה אם היה או לא היה מועמד שנוי במחלוקת, הוא היה כמעט היחיד במרוץ. לא משנה שהציבור הניו־יורקי לא זכה לשמוע ממנו סדר יום, הבטחות קונקרטיות או תוכניות שניתן לכמת. במקום זאת, הוא בעיקר מיסך את עצמו בהרבה מאוד הבטחות - 106 לפי מצע הבחירות שלו - וסלוגן אחד שבו עטף את הכל: "Get Things Done".

הוכה בידי שוטרים לבנים

בין ההבטחות מככבים בעיקר רצונו להפוך את העיר לבטוחה יותר, מינוי מפקחת המשטרה הראשונה אי־פעם (מה שכבר עשה), שיפור בריאות הציבור וגם הגדלת היצע הדיור בר־השגה, הנגשת שירותים לציבור (באמצעות אפליקציה שטרם פותחה בשם MyCity) ויצירת מערכת כלכלית מסבירת פנים לעסקים קטנים אבל גם לתאגידים גדולים. לשם כך הבטיח אדמס לשנות את חוקי הבנייה והתקנות העסקיות ולייצר הקלות מס וחוזים עירוניים ליזמים בתעשיות השונות. "אנחנו בירוקרטים מדי, יקרים מדי ונוקשים מכדי לעשות כאן עסקים", אמר אדמס בדיבייט הראשון במרוץ. 

ראש העיר ניו יורק אריק אדמס ומפקחת המשטרה קיצ'אנט סוול | צילום: רויטרס

כילד, אדמס חווה את כל מה שהיה לעיר ניו יורק להציע בשנות השבעים והשמונים. הוא התגורר בשכונות העניות ביותר בברוקלין ובקווינס, היה חבר בכנופיית ילדים, התיידד עם עובדת בתעשיית המין וגם פרץ לכאורה לביתה. הוא נעצר, הוכה בידי שוטרים לבנים ונשלח לזמן קצר למתקן כליאה לנוער. חוויות אלה, הוא יספר, יגרמו לו להצטרף למשטרת ניו יורק ב־1984. במקביל לתפקידו ובשל עמדותיו הפוליטיות, אדמס כיהן כיו"ר מועצת ארגון השוטרים השחורים במשטרת ניו יורק. בתפקיד זה הוא פעל ללמד את תושבי העיר השחורים כיצד לקיים אינטראקציה עם המשטרה ולהימנע מירי או מעצר. מהלכים אלה חשפו אותו לביקורת רבה, בטענה שהוא מלמד צעירים כיצד לחיות תחת דיכוי. 

את המשטרה עזב ב־2006 בדרגת הקצונה קפטן, שאותה השיג אחרי המתנה ארוכה במיוחד, ומיד פנה לנהל קמפיין מוצלח לתפקיד סנאטור במדינת ניו יורק. ב־2013 נבחר לנשיא רובע ברוקלין, תפקיד שאותו מילא עד שהצטרף למרוץ לראשות העירייה בשנה האחרונה. המסע שלו בדרכי הפוליטיקה המסורתית, שכלל עמדות בכירות, ארוחות גאלה ומסיבות נוצצות בניו יורק, היה זה שהפך את מועמדותו לפחות נחשקת עבור מי שחיפשו רפורמות עמוקות. ברוח זו, המדיניות שלו נחשבת שמרנית למדי. היכן שהשמאל הפרוגרסיבי מבקש להטיל ספק בגודלה של המשטרה ובהיקף הסמכויות שלה, אדמס מבטיח דווקא לחזק אותה ואת תדמיתה. במה יתמקד מבין עשרות הצעותיו? קשה לדעת, אך ניתן להעריך שיתחיל במקום שבו נמצא עיקר הניסיון שלו - המשטרה.

בין המהלכים הראשונים שעליהם הכריז אדמס, אשר אינם חפים ממחלוקת, היא כוונתו להחיות יחידת שיטור נגד פשיעה שפעלה במשך שנים ברחובות העיר וספגה לא מעט ביקורת. היחידה אמנם נתפסה כיעילה, אבל פורקה בשנה שעברה אחרי שהתברר כי הלבוש האזרחי וההיטמעות במרחב הביאו להפעלת כוח מופרזת ויצרו קרע וחוסר אמון עמוקים בין המשטרה לקהילה. "אפשר לקיים שיטור מדויק מבלי שיהיה פוגעני", אמר לאחרונה. "אנחנו לא חוזרים לימים שבהם היו עוצרים, מחפשים ומתעללים בבני אדם בשל מוצאם האתני, על סמך נתונים דמוגרפיים או הקהילות שלהם". 

במקביל, אדמס הדגיש את הצורך בהגברת הביטחון והבטיחות בתחבורה הציבורית. לשם כך, בכוונתו לפזר יותר גנרטורים ולשקם תשתיות חשמל כדי להאיר רחובות, לתעדף השקעות במערכת הרכבת התחתית המיושנת והמתפוררת, כמו גם לסלול 241 ק"מ של נתיבי אוטובוסים ו־482 ק"מ של שבילי אופניים בכהונתו הראשונה. 

גירעון של כ־6 מיליארד דולר

מספרים מדידים אלה הם חריגים בגישתו של אדמס, שלא נוהג להציג לוחות זמנים או הערכות תקציב בנוגע להבטחות הבחירות שלו. בכל הקשור למלחמה בעוני, הציע אדמס להעניק זיכוי מס בגובה 3,000 דולר למשפחות עניות, כמו גם להסב בתי מלון ומשרדים ריקים ליחידות דיור בר־השגה, מה שייצר לטענתו "מאות אלפי דירות במחירים סבירים". מדובר בתוכניות שנויות במחלוקת שהתחילו עוד עם דה בלאזיו. כדי להתמודד עם משבר מחוסרי הבית הבטיח אדמס להגדיל את מספר המקלטים בעיר, במיוחד עבור אלה שנופלים בין הכיסאות במערכת הקיימת - משום שהם בריאים מדי נפשית כדי להיכנס למוסדות ייעודיים אך גם חולים מכדי להיקלט במקלטים.

כל זה עולה כמובן הון רב. ואמנם, לניו יורק תקציב שנתי מפעים של כ־100 מיליארד דולר, אך היא גם מצויה בגירעון שרק הולך ומעמיק, של כ־6 מיליארד דולר. כדי לנהל טוב יותר את ההוצאות הציע אדמס למנות "צאר יעילות", להקים ועדה מתאמת לפעילות העירייה ולגבש תוכנית מיוחדת שתבחן הקצאות מימוניות לפי גובה ההכנסה.

עד שכל זה יתרחש, אדמס בעיקר ממנף את הצד הפופוליסטי. כך, למשל, הוא מדלג בין מסיבות במועדונים נחשקים מלווה בכוכבים כמו כריס רוק ופורסט וויטקר וטייקוני טכנולוגיה כמו אריק שמידט מגוגל לשעבר, תוך שהוא מקפיד להצטייר כמחובר לטרנדים עכשוויים. "בניו יורק אנחנו תמיד הולכים בגדול, אז אני הולך למשוך את שלוש המשכורות הראשונות שלי בביטקוין כשאהיה ראש עיר", צייץ בנובמבר. "ניו יורק הולכת להיות מרכז תעשיית המטבעות הקריפטוגרפיים ותעשיות חדשניות שצומחות במהירות! רק חכו וראו!". 

אך כדרכו של העולם האמיתי, התלהבותו של אדמס מקריפטו נתקלה בחומה של המציאות, בדיוק כפי שארע לחגיגות ולבילויים שלו ברחבי העיר. בעיריית ניו יורק הסבירו שהעיר לא יכולה לשלם לעובדיה בשום מטבע מלבד דולרים, וגל הקורונה החדש הזכיר שהמצוקה האנושית בניו יורק עדיין גדולה מכל גאלה או מסיבה.