אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
הפוליטיקה שמאחורי הקריפטו: גם אנרכיסטים וגם ימין קיצוני צילומים: youtube

במעמקי מכרה הקריפטו

הפוליטיקה שמאחורי הקריפטו: גם אנרכיסטים וגם ימין קיצוני

הביטקוין והקריפטו משווקים כמכשירים לא פוליטיים, אך מאחוריהם עומדת אידיאולוגיה סדורה של שוק כלכלי משוחרר מתלות במדינה ובבנקים המרכזיים. לכן אין זה פלא שהימין הקיצוני בארה"ב מאמץ את הקריפטו בחום • כתבה חמישית בסדרה

05.01.2022, 21:09 | ויקי אוסלנדר

ביטקוין ושוק הקריפטו הם הביטוי המוצלח ביותר לאידיאולוגיה אחת, מרובת שמות, לעיתים מעט סותרות: ליברטאניזם טכנולוגי רדיקלי, סייבר־ליברטיניות, אנרכו־קפיטליזם, קריפטו־אנרכיזם או אנרכיה ליברטינית. כל אלו כוללים רכיב מרכזי רעיוני אחד – חוסר אמון במדינות – וכן את התפיסה שהדרך הטובה ביותר לשרת את רצון הפרט היא חברה המונעת משוק חופשי מבוסס קניין פרטי ונכסים בודדים. כלומר, מבנה המערכת סובב סביב יחידים, סביב מה שבבעלותם, איך הם מחליפים נכסים ובאמצעות איזה שוק. זוהי היפרדות מוחלטת ממדינות ותאגידים.

הכתבות הקודמות בסדרת "במעמקי מכרה הקריפטו"

מנקודת מבט סייבר־ליברטינית, ממשלות מצמצמות את החופש ולבטח לא צריכות להסדיר את האינטרנט. אינטרנט חופשי, כך הם טוענים, מקדם את חירויות האדם ומגביל את כוחה האלים של המדינה. זוהי לפיכך משימה עליונה לבזר את העוצמה שבידי המדינה, בעיקר את הכוח שלה לשלוט על היצע הכסף באמצעות בנקים מרכזיים שמפקחים באופן לא אחראי על בנקים גדולים. "יש לסמוך על הבנק המרכזי שלא יפיל את המטבע", כתב "ממציא" הביטקוין סטושי נקמוטו בנייר הלבן ב־2008, "אך ההיסטוריה של מטבעות פיאט (מטבעות מדינתיים) מלאה בהפרות של האמון הזה. יש לסמוך על הבנקים שיחזיקו בכסף שלנו ויעבירו אותו אלקטרונית, אבל הם מלווים אותו בגלים של בועות אשראי עםשבריר של רזרבות".

הטענה של סטושי נקמוטו – כמו של הקריפטוגרפים, הסייבר־פאנקיסטים והוגים שכתבו על הנושא לפניו – דומה לזו של דמויות מפתח רבות מהשמאל או ככלל אנטי־מונופוליסטים. כלומר, שהסדר הקיים לא לגיטימי או לא הוגן ושמוסדות ממשלתיים, לרבות בנקים מרכזיים, מסבסדים מוסדות פיננסיים מושחתים, בזמן שכל היתר יסבלו מתנאים דרקוניים ועיקולים.

דייוויד צ דייוויד צ'אום, טים מאי וניק סאבו. האידיאולוגים של הקריפטו | צילומים: youtube דייוויד צ

ההבדל בין שני הצדדים הוא מה בשאלה יש לעשות. התפיסה המקובלת היא שיש לתקן את הסדר החברתי באמצעות פוליטיקה וחיזוק המדינה כך ששלטון החוק לא יפעל לטובת החזקים. זאת מתוך הנחה שממשלות דמוקרטיות מקדמות חירויות ומגינות על חופש באופן אקטיבי וחיובי. בשוק הקריפטו התגובה הפוכה: לדחות את האמנה החברתית ולנסות להתנתק ממנה באמצעות יצירת משהו שמתיימר להיות כסף ובאמצעות מערכת אלטרנטיבית שבה המדינה לא תוכל לקבוע כללים או לאכוף רגולציה – ולא משנה אם מערכת כלכלית זו תהיה בדיוק הכלי לו זקוקים מעלימי מס, סוחרי סמים וכמובן נאצים. למעשה, עוד ב־1992 חזה כל זאת הטכנולוג ותיאורטיקן טים מיי בחיבורו הקנוני "מניפסט לקריפטו־אנרכיזם". "המדינה כמובן תנסה להאט או לעצור את התפשטות הטכנולוגיה הזו, תוך ציון דאגות לביטחון לאומי, חשש משימוש בטכנולוגיה על ידי סוחרי סמים ומעלימי מס, וחשש מהתפוררות חברתית", כתב. "רוב החששות אלו יהיו תקפים; אנרכיית קריפטו תאפשר לסודות לאומיים להיסחר בחופשיות ותאפשר סחר בחומרים אסורים וגנובים".

פפה הצפרדע התחיל כסטריפ מאויר ב־2005 של אמן הקומיקס מאט פיורי. הקומיקס תיאר את פפה וחבריו החיות מתנהגים כמו גברים צעירים סטריאוטיפים. ב־2008 התחילו להפיץ את דמותו של פפה בבלוגים כמו רדיט, טאמבלר ו־4chan, והצפרדע עם העיניים הגדולות והשפתיים האדומות הפך למם. קהילת הקריפטו אימצה אותו, כמה אנשים יצרו ממנו משהו דמוי NFT והתחילו לסחור ב"קלפים נדירים" של פפה שזכו לכינוי Cash Pepe באותו זמן ממש פפה הצפרדע אומץ בהתלהבות על ידי קהילה מקוונת נוספת — האלט רייט. דמותו של פפה עם שפם של היטלר, ברדס של קו קלוקס קלאן או מגרש פליטים בגבול מקסיקו הפכו עניין שבשגרה. ב־2016 הליגה להשמצה סיווגה את דמותו כסמל אנטישמי ו־ב־6 במאי 2017 מאט פיורי הרג את פפה בקריקטורה אחרי שהתייאש מלתבוע בעלות על יצירתו.


פפה הצפרדע. אומץ על ידי קהילת הקריפטו וגם על ידי 
ניאו־נאצים 
,  פפה הצפרדע. אומץ על ידי קהילת הקריפטו וגם על ידי ניאו־נאצים פפה הצפרדע. אומץ על ידי קהילת הקריפטו וגם על ידי 
ניאו־נאצים 
,

אין זו הפעם היחידה שדרכיה של קהילת הקריפטו התמזגו עם הימין הקיצוני. "ביטקוין הוא המטבע של האלט־רייט", צייץ הניאו נאצי ריצ'רד ספנסר בציוץ במרץ 2017 ועודד את עוקביו לתרום לאתר שהוא מפעיל altright.com, באמצעות ביטקוין. הדייליסטרומר, אתר החדשות של קהילת האלט־רייט יצא בפרויקט התרמה דומה. שניהם, אגב, עשו זאת אחרי שנותקו מערוצי תשלום קונבנציונליים שסירבו לעבד את התשלומים שלהם. מאז, השימוש בביטקוין דעך בגלל הקושי להשתמש בו כאמצעי תשלום, אך גם משום שהמטבע "מונרו" מציע אנונימיות גדולה יותר. שלא תטעו, האידיאולוגיה של הביטקוין אינה ניאו־נאצית, אך הבסיס הרעיוני של הביטקוין ושוק הקריפטו חולק כמה תיאוריות (קונספירציה) עם האלט רייט. 

מיי, ושורת פעילים בתחום כמו ניק סאבו, אריק יוז, דיוויד צ'אום ואחרים פעלו משנות ה־80 וה־90 לייצר גרסאות שונות של "מזומן" מחוץ למערכת הממשלתית. הפרויקטים נכשלו ברובם, חלקם פעלו בדארק ווב, חלקם התגלו כתרמיות. ובכל זאת, פעילותם חשובה ומהווה את הבסיס לשוק הקריפטו שאנו מכירים היום. לא רק בשל האדריכלות או המבנה הטכני, אלא בעיקר כפעילות שמגלמת מאמץ אידיאולוגי רעיוני מובהק להחליש את המערכת המדינית (לא רק המוניטרית). סביב החשיבה שלהם, וגם של אחרים שתרמו לשוק, ניתן אף לזהות כמה תיאוריות קונספירציה מובהקות. בין היתר שבנקים מרכזיים ש"בשליטת היהודים" קמו כביכול כדי לדאוג לרווחת הציבור אך הם למעשה כלים שנוצרו כדי שהמעטים ישלטו באשראי ויוכלו לגנוב מהעם (למרות שהפדרל רזרב כמו בנקים מרכזיים אחרים תחת פיקוח הדוק). כמו גם התיאוריה שעיגון ערך המטבע לנכס בסיס כמו זהב מבטיח את מחיר המטבע בצורה מיוחדת שאי אפשר להשיג אחרת (ולכן הדמיון התיאורי בין קריפטו לזהב, לרבות "כרייה"); והרעיון שאינפלציה נגרמת רק מהדפסת כסף על ידי המדינה שלטענתם מדפיסה יותר מדי כסף (אם כי כמובן שיש עוד גורמים לאינפלציה).

זו נקודה מהותית משום שביטקוין וקריפטו משווקים כמכשירים לא פוליטיים, אובייקטיביים. "Technology is Free From Politics" נוהגים להגיד תומכיה ומסבירים כיצד השוק הזה, ובמיוחד הביטקוין, אדיש לאידיאולוגיה הפוליטית שמניעה אותו כי הוא מופעל על ידי שיטת "הוכחת עבודה" ולא משיקולים מפלגתיים. "אין לו אדונים ואין לו משרתים. הביטקוין לא מרגיש כלום או נותן דין וחשבון לאף אחד", נכתב במאמר ב־Coindesk, אתר פופולרי שנשלט על ידי אחד המחזיקים הגדולים בביטקוין. אבל ביטקוין ושוק הקריפטו רחוקים מלהיות אדישים או מלתת דין וחשבון. הם למעשה מערכות טכנולוגיות שדורשות, וגם ותואמות, סוג מסוים מאוד של יחסים פוליטיים. הצלחתם של כלים אלו היא הצלחת האדונים שיצרו אותם, וכל מאמץ לטשטש זאת הוא מאמץ להסתיר אידיאולוגיה ועוצמה.

דעות אלה מרמזות באופן תמוה כי אין פוליטיקה בטכנולוגיה שעוצבה בדקדקנות (אף שהיא פגומה) במטרה אידיאולוגית מוצהרת ועל בסיס רעיונות פילוסופיים ספציפיים. גרוע מכך, הדבר מצביע על כך שאימוץ הטכנולוגיה או הפיכתה לכלי בשימוש נרחב תביא למציאות כלכלית א־פוליטית שמנותקת ממניפולציות של בני אדם ושחקנים גדולים אחרים. אבל זו הנחה שגויה. אין דבר בלתי נמנע וחף מאידיאולוגיה בתחום.

הטכנולוגיה לא נוצרה באקראי, היא תולדה שלמחשבה מורכבת שכוללת סדרה ארוכה של בחירות מהולות בתפיסות עולם. אלה כוללות רעיונות כמו שאי אפשר לסמוך על ממשלות ובנקים, שהטכנולוגיה תמיד מעצימה, שאנונימיות וביזור עדיפים על הכרה קולקטיבית, ש"חופש ואוטונומיה" אליהם שואף שוק זה הם רק חופש ואוטונומיה מעריצותה (לכאורה) של המדינה, שביזור עוצמה משמעותו דמוקרטיזציה וגם שרגולציה וארגון ריכוזי הם בעיות פוליטיות בעוד ששוק חופשי אינו כזה. יכול להיות שכן, אך גם יכול להיות שלא. בכל מקרה, מי שבוחר להשתמש בטכנולוגיה צריך גם להכיר במטרותיה, בתפיסת העולם של ממציאיה ובסדר החברתי הרצוי אליו היא דוחפת.


מיתוס מול מציאות

הדעה הרווחת: מטבעות קריפטו הם כלים | א־פוליטיים, אדישים לתפיסות העולם של המשתמשים והמבקרים שלהם 

בפועל: שוק הקריפטו מעוצב על בסיס אידיאולוגיה סייבר־ליברטנית, וזו מקודדת לשימושיות של המכשירים השונים בשוק

סייפרפאנק

תנועה הדוגלת בשימוש במערכות הצפנה שיהיו נסתרות מהמדינה ומתאגידים בינלאומיים כדי לקדם פרטיות אינדיבידואלית ולהביא לשינוי חברתי

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות