המדינה גוררת רגליים מול שדה המוקשים של כיל

שני תפוחי אדמה לוהטים שמשולבים זה בזה – השאלה אם להתיר את כריית הפוספטים בשדה בריר, שעלולה לפגוע בבריאות התושבים בנגב, והדד ליין שניתן לקבוצת כיל והחברה־הבת שלה רותם אמפרט לכריית פוספטים במישור רותם – מלמדים על גרירת הרגליים של המדינה בכל הקשור להכרעות הנוגעות לכיל, שבשליטת עידן עופר ובניהולו של רביב צולר. כשברקע הזיכיון הגדול של כיל על מפעלי ים המלח, שאמור לפוג ב־2030, התנהלות זו מעוררת דאגה וספקות בנוגע לשאלה אם המדינה תתנהל בצורה המיטבית מול החברה גם ברגע האמת הבא.

דחייה בחצי שנה

סביב הסוגיה הראשונה, של הכרייה בשדה בריר הסמוך לערד, הממשלה מזגזגת כבר יותר מעשור. בנובמבר האחרון ועדת השרים לענייני פנים, שירותים ושלטון מקומי, בראשות שרת הפנים איילת שקד, אישרה תוכנית מתאר ארצית לכרייה וחציבה, שאמורה היתה להסדיר את התחום אחת ולתמיד. התוכנית, תמ”א 14 ב’, כוללת 135 אתרי כרייה שיבטיחו אספקה סדירה של חומרי גלם למשק הבנייה, הסלילה והתעשייה המקומית עד לשנת 2045. התוכנית אף מגדירה את סוג חומרי הגלם שהמדינה מבקשת להסדיר את אספקתם למשק בעשורים הבאים כמו גיר, חרסית וגבס, וגם מסדירה אתרים לכריית פוספט בנגב עבור התעשייה, שמהווים נדבך מרכזי בתעסוקת עובדים בדרום. 

סיכומים שהושגו בין משרדי הממשלה שמעורבים בהליכים הקשורים לשדה בריר, כללו הבנות שלפיהן תוכנית כריית הפוספטים בשדה בריר תאושר בכפוף לתוצאות של תסקיר השפעה על הסביבה שייערך בשטח

וגם בנוגע לשאלה המרכזית, של הפגיעה האפשרית בבריאות, סיכומים שהושגו בין משרדי הממשלה שמעורבים בהליכים הקשורים לשדה בריר, במרכזם המשרדים להגנת הסביבה והאנרגיה, כללו הבנות שלפיהן תוכנית כריית הפוספטים בשדה בריר תאושר בכפוף לתוצאות של תסקיר השפעה על הסביבה שייערך בשטח. התסקיר יבדוק אם מלאכת הכרייה תחשוף, ועד כמה, את תושבי הסביבה לחלקיקי אבק שעולים מסלעי הפוספט המכילים בין השאר יסודות רדיואקטיביים. מסביב לשדה בריר נמצאים ערד, כסייפה והכפרים אל-פורעה ואלזערורה.  

צילום: אדם קפלן

נתונים אובייקטיביים וחד־משמעיים שיעלו מהתסקיר אמורים להוות בסיס להחלטה מושכלת מצד שרי הממשלה על גורל תעשיית הפוספטים. ולא שחסרו עד כה מחקרים ונתונים על השפעת או אי השפעת הכרייה בשדה בריר על תושבי הסביבה. משרדי הממשלה שבעו חוות דעת מנוגדות שהגישו להם בעשור האחרון מתנגדי הכרייה ותושבים מערד, מצד אחד, וכיל ורותם אמפרט, מצד שני.  

אלא שלמרות ההסכמות הבין־משרדיות למתווה, השרה להגנת הסביבה תמר זנדברג הגישה עליו ערר אישי. היא נימקה את עמדתה בכך ש"לא סביר שתקודם תוכנית מתאר לתכנון אתר כרייה, ותתקבל החלטה שבעקבותיה נשלם את מחיר הפגיעה במשאבי טבע יקרים בלי שהממשלה עשתה את תפקידה וקיבלה החלטת מדיניות. זאת תוך בחינת מכלול ההיבטים הנדרשים, הסביבתיים, הכלכליים, החברתיים והאקלימיים. זה צעד דרמטי והחלטה הכרחית, במיוחד בעידן של משבר אקלים ומשבר אקולוגי חמור, שמחייב את שמירת השטחים הפתוחים והמערכות הטבעיות".

השרה שקד קיבלה את עמדת זנדברג, תוכנית המתאר המדוברת תוקנה ועודכנה, ולמעשה המהלכים הקשורים לשדה בריר הוקפאו. הדיון בממשלה שאותו דורשת זנדברג יתקיים בתוך חצי שנה, ועל הפרק השאלה העקרונית אם מדינת ישראל בכלל רואה את תעשיית הפוספטים כתעשייה בת־קיימא. 

לאחר שהושגו הסכמות בין־משרדיות למתווה סביב שדה בריר, השרה זנדברג הגישה עליו ערר אישי: ”לא סביר שתקודם תוכנית מתאר לתכנון אתר כרייה, בלי שהממשלה קיבלה החלטת מדיניות"

מה מסתתר בשדה

הסוגיה הנפיצה השנייה היא סביב הדד ליין שניתן לקבוצת כיל והחברה־הבת רותם אמפרט, שכורה פוספטים במישור רותם, בנחל צין ובנחל אורון כבר יותר מ־50 שנה. החברה מעסיקה כ־1,000 עובדים באופן ישיר, רבים מהם גרים בדימונה ובערד, ומתריעה כבר שנים שהיא עומדת על סף מיצוי עתודות הפוספטים במישור רותם, כך שאם לא תותר לה לבסוף כרייה בשדה בריר, היא תסגור את שעריה ותפטר את עובדיה. אזהרה כזו נשמעה מצד החברה כבר ב־2012, אז הודיעה שעתודות הפוספט הזמינות שעומדות לה יספיקו ל"שמונה שנים בלבד".

כעת לוחות הזמנים של כיל מדברים על שלוש שנים, שבסופן לא יהיו לה עוד פוספטים לכרות ברותם. בחברה רואים בהחלטה של שקד מהשבוע שעבר - לקבל את הערר של זנדברג ולהעביר את הנושא לדיון עקרוני של שרי הממשלה - גרירת רגליים שמעמידה, לדברי מקורבים לחברה, את כיל בפני מצב מסוכן של חוסר ודאות עסקית. 

פעילות תעשייתית של כריית פוספטים היא פעילות עתירת השקעות בהיקפים של מאות מיליוני שקלים, וכוללת מערכת שלמה של הסכמים עם חברות קבלניות, רכש של כלים, הוצאות תחזוקה גבוהות ועוד. מדובר בתשתיות כרייה והפקה מורכבות שמוקמות לטווחי זמן של עשרות שנים, וההשקעות בהן מתוכננות ומחושבות היטב בהתאם לזמינות של מחצבים ולביקוש שצפוי בשווקים. חלק מההשקעה אמור לכאורה לדאוג לכך שרותם אמפרט תעמוד בדרישות של חוק אוויר נקי. 

הכרייה בשדה בריר עבור כיל נחשבת למשתלמת במיוחד שכן היא אמורה להניב לה רווחים נאים בזכות הבטחת היכולת שלה להמשיך ולהציע לשווקים, בעיקר העולמיים, מוצרים מבוססי פוספט לענפי החקלאות והמזון ולתעשיות ההמשך. שטחו של שדה המריבה כ־13 קמ"ר בלבד, אך על פי הערכות טמונים בו כ־65 מיליון טונות סלעי פוספט. 

בסוף דצמבר 2021 פקע הזיכיון מטעם המדינה שעל פיו רותם אמפרט חצבה פוספטים בנגב. בשנים האחרונות, לקראת פקיעתו, כיל ביקשה מהמדינה להאריך את הזיכיון בתשע שנים נוספות, כך שהוא יהיה תקף עד למועד פקיעת הזיכיון של קבוצת כיל בים המלח – 2030. 

את ההחלטה המדינה קיבלה כמעט ברגע האחרון: שבוע בלבד טרם פקע, הביא משרד האנרגיה את הארכת הזיכיון לרותם אמפרט לאישור ועדת הכספים של הכנסת. בשל המחסור בעתודות הפוספט ואי־הוודאות בשדה בריר, הזיכיון הוארך בשלוש שנים בלבד, עד סוף 2024. מתן הזיכיון כולל בין השאר לקיחת ערבות של 60 מיליון שקל מכיל להסדרת שיקום שטחי המכרות. בנוסף כיל תשלם למדינה תמלוגים של 5% מהמכירות. 

“אני בריא ושלם, טפו טפו"

בכיל לא אוהבים, בלשון המעטה, את האופן המסורבל והלא החלטי שבו מתנהלות רשויות המדינה בענייני שדה בריר, ומפעילים לחצים לכיוונם של שרי הממשלה במטרה להאיץ את קבלת ההחלטות. בין היתר, המסרים שיוצאים בימים האחרונים מהחברה אל מקבלי ההחלטות שמעורבים בנושא מדברים על כך ששישה חודשים הם פרק זמן ארוך מדי כדי לקבל החלטה, תוך איום שהמצב הנוכחי מסכן את גורלם התעסוקתי של עובדי מכרות הפוספטים. 

לוביסטים וגורמים מטעם כיל מפזרים לכל עבר רמזים עבים שלפיהם אם הממשלה לא תמהר להחליט לטובת שאיפות כיל בשדה בריר, היא תמצא עצמה מתמודדת מול פצצת אבטלה בנגב

המסרים כוללים אמירות כמו "כשעובדי רותם אמפרט יפוטרו הם לא ייקלטו בהייטק"; "גם החלטה חיובית שתתקבל בשלב מאוחר – כבר לא תעזור"; ו"העברת הנושא לדיון עקרוני בממשלה זהה להחלטה סופית שמדברת על סגירת תעשיית הפוספט בישראל". לוביסטים וגורמים מטעם כיל מפזרים לכל עבר רמזים עבים שלפיהם אם הממשלה לא תמהר להחליט לטובת שאיפותיה של כיל בשדה בריר, היא עוד תמצא את עצמה מתמודדת עם משבר של פצצת אבטלה ועוד צרות חברתיות אחרות ברחבי הנגב.

בכיל לא חוסכים אמצעים גם במלחמה על הסנטימנט הציבורי סביב חשש התושבים מהזיהום שייווצר מהכרייה בשדה בריר. החברה מתחזקת ומפעילה כבר כמה שנים אתר אינטרנט ייעודי לענייני שדה בריר, תחת השם "הכל ברור", שמטרתו לספק לציבור מידע מטעמה שנוגע לתהליכי הכרייה של פוספטים, תסקירים וחוות דעת שתומכים בדעה שכרייה בשדה בריר לא תהווה סכנה לאיש. זאת בניגוד לטענות של מתנגדי הכרייה, שחוששים שהקמת המכרה קילומטרים אחדים מבתיהם תגרום להם לנשום מדי יום חלקיקי אבק שיובילו לתחלואה במחלות לב וריאה.

בין היתר ניתן למצוא באתר גם סרטונים בכיכובם של עובדי כרייה ותיקים שמעידים, על רקע צלילים נעימים, שגם אחרי עשרות שנות עבודה בפוספט הם חיים, בריאים ושלמים, מרגישים טוב כמו שוורים צעירים. תודה ששאלתם. "אני עובד כאן 34 שנה, כל הזמן בשטח, ולא סובל משום בעיה רפואית. גם הבן שלי עובד כאן. מה, אני מטורף? אביא את הבן שלי לעבוד כאן אם זה מסוכן?" תוהה העובד יעקב תורג'מן בן 56 שלו ותק של 34 שנות עבודה במכרה. "אנחנו חיים במדינה מתוקנת, עושים לנו בדיקות תקופתיות בכל שנה, אני בריא ושלם, טפו טפו טפו". עובד ותיק אחר מעיד: "אני מכיר את כל עובדי המכרה, ואני לא מכיר שום תחלואה".

לצד אותם מסרים כיל דואגת להדהד את איומיה, מעירה ומעצימה פחדים וחרדות הקשורים לפרנסה תוך שימוש בגרפיקה דרמטית. אחד העמודים כולל את המסר שלפיו ללא היתר כרייה, "9,000 משפחות מדרום הארץ יאבדו את פרנסתן". במספר הזה כיל מתכוונת לעובדים הישירים ולעובדים העקיפים שמתפרנסים בזכות כריית הפוספטים. כיל גם מקבילה את ההחלטה לא לקיים כרייה בשדה בריר ל"החלטה לדרדר את הנגב לאבטלה, תסכול, עוני וחוסר יציבות חברתית".

קדימון למאבק הגדול באמת

אפשר שהממשלה תקיים את הדיון העקרוני שמבקשת השרה זנדברג בתוך חצי שנה, אך גם ייתכן מצב שהדיון יוביל לדיונים נוספים, להקמת ועדה שתמליץ על מדיניות לשנים הבאות ועל זמן ארוך נוסף שיתבזבז. אפשר גם שדיון כזה לא יתקיים כלל. אולי הממשלה תתפרק, ייתכן שרוחות מלחמה ינשבו, גם אפשר שווריאנט קורונה ימלא את סדר יומם של השרים. אחרי הכל, במציאות הישראלית הכל אפשרי בחצי שנה.

שרת הפנים איילת שקד, בעל השליטה בכיל עידן עופר והשרה להגנת הסביבה תמר זנדברג | צילומים: עמית שעל, סיון פרג'

ובכלל, מדוע שיהיה דחוף לממשלה להחליט בנושא כה טעון ונפיץ, שכל החלטה בו תעמיד אותה מול מצב שהיא לא רוצה לעמוד בו? זאת שתאסור כרייה, תאלץ אותה להתמודד עם השלכותיה הקשות. אף אחד לא זקוק להפחדות של כיל כדי להבין את המשמעות של חיסול תעשיית הפוספט בישראל, ואין גורם שפוי שיצפה ממנה להמשיך ולהעסיק כ־1,000 עובדים ישירים במכרות רפאים. בעשור האחרון בכירי הקבוצה סיפרו לכל שומע שהעולם גדול, והם כבר חושבים על מקומות חלופיים לכריית פוספטים, וכולם לא נמצאים בישראל. 

החלטה שתאפשר את הכרייה תיתקל במאבקים ציבוריים, משפטיים ותקשורתיים מצד תושבים בערד וסביבתה, ולמאבקים יירתמו גם הארגונים הירוקים. לפחות בחלק מהארגונים האלה המעמד של כיל בעייתי, בלשון המעטה: הם רואים בפעילותה ארוכת השנים בים המלח התגלמות של הון–שלטון, שקשוקה שמתבשלת שנים ארוכות על אש נמוכה, מייחסים לה את הרס המערכת האקולוגית באזור ים המלח והשתלטות על משאבי הטבע של ישראל. 

מה יגידו לתושבי האזור ולבוחריהם, השרה להגנת הסביבה זנדברג ויו"ר מרצ שר הבריאות ניצן הורוביץ עת יואשמו בכניעה לענקית – כימיקלים לישראל של עידן עופר – תוך הפקרת שלומם של תושבי הפזורה הבדואית וערד?

כל זה הוא כאמור רק קדימון למאבק האמיתי שצפוי בין כיל למדינה בדיונים סביב הזיכיון לכריית משאבי טבע באזור ים המלח. כפי שנחשף ב"כלכליסט", בהליך מקביל, בימים אלה מקים החשב הכללי במשרד האוצר יהלי רוטנברג את צוותי העבודה שיובילו מטעמו את התהליך הארוך, הסבוך ורווי האינטרסים של תום תקופת הזיכיון של כיל בים המלח בסוף העשור. ההכנה לקראת הדיונים כבר היום אמורה לדאוג לכך שהמדינה לא תגיע למצב שבו ההחלטה מתקבלת ברגע האחרון, כפי שקרה עם הזיכיון של רותם בנגב. 

גורמים שמעורבים בתהליך מביעים בשיחות סגורות תקווה שבמסגרת מהלכיה לקראת סוף תקופת הזיכיון, מדינת ישראל תגלה קצת יותר החלטיות מזו שהיא מגלה במקרה של שדה בריר. 

מפעלי ים המלח | צילום: עמית שעל