עמוס פרל, בעלי חברת אופטימטל |
גל האומיקרון
"לא רוצה שבגלל עובד אחד שחטף קורונה כל המפעל ייכנס לבידוד"
עם חומרי גלם שמחירם האמיר בעשרות אחוזים, עובדים שנכנסים בהתראה של רגע לבידוד וזונחים את קווי הייצור ומנהלת מפעל הקוסמטיקה שנאלצת לפרוק סחורה בעצמה – כי העובדים לא מגיעים. האומיקרון בתעשיות הקטנות
"אנחנו נאלצים לוותר על עבודות חדשות כי אני יודע שלא נעמוד בזמני האספקה. יש המון היעדרויות של הרבה מאד עובדים. היום למשל, חזרה עובדת שהיתה בבית במשך שבועיים עם קורונה. היא רק הגיעה, ועובד חיוני שקשור לתהליך הייצור הודיע לי שהוא נכנס לבידוד. זה לא נגמר", אומר עמוס פרל, הבעלים של אופטימטל שעוסקת בצביעה תעשייתית ומעסיקה כ-50 עובדים באזור התעשייה בקריית ביאליק.
פרל מספר שמאז פרוץ גל האומיקרון הוא עשה כל שביכולתו כדי להפחית מגעים בין עובדים, במטרה לצמצם תחלואה המונית שתפגע בפעילות השוטפת שלו: "אני לא רוצה שבגלל עובד אחד שחטף קורונה כל המפעל ייכנס לבידוד. עברנו לעבודה בשתי משמרות, עשינו קפסולות, שומרים ככל הניתן על ריחוק בין עובד לעובד והכל כדי למנוע נזקים כבדים יותר. אז עכשיו יש לי 7 עובדים חולים, לא רק בקורונה, גם בשפעת. זאת צרה גדולה", אמר.
בעוד שמאות חברות תעשייתיות גדולות נערכות לביצוע בדיקות אנטיגן לכלל עובדיהן ונוקטות בשורה של צעדים בניסיון להימנע מתחלואה נרחבת שתפגע ביכולות האספקה של מוצרים – בעלי חברות קטנות ובינוניות מרגישים שהם המנהלים השקופים של המשק, ועומדים חסרי אונים אל מול רשויות המדינה.
בחלק גדול מהמקרים מדובר בעבודות כפיים, שלא מאפשרות עבודה מהבית. בשונה מחברות גדולות שמסוגלות להכיל היעדרויות של עובדים שנכנסים לבידוד תוך ניוד של עובדים מיחידות אחרות במפעל, בעסקים אלה די במספר קטן של עובדים שנעדרים מהעבודה לכמה ימים – כדי לשבש מהותית את פעילותם.
"מה הקשר בין המסעדה המלאה שליברמן ראה לנגרייה שלי"
המציאות של פעילות רגילה לצד המגפה המתפשטת מקשה גם על סלבה בובשבר, שמפעיל נגריה באור עקיבא. הוא מעסיק כ-32 עובדים, כמה מהם נמצאים בימים אלה בבידוד ואתמול, הוא נאלץ להודיע ל-5 מעובדיו על סיום העסקתם בעוד חודש: "עשיתי את זה בלב כבד", הוא מספר בשיחה עם "כלכליסט": "המחיר של חומרי הגלם האמירו בשנתיים האחרונות בעשרות אחוזים, חלקם ב-70%, הם משפיעים על מחיר המוצר הסופי שלנו ולקוחות לא רוצים לקנות בסכומים גבוהים. כואב לי על העובדים האלה. הם יושבים אצלי במשרד, חלקם בוכים, אבל איזו ברירה יש לי. נפח העבודה ירד".
לדברי בובשבר, הוא חייב לספק מוצרים שהוזמנו מתוקף הסכמים מן העבר, "אבל אחרי כל ההתייקרויות שחלו בחודשים האחרונים בחומרי הגלם, וההתייקרויות של עלויות ההובלה אני עושה עבודות הפסדיות. אני לא מבין מה הקשר בין המסעדה המלאה ששר האוצר אביגדור ליברמן ראה לבין המצוקות שלנו. קודם כל, אני מנהל נגרייה באור עקיבא ולא מסעדה ולכן אני גם מתנהל אחרת. דבר שני, אדם לא יכול לחיות בלי אוכל, אבל בלי ארון הוא יכול לחיות ויכול להסתדר".
"הולכים לרופא ומוציאים בקלות אישורי מחלה"
חלק ניכר מהתלונות של בעלי בתי תעשייה ובתי מלאכה הן על היעדר זמינות של עובדים, בלי קשר לתחלואה כזאת או אחרת: "זה לא רק הקורונה", אמרה ל"כלכליסט" בעלת מפעל משפחתי לייצור מוצרי קוסמטיקה מהדרום שאת רוב מוצריו מייצא למדינות באירופה: "בשנתיים האחרונות המשמעת של עובדים התרופפה באופן כזה שכל אחד יכול להרשות לעצמו דברים שלא הרשה לעצמו לפני המגפה. לא מעט עובדים מרגישים הרבה פחות מחויבים למקום העבודה שלהם. הם הולכים לרופא המשפחה, מוציאים בקלות אישורי מחלה ולא מתחשבים בזה שאני כמעסיקה נאלצת לשלם להם על הימים האלה כשהמצד השני אני לא מקבלת מהם תפוקה. זה כאוס מוחלט. יש לי המון תוכניות לפתח את הפעילות העסקית שלנו, אבל אין לי פרטנרים בשביל זה. הגעתי למצב שספק מביא לי חומרי גלם, ואני צריכה לפרוק אותם בעצמי".
בהתאחדות המלאכה והתעשייה מעריכים, בהתבסס על דיווחים עדכניים של תעשיינים ובתי מלאכה, כי בשבועיים האחרונים חלה ירידה של כ-30% במכירות בממוצע, באופן שחושף רבים מעסקים אלה בפני סכנת סגירה.
"אנחנו מנסים להרים את הראש מעל המים – אבל בינתיים חוטפים על הראש", אמר נשיא התאחדות המלאכה והתעשייה, יוסי אלקובי, "הממשלה רוצה לתת פיצוי בפינצטה, בצורה נקודתית אבל עליה להפנים שהפגיעה בענף התיירות משמעה פגיעה בענפים נוספים, כמו מסעדות, מוניות ועוד. כבר אין לנו מרווח נשימה. נשמנו את כל האוויר בשנתיים האחרונות. אם הממשלה רוצה לעשות מתווה לפיצוי עסקים, היא חייבת לעשות אותנו איתנו ולא מעל ראשינו".