אסור להסתנוור: הישג הגירעון אינו חזות הכל

1. שר האוצר אביגדור ליברמן יכול לרשום הישג ענק. אחרי שהצהיר שלשום כי הוא רואה ב”שמירה על הקופה הציבורית” את משימתו החשובה ביותר, פרסם החשב הכללי את נתוני הגירעון לשנת 2021: 4.5% תמ”ג - כולל קופסת קורונה - שהם כ־69 מיליארד שקל. מדובר בירידה דרמטית לעומת 2020, שנת המגפה - כמעט שליש מהגירעון. צניחה של כמעט 7 נקודות אחוז לעומת אותה שנה. אפילו כאשר משווים את הנתונים לשאר המדינות  בעולם המספר מרשים: ישראל היא אלופת המשמעת הפיסקאלית המערבית. לפי בדיקת האוצר, רק סינגפור הצליחה לצמצם את הגירעון בהיקף גדול מזה של ישראל (8.7 נקודות תוצר). 

מימין שר האוצר אביגדור ליברמן והנגיד פרופ' אמיר ירון | צילומים: טל שחר, אלכס קולומויסקי

הגירעון הצטמצם גם בגלל שההכנסות זינקו (ב־30% לעומת 2020, ו־19% לעומת 2019 ערב הקורונה) והגיעו לשיא - אך גם כי ההוצאה צומצמה. בהזדמנות זו משרד האוצר של ליברמן יכול לרשום עוד הישג אחד: כאשר מנכים את הוצאות הקורונה החריגות, הגירעון יורד אל מתחת ל־3% מה שנחשב השיעור הסטנדרטי ערב התפרצות משבר הקורונה. זאת אחרי שממשלות נתניהו־כץ ונתניהו־כחלון הזניקו את הגירעון המבני של ממשלות ישראל. כלומר, ליברמן, רשם ניצחון נוסף: הוא ה”ביבי” החדש. 

כמו שנתניהו “הציל” את כלכלת ישראל ב־2003, גם שר האוצר הקשוח ששומר על הקופה ולא פועל לפי שיקולים פופוליסטיים ואלקטורליים הביא את כלכלת ישראל לחוף מבטחים. ולא רק זה - בניגוד לנתניהו, ליברמן באמת ביצע את כמות הרפורמות המבניות הגדול ביותר שנרשם בעשורים האחרונים. עבור ליברמן, שגילה השנה כי מספיקים 6 מנדטים כדי להפוך לראש ממשלת ישראל - מדובר בהישג פוליטי לא מבוטל. 

כמו שנתניהו “הציל” את כלכלת ישראל ב־2003, גם ליברמן ששומר על הקופה וביצע את כמות הרפורמות המבניות הגדול ביותר, מסייע להביא את כלכלת ישראל לחוף מבטחים

2. אלא שאסור שכל נתוני המאקרו המדהימים האלו - שאין לזלזל בהם אך כבר ברור שאינם חזות הכל - יבלבלו אותנו. וגם לא את האוצר, את בנק ישראל ואת הממשלה כולה. ישראל של 2022 היא מדינה דואלית שמחולקת, בערך, לשתי קבוצות. הראשונה, והקטנה מבחינה מספרית, היא של ה”מסודרים”. נמצאים שם הייטקיסטים עם שכר שהוא כבר יותר מכפול מהשכר הממוצע במשק, יחד עם העובדים המאוגדים במגזר הציבורי שמעניק שכר מפנק ויציבות, וגם כמה אנשי עסקים שהגורל חייך אליהם. 

מהצד השני, רוב עם ישראל קורס תחת הנטל. הקורונה לא יצרה שום דבר, היא רק הדגישה, הבליטה והקצינה את הפערים. ישראל של 2022 מתקיימת במרחב שהפך לעמוס באופן בלתי נסבל. זו מדינה בפקקים. לצד הפקקים בכבישים, בפארקים, ברחובות, יש פקקים במערכות הבריאות, התחבורה, החינוך, הנדל”ן, ואיפה לא. 

גם המנגנונים בתוך המדינה והמשק - יחד עם הריבוי הטבעי הגבוה ביותר במערב - בולמים ומחזירים אותנו שנים אחורה. הבירוקרטיה המיושנת, הרגולציה המכבידה, העבודה המאורגנת שחוסמת, הפריון הנמוך מהיעדר חינוך והשכלה, וכמובן, שני האיים הגדולים שכבר מהווים שליש מהאוכלוסיה - הערבים והחרדים, שאינם מצליחים להשתלב.     

3. חייבים להחליף דיסקט. הצריכה יחד עם ההייטק הביאה אותנו עד הלום. אחרי הקורונה, מה שהיה - הוא לא מה שיהיה. הממשלה חייבת לעצב אסטרטגיה מאקרו־כלכלית חדשה שלא רואה רק את שיעור השינוי בתמ”ג לפי שנה. הגירעון ימשיך להיות פרמטר חשוב: גודל “המינוס” הממשלתי מתאר את ההתנהגות הכלכלית והוא הכרחי כדי לאפשר למדינה, לחברה, או למשק בית להמשיך להינות ממימון. מדינה שתאבד שליטה על המינוס, תאבד שליטה על עצמה ועל כלכלתה. 

אבל הדגש חייב להתמקד במהות של ההוצאה ושל ההכנסה. איפה שמים את השקל השולי כדי שכאן יהיה יותר טוב לכולם. ולא פחות חשוב - ממי לוקחים את אותו שקל שולי. על הממשלות הבאות, ללא קשר לזהותן, להבין כי איומי הטווח הארוך כבר כאן - משבר האקלים, עודף אוכלוסייה, אי־שוויון קיצוני - ויש להכין את המדינה לאותם אתגרים. כשברור שהמספרים החלומיים של השנה שחלפה, לא יחזרו על גם השנה.