זעקות סרק: רמי שביט ושחר תורג'מן בוכים על אוטומט

שחר תורג'מן הוא היו"ר הווקאלי של רשתות המסחר. הוא יודע לייצר את הסינקים הנכונים בטלוויזיה, להשתמש בפאתוס המתאים ולבנות את האווירה הכאוטית שהנה עוד מעט מגיע הצונאמי הכלכלי לרשתות המסחר. בשבוע שעבר הוא דיווח על צניחה של 50% במחזורים של הרשתות שהוא מייצג - אף שהנתונים של כרטיסי האשראי מצביעים על ירידה של 26% בממוצע. אליו הצטרף מנכ"ל רשת ביג חי גאליס שהבליט אף הוא צניחות של 40% בכמות המבקרים. זעקות השבר נועדו ללחוץ על הממשלה לבטל את חובת התו הירוק במסחר ולאפשר חזרה לתו הסגול המקל יותר. זה אכן קרה, והחל מאתמול התו הסגול נכנס לתוקף.

קפיץ הצריכה מתכווץ ומשתחרר

ואז, מהאגפים, כמו בגלים הקודמים, תוקף רמי שביט בעלי רשת המשביר לצרכן. גם שביט יודע את העבודה. ווליום גבוה, משפטים קצרים, אווירת חירום. אחרי שהתו הירוק הושמד הוא עובר ליעד הבא: פיצויים. שביט, שהתראיין ל"תוכנית חיסכון", נשאל פעם אחר פעם האם הוא דורש פיצויים. מה פתאום פיצויים, משיב שביט. "לא קיבלנו פיצוי לא בשנת 2020 ולא בשנת 2021, מישהו כאן התבלבל". אבל קריאת הדו"חות הכספיים של המשביר לצרכן, החברה ששביט הוא בעליה, מראה דווקא תמונה שונה.

מימין יו"ר בריל שחר תורג'מן ובעלי המשביר לצרכן רמי שביט | צילום: אסף לב, אולפן כלכליסט

"בחודש יוני 2021 נכנסו לתוקפן תקנות הסדרים במשק המדינה, הנחה מארנונה, לפיהן ניתן למשביר בתי כלבו בתקופות הסגר השנייה והשלישית פטור מארנונה בתנאים מסוימים. לאור האמור במהלך תקופת הדו"ח החברה הבת הכירה בפטור מארנונה בסך של כ־4.4 מיליון שקל". למה להגיד פיצויים, אמרו פטור. בשנת 2020, מגלה הדו"ח של המשביר לצרכן, היא קיבלה מענק של 5.2 מיליון שקל מהמדינה בשל החזרת עובדים מחופשה ללא תשלום. שוב לא פיצויים חלילה, מענק.

"אני מייצג 400 אלף עובדים", אומר שביט. "לצערי העסקים שייפגעו הם העסקים קטנים", אומר תורג'מן שעומד בראש חברת בריל הנסחרת בבורסה לפי שווי של מעל ל־200 מיליון שקל, ומקנח ב"רבים מהם יפשטו את הרגל". גם שביט וגם תורג'מן משדרים בהילות, אבל לא חלילה כי הם רוצים להגן על העסקים שלהם עצמם, אלא מכיוון שהם דואגים בכל לבם לעובדים ולעסקים הקטנים.

שר האוצר אביגדור ליברמן מגלה בינתיים עמידות נוכח הקריאות של הקמעונאים. הוא הודיע שלא יפצה באופן גורף כפי שעשתה הממשלה הקודמת, וזאת מכמה טעמים. ראשית אין סגר, ולכאורה הכל פתוח. שנית, הסרטים בגלים הקודמים של "קורונה והקמעונאים" לימדו אותנו שקפיץ הצריכה מתכווץ בשיאי הגלים ומשתחרר בעוצמה גדולה עוד יותר לאחר מכן. לכן, צריך לבחון את הפגיעה לאורך זמן ארוך יותר, לאחר שהקפיץ ישתחרר מחדש, ולבחון אם בכלל היתה פגיעה. 

תשעת החודשים הראשונים של השנה הניבו למשביר לצרכן רווח נקי של 19 מיליון שקל. בשנים 2020-2018 היא הפסידה ולא מעט. שביט בכלל צריך להודות לקורונה שהעבירה אותו לרווח אחרי שנים של הפסדים. אצל תורג'מן זה אפילו נראה טוב עוד יותר. בריל שמוכרת נעליים וביגוד הגדילה את ההכנסות שלה בתשעת החודשים הראשונים של השנה ב־21% אבל את הרווח התפעולי שלה היא הקפיצה פי 28. שביט מבקש משר האוצר להסתכל לו בלבן של העיניים ולדבר על הנחות ומענקים. כדאי להסתכל בלבן של הדו"חות הכספיים לפני שמחליטים האם לפצות, את מי וכמה.

שר האוצר אביגדור ליברמן | צילום: איתמר סיידא

איך עסקים קטנים צולחים את ההדממה

זה לא שאין צורך לפצות כלל. שאלת המפתח היא כמה זמן תימשך הפגיעה הכלכלית. כמה זמן הצרכנים ידירו את רגליהם ממרכזי הקניות, כמה עובדים ייעדרו מהעבודה וייגרמו להשבתה דה פאקטו של עסקים, ואת מי מפצים. התשובה היא שאם התחזיות הבריאותיות לגל תחלואה גדול אך קצר וקל יחסית, אכן יתממשו, הרי שמדובר בכמה שבועות בודדים. בתרחיש הקיצון, שהסיכויים להתממשותו נמוכים, מעריכים במשרד האוצר כי במשך שבועיים ייעדרו משוק העבודה 10% מהעובדים. בשיא, למשך מספר ימים המספר הזה יגיע ל־20%. אבל תחת ימי הבידוד החדשים שהממשלה עומדת לאשר, השיא יגיע לכ־10% בלבד וביתר הימים אף פחות מכך. לא משהו שהרשתות הגדולות לא יכולות לעבור בהצלחה בעזרת הקניות המוגברות שאפיינו סיום גלים קודמים. 

גם עסק קטן, למשל כזה שמחזור ההכנסות שלו הוא 300 אלף שקל בחודש רגיל, ובינואר הוא צנח ב־50%, בפברואר חזר ל־90% ובמרץ קפץ ל־110%, יחווה ירידה של 17% בלבד ברבעון הראשון. זה לא נעים אבל לא משהו שעסק שמנוהל כמו שצריך לא יודע להתמודד איתו.

ועדיין, מי שבהחלט צריך לשים לב אליו הם העסקים הקטנים והשבירים. אלה שבור של יותר מחודש בתזרים המזומנים יכול להפיל אותם או להכניס אותם לסחרור שממנו יתקשו לקום גם שנה לאחר מכן. להם אין שהות פיננסית שתאפשר לחכות לסוף הרבעון כדי להתקזז עם הממשלה. לכן, אם משבר האומיקרון מתמשך, באוצר יידרשו לחשוב מחדש על מדיניות הפיצויים הקפוצה ולבצע פעולה מהירה וחכמה שתסייע לעסקים הקטנים והזעירים לצלוח את ההדממה, מבלי לאפשר לטרמפיסטים הגדולים להצטרף.

העובדים ככלי משחק

מכיוון שהעסקים פתוחים, יקשה על שביט ותורג'מן לבקש הנחות בארנונה מהמדינה. נשארו העובדים, ששוב יהפכו לכלי משחק בידי הרשתות. תסמכו על השניים שהם יטענו שבלי תוכנית חל"ת נאלץ לפטר עובדים, לזרוק אותם בצער לרחוב. אלא שזה איום סרק. שוק העבודה הוא שוק של עובדים, לא של מעסיקים. אף אחת מהרשתות לא תמהר לפטר עובדים, כשכולן יודעות כמה קשה להשיג אותם. מה גם שהמדינה מפצה עסקים על ידי הבידוד. לא בצורה מלאה אבל מפצה - 50% לעסק שמעסיק מעל ל־20 עובדים, 75% לעסק עם פחות מ־20 עובדים.

לכן, כדאי לקחת את זעקות השבר של הרשתות עם קורט מלח. ובכלל טוב יעשו העסקים הקטנים אם יסתכלו על מקביליהם מענף המלונאות שהחליטו להקים לעצמם ארגון מתחרה, שדואג באמת לרווחתם של העסקים הקטנים ולא משתמש בהם ככלי ניגוח בגל הבא.