זה לא שוק חופשי אם קושרים לחקלאים את הידיים

עודד פורר, שר החקלאות צודק שהמשבר בחקלאות לא מתחיל ברפורמה המתוכננת. המשבר בחקלאות נמשך כבר על פני שלושה עשורים, וחקלאים וותיקים יספרו שגם בשיא ימיה של החקלאות הישראלית, כשהיו למעלה מ-25,000 חקלאים מתוך 5 מיליון תושבים, החקלאי הממוצע התמודד עם קשיים רבים שגרמו לדור השני והשלישי לפנות לעיסוקים אחרים. אבל זו דרכה של נוסטלגיה. פעם היה טוב.

מחירי הפירות והירקות יקרים מדי עבור הצרכנים - זאת עובדה. הרפורמה מבקשת לבטל את מכסי הייבוא ולאפשר תחרות בין התוצרת המקומית לתוצרת מיובאת, מהלך הצפוי להוזיל במאות שקלים בשנה את סל הירקות והפירות למשפחה הישראלית הממוצעת.

ירקות על המדף בסופר. למעלה ממחצית מעלות הייצור נובעת ממגבלות ואגרות | צילום: מיכה לובטון

אך אם משרדי האוצר והחקלאות מעוניינים בהסרת הפיקוח ועידוד שוק חופשי אסור להם לעצור בהורדת המכסים בלבד, אלא שיועילו בטובם גם להסיר את הפיקוח והרגולציה הקושרים את ידי החקלאי הישראלי מאחורי גבו ויאפשרו שוק חופשי אמיתי. הכוונה היא שכאשר למעלה ממחצית מעלות הייצור של התוצרת החקלאית מושתת על החקלאי על ידי מדינת ישראל בדמות הגבלות, אגרות ורגולציה שהחקלאים בארצות שמהן הם מייבאים אינם מחויבים בהם - אין באמת תחרות.

וכן, כדברי הקלישאה - אלוהים נמצא בפרטים הקטנים, אז בואו ונצלול למרכיבי העלות הגבוהים של מחירי הפירות והירקות בישראל: ראשית, מדינת ישראל מגבילה את מספר העובדים הזרים שכל חקלאי רשאי להעסיק במשק שלו ומכך גוררת עלויות של שעות נוספות ונטישת שטחים חקלאיים בשל מחסור בכח אדם.  בנוסף, מעבר למשכורת אותה החקלאי משלם לעובדיו, הוא משלם למדינת ישראל אגרות על העסקת עובדים זרים - 2,100 שקל למדינה בשנה עבור כל עובד זר שאותו הוא מעסיק. 

כאשר הממשלה היא זו שקובעת את מחיר המים, החשמל, שכר העובדים, כמות העובדים, מחיר הדלק, שיעור המיסוי, הרגולציה הסביבתית והרגולציה התכנונית, איפה השוק חופשי?

סכום זה מצטבר לכ-100 מיליון שקל שיכלו להיחסך מהחקלאים ולהיות מגולגלים הלאה, לצרכנים. כמו כן, מדינת ישראל מאפשרת העסקת עובדים זרים מתאילנד בלבד ואינה מאפשרת בחינת העובדים והתאמתם טרם הגעתם למשק. כך מגיעים עובדים רבים אשר אינם מתאימים ואינם מעוניינים בעבודה בחקלאות, נוטשים את המשק, והמעסיקים נותרים ללא כח אדם. כאשר עובד זר נוטש את מעסיקו, החקלאי אינו יכול לקחת עובד אחר במקומו עד שעובד זה ייצא מהארץ או עברו שלוש שנים. 

לשם ההשוואה - עלות שכר העובדים הזרים במדינת ישראל, אשר מוכתבת כולה על ידי המדינה, עומדת על כ-3,000 דולר בחודש וגבוהה פי שתיים מעלות שכרם במדינות אירופה העומדת על כ-1,500 דולר בחודש.  כאשר הממשלה היא זו שקובעת את מחיר המים, החשמל, שכר העובדים, כמות העובדים, מחיר הדלק, שיעור המיסוי, הרגולציה סביבתית והרגולציה התכנונית, איפה השוק חופשי?

דווקא בשעה של מגפה עולמית המשפיעה על עלויות השילוח ועיכובים בשרשראות אספקה, כאשר  ספינות אינן נפרקות ומטוסים אינם ממריאים, אסור למדינת ישראל לפגוע בחקלאות המקומית המספקת ביטחון תזונתי לתושבי המדינה בעתות שגרה וחירום. 

הוזלת סל המזון למשפחה הישראלית היא מטרה ראויה ונכונה וזוהי אכן משימתה של ממשלת ישראל לדאוג לכך, אך אסור לשפוך את התינוק עם המים ולייבש את החקלאות הישראלית. קודם על הממשלה להסיר את הרגולציה מעל החקלאים המקומיים, ואז הם יוכלו להתחרות באמת בכל סחורה שתגיע מכל נקודה בכדור, ולנצח. 

ערן דורון הוא ראש המועצה האזורית רמת הנגב