איזה כיף להיות בעל שליטה בלי לשאת משרה

מה רוצים מעידן עופר? הוא כבר לא גר כאן יותר, הוא אינו בעל השליטה, וגם לא מעורב בכל הנעשה בחברת הספנות צים. וכמי שאינו נושא משרה כלשהי בחברה, איך אפשר בכלל לייחס לו את הבקשה של החברה לבקש מהמדינה הקלות במסים?

אבל זה לא סתם מקרי שעופר אינו נושא משרה בצים. בדצמבר 2009 הוא התפטר מתפקידו כיו"ר צים ומינה במקומו את ניר גלעד, שכיהן בעבר כמנכ"ל החברה לישראל. זו חלק מאסטרטגיה.

לכולם ברור מי בעל הבית, אבל איש אינו יכול להפיל עליו את האחריות התאגידית. ברגע שבעל השליטה אינו נושא משרה כלשהי – אינו מנכ"ל ואינו יו"ר – לכו תוכיחו שהוא עומד מאחורי ההחלטות הפחות נעימות ונוחות מבחינה ציבורית של החברה, כמו בקשה להקלות בתשלומי מס.

עידן עופר על רקע אניית מכולות של צים | צילום: עוז מועלם, Ruediger Gaertner

עופר חיסל כל נוכחות פורמלית שלו בחברות הציבוריות עוד הרבה לפני שהעתיק את מקום מגוריו מישראל ללונדון. בשנת 2005 הוא חדל לכהן כיו"ר דירקטוריון כיל, ב־2009 הוא סיים את כהונתו כיו"ר דירקטוריון צים, ב־2010 הוא חדל לכהן כיו"ר החברה לישראל וב־2013, כשעזב רשמית את ישראל, הוא אף פינה את מושבו כדירקטור בחברה.

נוסיף על זה שחלק גדול מעסקיו הענפים של עידן עופר בישראל מוחזקים באמצעות שרשור של חברות זרות, ולך תוכיח בכלל שיש לו קשר לכל מה שנעשה בחברות שלו. גם הטענה שנשלפת כשנוח שעופר אינו בעל השליטה אלא מחזיק מניות מיעוט בצים היא ספין שאסור ליפול בו. עופר מחזיק בצים באמצעות חברת האחזקות קנון שבה הוא שולט באמצעות 60% מהמניות. קנון מחזיקה ב־26% מהמניות בצים. 

יצחק תשובה | צילום: אייל טואג

צים אינה רק האחזקה הרווחית ביותר של קנון, ונכון לשנת 2021 היא היחידה, אלא שקנון היא גם בעלת המניות הגדולה ביותר בחברה ואף הוגדרה בדו”חותיה של צים "בעלת יכולת השפעה על ענייני החברה... לרבות ביחס לבחירת דירקטורים, תיקונים לתקנון, וכל הנושאים הדורשים אישור בעלי מניות".

עידן עופר לא המציא את השיטה. קדמו לו טייקונים גדולים אחרים כדוגמת יצחק תשובה או קובי מימון, שבחרו במודע לא לכהן במשרות ציבוריות בחברות שבהן הם בעלי השליטה או בעלי מניות גדולים.

בית המשפט גם נתן דעתו בעבר על כך שבעל שליטה אינו יכול לנהל חברה בפועל בלי להיות נושא משרה. בעקבות בקשה שהגיש לבית המשפט בעל מניות בקבוצת דלק בדרישה שתשובה יפסיק לכהן כ"דירקטור צללים" בחברות בקבוצה, נאלץ תשובה לחזור לשבת בספסלי הדירקטוריון.

מסך העשן הזה מאפשר לעופר וליועצי התקשורת הרבים שלו לנתב את הנרטיב להיכן שנוח לו. כשמדובר במהלכים שנועדו להקטין זיהום כמו לפנות את בתי זיקוק ממפרץ חיפה, או ליצור מקומות עבודה חדשים – זה עידן מוביל ומוליך. וכשמדובר בבקשה להקלות מס או מבחני זיהום – הוא לגמרי לא קשור. אלה המנהלים.

אלי גליקמן, מנכ"ל צים | צילון: סיון פרג'

כך קרה אתמול, כשעם פרסום מאמר ביקורת ב”כלכליסט” על החלטתה של צים לבקש מהמדינה הקלות מס, יצא עופר מהצללים לקדמת הבמה עם מסר לתקשורת: "איני מעורב בפנייה של צים בקשר לשינוי משטר המס... לו הייתי נשאל לדעתי, הייתי מציע שצים לא תפנה לבקש".

לרגע אפשר היה להתבלבל ולחשוב שצים עשתה סיבוב פרסה בעקבות הביקורת והחליטה לסגת מהבקשה לקבל הקלות מס. אבל לא. בתגובה לפנייה עדכנה אתמול הנהלת החברה כי "אכן, חברת צים פנתה מיוזמתה ובהנחיית המנכ”ל אלי גליקמן אל רשות המסים" – אך לא נתנה כל התייחסות לגבי שינוי הסטטוס של הפנייה.

כלומר, צים תמשיך במאמציה להפחית את תשלומי המס שהיא משלמת למדינה (כמה מרושע מצדו של גליקמן המנכ"ל), בעוד עידן עופר יסביר לנו שאם היו שואלים אותו, הוא היה מציע שלא לפנות בבקשה לקבל הקלות (כמה אצילי מצדו). אבל כולם יודעים שהמהלך הזה, אם יצליח, הנהנה העיקרי ממנו יהיה בעל המניות הגדול ביותר בצים שהוא לא אחר מאשר עידן עופר.

קשה להשתכנע שיש כאן חילוקי דעות אמיתיים בין בעל המניות הגדול ביותר לבין הנהלת החברה. קשה להשתכנע שהנהלת צים הולכת נגד רצונו של בעל המניות הגדול ביותר בחברה. ובכלל, אם הוא אכן מעוניין להשפיע על מהלכיה של החברה, הוא מוזמן להצטרף לדירקטוריון, להביע את עמדתו ולנווט את החברה למקומות שנראים לו נכונים יותר. זה היה עדיף על פני אסטרטגיית הצללים שמאפשרת לו ליהנות מכל העולמות – מצד אחד להוציא החוצה מחלוקת עם ההנהלה, שנראית לכאורה לא משכנעת, כמעט מבוימת, ולבנות על גבה תדמית חדשה ונקייה, ומצד שני ליהנות מהקלות מס מופלגות.