כולם יידעו בקרוב כמה מהר אתם נוסעים. מתי זה יגיע למשטרה?

השבוע התרחשו מתחת לאפו של הציבור שטרוד בענייני הקורונה שני אירועים חשובים שמשליכים על כל נהג שנוסע בכבישי ישראל. האירוע הראשון, כפי שפורסם ב"כלכליסט" הוא למרבה האירוניה שדרוג של המנורות שמותקנות ב-107 אלף עמודי תאורה בישראל למנורות חסכוניות יותר. הבעיה היא שחברת אלקטרה, שהייתה כה להוטה להודיע על זכייתה בהחלפת הנורות, גם ציינה בהודעתה עובדה אחת קטנה נוספת: 107 אלף העמודים של נתיבי ישראל שהיא משדרגת הם עמודים שיכולים לשמש בעתיד למדידת מהירויות של מכוניות. בדיקה מול נתיבי ישראל העלתה שיש כבר עמודים כאלו, שמוצבים בכביש 531, אחד הכבישים שמאפשרים נסיעה במהירויות גבוהות למדי. 

משטרת התנועה בנתיבי איילון. האם תעשה שימוש באמצעים החדשים? | צילום: מוטי קמחי

האירוע החשוב השני הוא מכרז של חברת נתיבי איילון לתכנון, הקמה ותחזוקה של מערכת בקרה באמצעות מצלמות שפורסם לפני כמה ימים. נתיבי איילון היא זרוע ביצועית של משרד התחבורה, כלומר הזרוע שבוחנת עבור המשרד טכנולוגיות, מטמיעה אותן ומיישמת. וכשם המכרז כן הוא, והוא מיועד להקמת מצלמות בקרה. כשצוללים למעמקיו מגלים שהמילה "מהירות" מופיעה לא מעט פעמים. המצלמות החדשות שבנתיבי איילון רוצים לבחון מסוגלות למדוד מהירות. 

במסמכים מתגלה גם היקף פריסת המצלמות הנדרש: עד 1,500. אבל חשוב להדגיש: במקרה של נתיבי איילון מדידת המהירות משנית לחלוטין בפרויקט. היא לא מופיעה בכל מצלמה ומדובר במדידת מהירות שאינה מדויקת מאוד אלא רק משמשת לוויסות תנועה. בשפה פשוטה: זו מערכת שאם תשמש למדידה מדויקת של מהירות של עבריינים, הוא לא תעמוד במבחן בית משפט.

וכך, חלק ניכר מנהגי ישראל ימצאו עצמם בעוד כמה שנים במצב שבו הם כנראה יחלפו כמעט בכל כמה דקות על פני מתקן זה או אחר שיתעד את מהירותם בדרך זו או אחרת. כמובן – מצלמות המהירות האלה רחוקות מלהיות הראשונות שמתעדות את כל מעשיהם של נהגי ישראל. הישראלים שמאחורי ההגה מככבים חלק נאה מהזמן על מסכים שנמצאים איפשהו: עין הנץ, מערכות בקרת נתיב ציבורי, מערכות בדיקת עומסי נתיב. אבל דבר אחד כל המצלמות האלה לא יכולות למדוד והמצלמות החדשות כן: מהירות. 

בנתיבי ישראל מדגישים כי המידע על המהירות שיופק מהמצלמות החדשות והמרשימות לא יגיע לידי משטרת ישראל. בנתיבי איילון מדגישים שהמידע בכל מקרה אינו מדויק ברמה משפטית. המצלמות הללו, שיידעו בעתיד כיצד "לקרוא" מספרי לוחיות רישוי ולמדוד את המהירות של המכונית משמשות למטרה אחרת: בקרת תנועה. כאשר התנועה זורמת, המצלמות לא מפעילות את השלטים ולא את הרמזורים והנהגים יכולים להמשיך ולנוע. 

האמצעים המיושנים למדידות מהירות

בנתיבי ישראל מדגישים כאמור שלמשטרה אין גישה לנתוני המהירות של הנהגים, אבל למען האמת לא יכולים להתחייב שלא תהיה לה כזו גישה בעתיד, אם וכאשר. ואם השבע למדנו לקח אחד חשוב בזכות חשיפת תומר גנון ב"כלכליסט" בפרשת מעקבי המשטרה באמצעות תוכנת פגסוס של NSO, זו העובדה הפשוטה שבמשטרת ישראל לא תמיד משחקים לפי הכללים.

בנתיבי ישראל מדגישים שלמשטרת ישראל אין גישה לנתוני המהירות של הנהגים, אבל למען האמת לא יכולים להתחייב שלמשטרה לא תהיה כזו גישה בעתיד, אם וכאשר

המשטרה אוכפת מהירות בשלושה אמצעים: הממל"ז, כלומר אקדח הלייזר, מכמונת הדבורה ומערכת מצלמות א 3 שפרוסה ברחבי הארץ. באשר לאקדח הלייזר, מדובר במערכת שיעילותה אינה גבוהה מבחינת עלות-תועלת. היכולת של השוטר לייצר דו"חות במשמרת עלובה למדי. השוטר חייב להיות נייח, משמע משתמשי WAZE וחוכמת ההמונים מזהים אותו בקלות. עליו להקדיש לכל נהג כמה דקות, עליו לכייל מכשיר וגם לנסוע כדי להגיע למיקום שבו הוא מכוון על התנועה. שוטר מצטיין יכול לייצר אולי חמישה דו"חות בשעה ביום מוצלח. 

מכמונת הדבורה ניתנת לגילוי בקלות מרשימה על ידי רוב גלאי הרדאר החדישים. השימוש בה מוגבל לכבישים שבהם יש מעט מכוניות באופן יחסי, כלומר בעיקר בכבישי הדרום. וגם כאן התהליך מסורבל. שוטר מצוין יוכל לייצר אולי חמישה דו"חות מהירות בשעה של נסיעה או המתנה לנהגים מנמיכי טוס. 

מעט דו"חות בשעה בכבישים פנויים יחסית | דוברות משטרת ישראל

מערכת א 3 היא יצרנית הכנסות מדהימה, אבל יש לה חסרונות ניכרים. קודם כל, היא נמצאת תחת מתקפה מצד גורמים משפטיים כגון עורך הדין תומר גונן שמצליחים פעם אחר פעם להמחיש למערכת המשפט את העיוותים ואי-הסדרים שכרוכים בהפעלת המערכת. ומעבר לכך, מערכת א 3 מיושנת להפליא - כבר מהיום שבו הוצבו המצלמות הראשונות בישראל. מדובר במצלמות נייחות (כלומר מזוהות על ידי WAZE) שמופעלות באמצעות צמד פסי מתכת בכביש כשהרכב חולף על פניהן. לפני כמה ימים פרסם המשרד לביטחון הפנים את הרשימה המעודכנת של מצלמות המהירות (כולל מצלמות מעבר רכבת וגם עמדות דמה, כלומר מצלמה ריקה שרק מיועדת להפחדה). משטרת ישראל אינה חושפת אילו עמדות הן אמיתיות, אך נהגים יכולים להבחין היטב שלפני מצלמת דמה אין את סימני חיתוך האספלט בכביש שמשמשים להטמנת הפסים המגנטיים. 

למשטרת ישראל יש פרויקט מצלמות מיושן, והיא לא ממהרת לחשוף כמה דו"חות מהירות מייצרות מצלמות אלה

נכון לחודש זה מונה הרשימה 188 מצלמות (כולל מצלמות רכבת ונת"צ), אך כעשור לאחר חנוכת פרויקט א 3, קיימת בעיה: למשטרת ישראל יש פרויקט מצלמות מיושן. היא לא ממהרת לחשוף כמה דו"חות מהירות מייצרות מצלמות אלה, אבל לנוכח ההתקדמות הטכנולוגית באמצעי הניווט, היינו מהמרים שאחרי עשור הבינו נהגי ישראל בדיוק היכן נמצאות המצלמות. בעולם, שימוש בשיטות כמו אלו של משטרת ישראל, כלומר צילום של מכונית רק ברגע שהיא חולפת על פני המצלמה, נחשבות ארכאיות.

מצלמות שמייצרות הכנסות

במדינות רבות משמשות המצלמות למטרה אחרת: מדידה של מהירות ממוצעת של מכונית, כלומר תוך כמה זמן היא מגיעה מנקודה לנקודה. שיטת מדידת המהירות הזאת אגב מיועדת כמובן לייצר הרתעה, להוריד את מהירות הנסיעה וגם לייצר הכנסות. אבל מדינות רבות כבר לא רואות במערכות אכיפת המהירות הממוצעת שלהן "רק" אמצעי ליצירת דו"חות תנועה והכנסות. מדובר גם באמצעי שמיועד להפחית גודש, תאונות דרכים וזיהום אוויר. וכן, גם לייצר כאמור הכנסות.

מערכת א 3 המיושנת | יריב כץ

כעת נשאלת שאלה: למשטרה יש כביכול 188 יחידות ממערכת האכיפה שלה שמייצרת את עיקר ההכנסות. מצלמות שחלקן לא אמיתיות ואינן מצילות חיי אדם, הן רק גורמות לנהגים להאט בהיסטריה לפני המצלמה ולהאיץ אחריה. כך לא מונעים זיהום אוויר, לא מפחיתים גודש, אולי לכל היותר יוצרים שחיקה של רפידות בלמים. ואנו מהמרים שבעתיד הלא מאוד רחוק יצטרכו במשטרה למצוא מערכת אחרת, יעילה יותר, טכנולוגית יותר, מייצרת הכנסות יותר. 

וכאשר חושבים על זה, כאמור, ברחבי ישראל נוכל למצוא בקרוב לא אלפי מצלמות ומערכות מדידת מהירות (שהן יותר ממה שיש למשטרה כבר כעת) אלא עשרות אלפים מהן. האם המשטרה תפעיל לחץ כדי להשתמש במה שהיא בפועל תשתית קיימת ומאוד חכמה של מדינת ישראל למדידת מהירות ממוצעת של מכוניות, צילום מדויק ועוד, או שתשקיע במערכת חדשה בעלויות שיכולות להגיע לעשרות מיליונים? לזה נצטרך לחכות ולראות.