כשהיועמ"ש והמבקר יגיעו לכל המטרות הם יגלו: הן רבות יותר ממספר הצווים

הניסיון של המשטרה לכבות את הלהבות ולהשתיק את השיח הציבורי באמצעות אמירות כלליות, מעיד שעדיין לא הפנימו שם את עומק הבעיה. גם הבדיקה המהירה והשטחית שנעשתה עד עכשיו במשטרה מלמדת שאין אצלה, בשלב זה, רצון כן לתקן את הקלקולים מהשורש.

המכתב ששלח היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט למפכ"ל המשטרה יעקב שבתאי בסוף השבוע מלמד על הפער - העובדתי והתפיסתי - בין גורמי האכיפה למצב בשטח. מנדלבליט טוען במכתב, בין היתר, כי המשטרה עושה שימוש ב"כלים הטכנולוגיים" במסגרת הסמכויות המוקנות לה לפי חוק האזנות סתר. אלא שככל הידוע, השימוש בפגסוס ("סייפן" בכינויה המשטרתי) לא הובא לביקורת שיפוטית פרטנית ונאותה.

שופטים כלל לא יודעים על השימוש שעושה המשטרה בתוכנה המדוברת, קל וחומר שלא אישרו שימוש בה או פיקחו על השימוש הזה.

ועדיין, במכתבו מודיע היועמ”ש על מינוי צוות בדיקה בראשות המשנה שלו, עמית מררי. זהו צעד ראשון, גם אם קטן, בכיוון הנכון. הוא מעיד שבפרקליטות כבר הבינו שלא מדובר במקרה בודד. אבל כדי שלבדיקה הפנימית הזו יהיו תוקף ומשמעות, הנה מה שצוות הבדיקה צריך לבדוק. 

ולא רק הוא אלא גם מבקר המדינה, מתניהו אנגלמן, שהודיע בשבוע שעבר על בדיקת השימוש של גורמי אכיפת החוק, ובעיקר משטרת ישראל, באמצעים טכנולוגיים לצורכי אכיפה.

1. במכתבו ביקש היועץ המשפטי מהמשטרה כי "יועברו הצווים להאזנה לתקשורת בין מחשבים בדרך של חדירה סמויה למכשירי קצה שניתנו (אף אם לא מומשו בפועל) במהלך 2020 ו־2021".

זה לא מספיק. הבודק צריך לדרוש את כל קלסרי היעדים והמטרות שסומנו ביחידה, ולהשוות אותם להאזנות הסתר שבוצעו בפועל. הוא יגלה שמספר המטרות גדול פי כמה וכמה ממספר הצווים שהוצאו בבית המשפט.

גם עצם הבדיקה המדגמית של השנים 2021-2020 תמוהה ואינה מנומקת. הכלי של NSO נמצא בידי המשטרה מסוף 2013. הוא הפך מבצעי ב־2015 והתחילו לעשות בו שימוש נרחב בתקופת המפכ"ל רוני אלשיך. 

אביחי מנדלבליט | צילום: אוראל כהן

מאז השימוש לא פסק. לכן אין סיבה שצוות הבדיקה לא ידרוש לראות את כל המידע שנאגר ביחידת סיגינט באמצעות פגסוס, לאורך כל שנות פעילות המערכת, לרבות מידע שנאגר על מקורבים ליעדי החקירה: בני משפחה, חברים, עוזרים ועוד. 

כדי שהבדיקה לא תיראה כניסיון לכסות על מחדלים או להצניע את היקף השימוש, היא צריכה להיות יסודית, להתייחס לכל פרק הזמן הרלבנטי ולחפור לעומקם של קבצים ותיקיות.

2. מנדלבליט ציין במכתבו כי מעת ההדבקה של המכשיר בכלי המעקב של NSO, הסמכות הנתונה למשטרה מאפשרת שימוש בו רק ביחס למידע שהוא בבחינת "תקשורת בין מחשבים". לטענתו, חלק מהיכולות של פגסוס "נוונו" — כלומר הוצאו מכלל שימוש מראש - כדי למנוע שימוש בהן. 

אם כך, צוות הבדיקה חייב לבדוק אילו יכולות אכן "נוונו", אם בכלל. האם אנשי סיגינט ויתרו מרצונם על המידע העצום שנמצא על מכשיר הטלפון? האם חיטוט באפליקציות, למשל, עדיין מתאפשר? במקרה שחשפנו ביום חמישי האחרון, המעקב כלל מידע שנשלף מאפליקציית "גריינדר". אם כך במה המשטרה מורשה לחטט, ואיזה מידע היא רשאית לאסוף?

חשוב להבין: מרגע שחוקרי סיגינט משתילים את פגסוס במכשיר של היעד, התוכנה משתלטת על תעבורה שלמה של מידע. האנליסטים ב"עמדת פגסוס" במטה המשטרה חשופים להרבה יותר מ"תקשורת בין מחשבים": מיילים, הודעות ווטסאפ, תקשורת בוויבר, הודעות סמס, סיסמאות של חשבונות בנק ומייל, קוד כניסה לרכב ולבית, שיחות אינטימיות, רשימות, פתקים, מסמכים כתובים, שעת יקיצה בשעון, תזכורת לקחת כדורים, בדיקות רפואיות, מספרי חשבונות בנק, מלונות שאדם שהה בהם, מזונות שהוא משלם, יחסים מחוץ לנישואין, פורנו, אפליקציית היכרויות וכל המידע שעובר בהן. אפילו אם אדם מכר ספה ביד 2, הדבר נרשם כמידע מודיעיני. צוות הבדיקה חייב לבדוק במה חיטטו החוקרים, מה הוציאו מהטלפונים, ולאיזו מטרה.

המפכ"ל יעקב שבתאי | צילום: משטרת ישראל

3. היועץ המשפטי ציין במכתבו כי "לא פורטו בפנינו הליכי הפיקוח והבקרה הקיימים במשטרה לעניין ביצוע הפעולות באמצעות כלי האזנת סתר בין מחשבים". יש כאן יותר מרמז לכך שגם הוא מבין שהבעייתיות טמונה גם בפרקטיקה. בסופו של דבר, אלה צוותים קטנים של חוקרים, שמקבלים החלטות בזמן אמת כשהטלפון של היעד חשוף בפניהם. חלקם הגיעו מיחידות צבאיות כמו 8200, עם אוריינטציה "התקפית", בהם גם כאלה שלא עשו קורס שיטור. המשמעות עלולה להיות החדרה מהירה ולא מבוקרת דיה של דוקטרינת הפעולה מול גורמים עוינים לתוך מערכת משטרתית שפועלת במרחב אזרחי.

4. בנוגע לשימוש בהאקרים חיצוניים, שנחשף אף הוא בתחקיר "כלכליסט", כותב היועץ המשפטי: "באשר להעסקת מומחים או יועצים חיצוניים, עולה מתשובתכם כי תהליך הפעלת הסמכות והפקת המידע אינו חורג מהתפיסה המשפטית המקובלת בדבר הפעלת סמכות שלטונית". והוסיף: "הפעלת הכלים נעשית בידי מספר מצומצם של שוטרים מוסמכים, בעוד המומחים אינם מפעילים שיקול דעת מהותי, אלא פועלים בכפוף להוראות אנשי המשטרה". 

מנדלבליט מכוון פה למה שמוגדר בשפה משפטית "חזקת התקינות" - סומכים על עובד ציבור שניתנה לו סמכות כי הוא אינו מנצל אותה לרעה. בכל הכבוד, שימוש באזרחים שאינם שוטרים לביצוע פריצות לרשתות WiFi, למאגרי מידע או למצלמות במעגל סגור אינו יכול לחסות תחת "חזקת התקינות" בלי פיקוח הדוק על שיקול הדעת. צוות הבדיקה חייב לבדוק איך ייתכן שהאקרים אזרחים לוקחים, למשל, מחשב משטרתי הביתה? איך השוטרים שהפעילו אותם בדקו שאותם האקרים לא סחרו במידע שנחשפו אליו? אילו בדיקות אמינות נעשות להם?

5. אחרי כל זה, יש גם דבר שאפשר לעשות באופן מיידי: כיום לא נציגי חטיבת הסיגינט הם אלה שמבקשים את צווי האזנות הסתר, אלא היחידות החוקרות. אבל רק איש הסיגינט יודע איך הגיע המידע המודיעיני, לכן מתבקש שהוא זה שיעמוד מול השופט ויסביר את הצורך בצו. הוא יידרש להגיש תצהיר שיאמת את העילה והפרטים. השופטים חייבים להבין מהיכן הגיע המידע — ממילא בצווי האזנת סתר מדובר בשופטים מחוזיים בכירים ביותר — ולהבין את הסיבות שבגינן הצו מתבקש, והאם הבקשה נעשית בדיעבד. יש לקוות כי בסופו של דבר יבין גם היועץ המשפטי לממשלה שנדרשת חקירה של גוף חיצוני, בעל סמכויות חקירה משמעותיות. הפרקליטות הרי צועדת יד ביד עם המשטרה מאז שנרכש הפגסוס מ־NSO. גורם מתוכה, בכיר ככל שיהיה, יתקשה להגיע לחקר האמת.

6. ולבסוף: במכתב לשוטרים שפרסם המפכ"ל בסוף השבוע, הוא כותב כי "משטרת ישראל ואחד המערכים החשובים ביותר שלה נמצאים תחת התקפה, ונראה שיש מי שמבקש לפגוע ביכולותיה להיאבק בפשיעה החמורה". מצער שכך רואה המפכ"ל את חשיפות "כלכליסט". איש אינו מעוניין לפגוע ביכולת המשטרה להיאבק בפשיעה חמורה. משטרה יעילה, המבטיחה את הסדר הציבורי והביטחון היא אינטרס ראשון במעלה. משטרה כזו היא שאיפה משותפת למפכ"ל ולכל אזרח. אין בביקורת ובחשיפת ליקויים ניסיון להחליש את המשטרה, נהפוך הוא. רק גוף אכיפה שפועל לפי חוק יוכל להבטיח את שמירת החוק. רק משטרה שנתונה לפיקוח תוכל לפקח על אזרחי המדינה. רק משטרה חזקה אך ישרה, שאינה מפעילה כלים אגרסיביים נגד אזרחים תמימים תוכל לזכות באמונם. זה אינטרס של כולנו. 

בכל מקרה, בשלב הזה, כשהבדיקה עדיין בהתהוות, הכי חשוב כאמור, שהבודק ידרוש את את כל המידע על היעדים, כדי שיגלה שמספר המטרות גדול בהרבה ממספר הצווים.