"למדתי ייננות אבל את הרוב הבנתי תוך כדי ניסוי"

בר מאור הוא היקב הכי טוב שאתם לא מכירים. אולי. זהו יקב צעיר יחסית במונחי יקבים. אפילו במונחים מקומיים. הבציר הראשון היה ב־2009. רמי בר מאור, הבעלים, הוא במקור אדריכל, החתום בין השאר על ההוצאה לפועל של כיכר התרבות בתל אביב, זו שדני קרוון תכנן. בגיל 35, אחרי קריירה לא קצרה ומאוד מוצלחת, החליט האיש המזוקן והקצת מוזר הזה, שנמאס לו מהבירוקרטיה של ענף הבנייה, כלומר מהנודניקים, ופתח יקב בבקעת הנדיב שבאזור הכרמל.

לא ידעת שתפגוש נודניקים אחרים, יותר גרועים? 

"היקב לא ממש פתוח לביקורים. בעצם הוא כן, אבל רק אם אני מבין שלא באת לבלבל לי את המוח. אני מעדיף לעבוד מול מסעדות. קם דור חדש וצעיר של בעלי מסעדות, מלצרי יין ומנהלים שתענוג לעבוד איתם. הם קונים יין שמתאים לאוכל, לא רק לפוזה".

לבר מאור היסטוריה משפחתית יוצאת דופן. אמו היא פליטה פלסטינית שחזרה עם משפחתה בגיל שנתיים מביירות לביתה שבחיפה ואביו ניצול שואה יהודי צ'כי. תמיד היתה לו משיכה לקולינריה ומגיל צעיר הוא זוכר שעמד ליד אמא שלו במטבח ("עזרתי לה להכין 'לבן אמו', גדי בחלב אמו"). בזמן לימודי האדריכלות עבד בבר יין בחיפה. אחרי שהחליט לעבור לעשות יין, עשה סטאז' קצר ביקב מרגלית, לימים השכן שלו מעבר לקיר כמעט. "קסטל לא קיבלו אותי. זה היה קצת מזל כי למדתי ביקב שממש נוגעים בו ביין. אם כי היום הייתי שמח לעשות סטאז' נוסף גם אצל אלי בן זקן (בעלי יקבי קסטל ורזיאל)". 

את רוב המלאכה למד בר מאור בכוחות עצמו. "למדתי אמנם בתל חי ייננות אבל הרבה הבנתי תוך כדי עבודה, בניסוי ותהייה, וטעייה".  

אתה לא מתחרט? לא קשה להתפרנס?

"לא מתחרט לרגע. ואני גם מצליח להתפרנס. לא אהיה עשיר מזה אבל אולי אני יותר עשיר ברוח".

בר מאור בכרם. "למדתי ייננות אבל את הרוב הבנתי תוך כדי ניסוי, תהייה וטעייה" | צילום: דייוויד סילברמן

בר מאור מייצר 35 אלף בקבוקים בשנה מעשרה סוגים שונים, שרובם נמכרים ביותר מ־40 מסעדות. בשנותיו הקצרות בתחום הספיק להבין שאזור הכרמל, שבו הוא פעיל, מתאים יותר לענבים כמו קריניאן, מרלו וסירה ופחות לקברנה סוביניון הפופולרי במחוזותינו. "קברנה מבשיל מאוחר", הוא מסביר. "וכאן, על הקרקע הדלה של מישור החוף, כשזה קורה, הוא כבר יותר מזכיר צימוקים מענבים. התוצאה היא ריבה. יין כבד ומתוק הרבה יותר מדי". את היינות מזנים דרום־צרפתיים, שכולם עושים כיום כי זה טרנדי, עושה בר מאור רק כי זה נכון לאזור. הוא יוצר יינות קלים, דלי אלכוהול ונעימים לשתייה.

“על הקרקע הדלה של מישור החוף הקברנה שמבשיל מאוחר, יוצר יין כבד ומתוק הרבה יותר מדי"

כשאני שואל מה פילוסופיית הייצור שלו, אני בטוח שאקבל תשובה ארוכה, מלומדת ומפותלת, אך הוא מסתפ בלומר: "לעשות יין שאפשר לשתות ממנו יותר מכוס אחת בלי בעיה". כלומר חלומו של כל שותה יין ומשהו מאוד ארצי ולא מתחכם. את זה הוא משיג בהצלחה גדולה בעזרת הזנים הנ"ל, בתוספת סוביניון בלאן בלבנים. 

צילום: דייוויד סילברמן

אבל זה לא כל הסיפור. אחרי שנים שבהן ניסה ולא לגמרי הצליח לטעמי, היינות העכשוויים שלו הם הרבה יותר מסתם נעימים וקלים. הם גם מורכבים ומהורהרים, יינות שישמחו שותה בתחילת דרכו, אבל ירתקו מי שכבר שתה יין או שניים בחייו. משהו קצת חמקמק, לא ברור, כמו יוצרם שאני מנסה לרדת לסוף דעתו כבר שנים. 

רעננות מפתיעה ומינרליות דקה

הנדיב בלאן 2020. הלבן הבסיסי של בר מאור, הוא בלנד של סוביניון בלאן ושרדונה, יין מרענן מאוד, חומצי מאוד, עם איזו מרירות קטנה. מינרלי (למי שמתחבר לדקויות כאלה) ובעיקר מורכב, מרתק ושונה מאוד מרוב יינות הסוביניון בלאן המקומיים. סוביניון למתקדמים, או סתם מי שרוצה משהו קצת אחר. בראבו. 80 שקלים

הנדיב רוזה 2020. עשוי מענבי מרסלאן, זן חדש יחסית אצלנו שבר מאור מחבב מאוד. זהו רוזה עשיר ועמוק, לא מימי ודליל כמו שעושים רבים. בדרך כלל אני לא ממש מחבב יינות ורודים המחופשים לאדומים, אבל כאן משהו בכובד הראש, היחסי, של היין מדבר אליי. 80 שקלים

תמוז 2018. עוד יין, הפעם אדום, מענבי מרסלאן. קל לשתייה ומרענן באופן מפתיע ליין אדום. באמת כזה שאפשר לשתות ממנו עוד ועוד. שום דבר מהכובד המאפיין לעתים מרסלאן מקומי, רק חומציות ומורכבות וגם כאן איזו בת טעם מינרלית מפתיעה. 90 שקלים

לילית 2019. השיא, לפחות בטעימה הזו, ללילית של בר מאור (שגם מצוירת על התווית היפה. לילית המכשפה, לא הציפור). זהו בלנד של סירה וקריניאן, ובניגוד לכל מה שאפשר לצפות משני הזנים הכבדים הללו, ומיין עם 14 אחוזי אלכוהול, מדובר ביין קל בעל חומציות מהממת כמעט וטעם נפלא. 90 שקלים