אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
המוקשים של ועדת החקירה לפרשת הצוללות צילום: אלעד גרשגורן

פרשנות

המוקשים של ועדת החקירה לפרשת הצוללות

ועדת החקירה לפרשת הצוללות, שעליה החליטה הממשלה אתמול, היא במידה רבה השלוחה הביטחונית של מחאת בלפור והיא עלולה ליפול לתוך שתי ביצות טובעניות – פוליטית ופלילית. האם תצליח להיחלץ מהן?

24.01.2022, 06:02 | משה גורלי

ועדת חקירה חדשה, שלישית במספר, נולדה אתמול במזל טוב לממשלתנו. לאחר הוועדה לבריחת האסירים מכלא גלבוע ולבדיקת האסון במירון קמה הוועדה החשובה מכולן — ועדה לבחינת תהליכי הרכש של הצוללות, ספינות נגד צוללות והפרטת המספנות. 

הדגש בעבודת הוועדה, כפי שנכתב בכותרת ההחלטה, הוא "הסכמה למכר צוללות לצד ג' על ידי גרמניה". אלא ששתי משקולות נקשרות לרגליה של הוועדה עוד לפני ישיבתה הראשונה. שתי משקולות שמבקשות למשוך אותה אל תוך שתי ביצות טובעניות.


קראו עוד בכלכליסט:


1. הראשונה היא הביצה הפוליטית. הוועדה, במידה רבה, היא השלוחה הביטחונית של מחאת בלפור. מתוך המחאה צמחה מחאת משנה של בכירי מערכת הביטחון שגיבתה בתצהיריה את העתירה לבג"ץ של התנועה לאיכות השלטון. בג"ץ אמנם דחה את העתירות להקמת ועדת חקירה, אבל השופט יצחק עמית הניח למעשה את הבסיס להקמתה. כולל הבסיס הפוליטי. "מבלי לחקור את ראש הממשלה ואחרים", כתב השופט עמית, "לא ניתן לענות לשאלה המטרידה והמענה אם טיסנקרופ בפרשת המניות וטיסנקרופ בפרשת רכישת הצוללות היא מקריות בלבד. לא אכחד כי מאז הונחו העתירות על שולחננו, עצם העלאת החשד כי אין מדובר במקריות הדירה שינה מעיניי ומעפעפיי". השופט קושר כאן את בנימין נתניהו לשני דודניו שנכרכו בצוללות - נתן מיליקובסקי כמחזיק מניות ועו"ד דוד שמרון שאמור היה לקצור עמלות ממכירתן.


מימין: בנימין נתניהו והשופט יצחק עמית, צילום: יואב דודקביץ, אלכס קולומויסקי מימין: בנימין נתניהו והשופט יצחק עמית | צילום: יואב דודקביץ, אלכס קולומויסקי מימין: בנימין נתניהו והשופט יצחק עמית, צילום: יואב דודקביץ, אלכס קולומויסקי


את נדודי השינה האלה של עמית הביא אתמול שר המשפטים גדעון סער באמצעות ציטוט נוסף של עמית: "אין לכחד כי שורה של תמיהות הנוגעות לתהליך קבלת ההחלטות בפרשת כלי השיט עדיין מרחפת כחשרת עבים ממעל". עמית סימן את העיגול סביב נתניהו לאחר שהיועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט הסיר ממנו את העיגול. מנדלבליט הסיר את התנגדותו לוועדת חקירה בתנאי שזו תתרחק מהבירור הפלילי שנפתח במקביל. אבל, האם זה בכלל אפשרי? התשובה טמונה עמוק בביצה השנייה.

2. וזו הביצה הפלילית שתשאב אליה את ועדת החקירה בעל כורחה ובניגוד לרצונה. בכל פעם שיעלה עד להעיד בפניה ישלחו סנגורי הנאשמים לוועדה קלסר עב כרס ובו יפרטו את הסתירות הרבות שמצאו בין העדויות במשטרה לבין התצהירים לבג"ץ שהגישו בכירי מערכת הביטחון. 

למשל, מנכ"ל משרד הביטחון לשעבר דן הראל סיפר בתצהירו לבג"ץ כיצד דפק כמה פעמים על השולחן של נתניהו ואילו בעדויותיו במשטרה, יטענו הסנגורים, אין כלל זכר לאירוע הזה. או ניגודי עניינים לכאורה של שאול חורב, יו"ר הוועדה לאנרגיה האטומית, או הסתירות בין עמוס גלעד לאהוד ברק. גלעד טען בעדותו שהופתע מהאישור למכור צוללות למצרים. ברק העיד על גלעד שחשוב היה לו להיות צודק בדיעבד.

הסנגורים יטענו שבירור הסתירות האלה בין העדויות לתצהירים הוא חיוני לחשיפה האמת. והאמת לטעמם היא שאת לקוחותיהם השליכו מתחת לגלגלי הרכבת הפלילית הדוהרת תוך שחילצו מהגיהנום הזה את בכירים אחרים ממערכות הביטחון, האוצר והחוץ שפעלו עם ומול הנאשמים בכתב האישום. מוקדם עדיין להעריך עד כמה תוכל ועדת החקירה לקיים את המנדט שלה ביקום נפרד, מקביל ומנותק לגמרי מהיקום הפלילי, אבל תסמכו על הסנגורים שיפעילו את מלוא כוחם וכישרונם כדי לחבר ולערבב את שני היקומים האלה. 

3. שתי הביצות, הפוליטית והפלילית, מתלכדות בזהותם של חלק מהנאשמים. במיוחד אנשי נתניהו. נכון, לא כל התנהלות פסולה היא בהכרח פלילית. "כפי שלא יעלה על הדעת כי המל"ל (המטה לביטחון לאומי) יחליט על רכישת טייסת אף־35 מבלי להיוועץ עם חיל האוויר והרמטכ"ל ומשרד הביטחון, כך קשה להלום כי המל"ל יחליט על מדיניות רכש צוללות וכלי שיט אחרים עבור חיל הים", מצוטט השופט עמית בהחלטת הממשלה אתמול. וציטוט ההמשך - בפסק הדין ובהחלטה - כורך שוב את נתניהו: "קשה להלום כי ראש הממשלה יורה על דעת עצמו על רכישת טייסת אף־35 נוספת או על רכישת צוללות וכלי שיט נוספים בלי עבודת מטה מסודרת". 

ולסיום, עמית אפילו מושך עוד קצת את נתניהו לתוך הביצה הפלילית: "התמונה הלכאורית המצטיירת בפרשת כלי השיט היא שצה"ל ומשרד הביטחון נדחקו הצידה, ואת מקומם תפס המל"ל, שפעל לכאורה על פי הנחיות ישירות של ראש הממשלה או שמא תוך מעורבות של גורמים אחרים המעורבים בתיק 3000 (פרשת העמלות)". הנה, על הדרך, רומז עמית שאולי הראש המל"ל אבריאל בר־יוסף לא רקד רק לחלילו של נתניהו, אלא גם של נציג טיסנקרופ והנאשם מיקי גנור.


מימין: שר הביטחון לשעבר משה יעלון ושרת הפנים איילת שקד
, צילומים: קובי קואנקס, נעם ריבקין פנטון מימין: שר הביטחון לשעבר משה יעלון ושרת הפנים איילת שקד | צילומים: קובי קואנקס, נעם ריבקין פנטון מימין: שר הביטחון לשעבר משה יעלון ושרת הפנים איילת שקד
, צילומים: קובי קואנקס, נעם ריבקין פנטון


4. שרת הפנים איילת שקד מתנגדת לוועדה בגלל אופייה הפוליטי. היא מעלה שתי טענות. הראשונה: בעבר ממשלות ישראל חקרו רק את עצמן באמצעות ועדות חקירה ממלכתיות (ממשלת בגין הקימה את ועדת כהן לחקור את מעורבותה בפרשת סברה ושתילה; ממשלת גולדה מאיר הקימה את ועדת אגרנט לחקור את מחדל מלחמת יום כיפור), והנה, רק ממשלת בנט־לפיד־גנץ כבר הקימה שתי ועדות כדי לחקור את קודמתה. הטענה השנייה היא שהגוורדיה הביטחונית במיל' רוצה לבדוק את הדרג המדיני.

נניח לרגע את העובדה שיושרתו של נתניהו רחוקה מזו של קודמיו, האם ניתן באמת לצפות ממנו שיחקור את עצמו? נתניהו כראש ממשלה שיקר לשר הביטחון משה (בוגי) יעלון ועקף את הצבא ומערכת הביטחון כשאישר למכור צוללות למצרים. גם שיקר, גם הסתיר. בהנחה שהתנהגות זו אינה פלילית, האם לא ראוי לברר, ולו לטובת העתיד, את היקף סמכותו של ראש הממשלה בקבלת החלטות רגישות ביותר לביטחון המדינה. האם נתניהו יכול לקבל החלטות כאלה - ואחרות כפי שציין השופט עמית בפסק דינו - לגמרי לבדו? ההבהרות הנחוצות האלה אינן רק פוליטיות או פליליות. הן נדרשות כדי לברר את היחס העמום כל כך בין הממשלה ולצבא, בין חוק יסוד הממשלה לחוק יסוד הצבא שלא מבססים בבהירות הראויה את שרשרת הפיקוד.

שקד מתלוננת על כך שאנשי צבא דורשים לחקור את הדרג המדיני. נשמע מפחיד, אבל לא ממש. דווקא הכמות (הגדולה) עושה כאן את האיכות – צדקת הדרישה והא־פוליטיות שלה. והערה אחרונה לטרוניה הפוליטית של שקד - אולי דווקא ההתנגדות שלה היא פוליטית.

5. ה"יתרון" בראשי ממשלה כמו נתניהו הוא שהם מציפים במעשי ה"It's not done" שלהם את הצורך בחקירה ואולי חקיקה. בסופו של דבר, תחושת ה"אני ואפסי עוד" של נתניהו, התפיסה העצמית־קיסרית־דיקטטורית שלו ושל משפחתו איימה להרחיק את ישראל מהמסלול הדמוקרטי במספר רב של תחומים. מהחרבת המשפט והשירות הציבורי ועד הכנסת הכהניסטים לכנסת ולממשלתו. 

גם התנהגותו בסיפור הצוללות היא חלק מהפסיפס הזה שמחייב הפקת לקחים שייתלו כדגל שחור של אזהרה להמשך קיומנו הדמוקרטי ובכלל. מי יעמוד בראש ועדת החקירה? עדיין לא ידוע אבל נדמה שמי שהיה המועמד המוביל, המשנה לנשיאה חנן מלצר, לא יזכה לכבוד. מלצר היה גם המועמד המתאים בשל מומחיותו במשפט המנהלי ובעיקר בחוק יסוד: הצבא שאותו חקר ועליו כתב לאורך השנים. אלא שהכעס, גם בתוך מערכת המשפט, על המעבר המהיר והספק ראוי לתפקיד יו"ר מגדל יטרפד את מינויו.

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות