הנפילה בשוק הקריפטו במקביל למניות מערערת את חלום המפלט

בימים האחרונים שוקי המניות בירידות מרשימות, ולצדם החל גם שוק הקריפטו לצלול. הביטקוין מחק כ־50% מערכו ונסחר נכון לכתיבת שורות אלה בכ־37 אלף דולר, וגם אסימונים קטנים יותר אך דומיננטיים, כמו את'ר ולייטקוין, רשמו ירידות דו־ספרתיות חדות. שוק הקריפטו ככלל מחק יותר מ־100 מיליארד דולר בשוויו המוערך. 

אבל המתאם הזה בין שוק המניות לשוק הקריפטו אינו ברור מאליו. למעשה, עד מגפת הקורונה, היעדר המתאם היה טיעון בסיס של משתתפי שוק הקריפטו — היותו תחליף לשוק המסורתי, מגן מפני אינפלציה ומניפולציות של בנקים גדולים וממשלות חסרות אחריות, הזהב הדיגיטלי החדש. איך זה מתיישב עם המתאם הנוכחי?

המטבעות הקריפטוגרפיים נולדו מרעיון ליברטריאני רומנטי: כלי שאמור לשחרר את העולם מכבלי הרגולציה; דרך לאפשר לכל אדם גישה לקרביים של המערכת הפיננסית העולמית; ואמצעי לביזור התנועות הכלכליות בעולם. הרעיונות האלה מעוררים דיון סוער מיום יצירת הביטקוין ב־2009 ועד היום: על הרלבנטיות וההיתכנות של המטבעות האלה, על הצורך או האיסור להכפיפם לרגולציה, ועל דרך קיומם בדמוקרטיה או בדיקטטורה. כעת, כשהם צונחים עם שאר עולם הפיננסים, אי אפשר שלא לשאול אם הם חלופה בת־קיימא לשיטה הקיימת, אם הם חוף מבטחים של ממש. 

מאז צצה הקריפטומאניה, שוק הקריפטו גילה תנודתיות יוצאת דופן. הביטקוין, נער הפוסטר של השוק, צלל בשיעורים לעתים דו־ספרתיים, במה שנראה מהצד כטירוף נטול הסבר, במיוחד למי שרגיל לכלים פיננסיים מסורתיים. אלא שעבור ציבור משקיעי הקריפטו, שרואים בו מטבע ללא מוצר או גיבוי ממסדי, זה סיכון מתקבל על הדעת. הציבור הזה מורכב מגרעין קשה של מאמינים חדורי מטרה, מתעניינים פסיביים וכמה נוכלים וספקולנטיים. אבל בעיקרו, מדובר בקבוצת אנשים שרואה במטבעות אלטרנטיבה למערכת הפיננסית העולמית, וכמקלט בעת דרמות גיאו־פוליטיות.

כשהשווקים נעו בניגוד מוחלט, עושי שוק הקריפטו טענו שלביטקוין בורחים כדי לגדר מפני חששות של עולם ישן. כעת, כששני השווקים נעים בתיאום, אותם עושי השוק מעריכים כי מדובר בהזדמנות השקעה. שתי הטענות לא יכולות להיות נכונות בו־זמנית

לכן, בכל פעם ששוק הקריפטו קם ונפל בדרמטיות, זה היה בעיקר מסיבות פנימיות הקשורות לאופן פעולתו. פעם היה זה קרע בין שחקנים דומיננטיים בשאלה איך להתגבר על בעיות של כוח מחשוב, פעם חסמים רגולטוריים ומאוחר יותר פריצת פלטפורמת מסחר או שוד מטבעות מארנקים שהיו לכאורה מוצפנים. כולם אירועים שמעידים על שוק צעיר, הפועל באי־ודאות רבה. אבל בשנתיים האחרונות שוק הקריפטו נוהג כמו המערכת הכלכלית העולמית. כשהיא נופלת, עם פרוץ המגפה, גם הוא נופל; כשהיא ממריאה לשיאים מופרכים, גם הוא ממריא; וכעת כששוק המניות בספק תיקון ספק קריסה, כך גם שוק הקריפטו.

התיאום לכאורה לא אמור להיות יוצא דופן, שהרי שוק הקריפטו פועל תחת אותם תנאים מאקרו־כלכליים של השווקים המסורתיים. גם בו אנשים (משקיעים) יהיו אנשים, מכונות ימשיכו לסחור ושחקנים גדולים ימשיכו לפעול ממנעד מניעים, מספקולציה עד פחד; ההבדל היחיד הוא ששוק הקריפטו טוען לשמש מפלט למערכת המסורתית. בטענה אידיאית זו נהגו לקרוא לביטקוין כלי הגנה מפני אינפלציה, ממש הזהב החדש. ועכשיו, המטבעות שהיו אמורים לשמש מקלט למשקיעים בעת מצוקה פיננסית מסורתית, התגלו כתנודתיים בדיוק כמו השוק שמפניו הבטיחו להגן. 

ביטקוין | בלומברג

זה לא בהכרח שלילי מבחינת שוק הקריפטו. בני האדם הם עדיין אלה שקובעים את ערכו של נכס כזה או אחר, וממש סביר להניח שאיתנות העמידה של הציבור והמשקיעים מול ירידות חדות תהיה זהה בשוק המסורתי ובשוק הקריפטו. זה נכון במיוחד כשמביאים בחשבון שאת שני השווקים הללו מנהלים שחקנים גדולים ואמצעים טכנולוגיים, המאפשרים למכור ולקנות בכמויות באופן אוטומטי בעקבות אירועים מאקרו־כלכליים.

קיימת רק בעיה אחת עם המתאם הגבוה בין מחירי שוק הקריפטו ומחירי המניות, והיא של של הטיית ייחוס. נראה שלא משנה אם יש מתאם או אין, עושי שוק קריפטו רבים רואים במצב הוכחה לצדקת טענתם. לפני 2020, כשהשווקים הללו נעו בניגוד מוחלט, הם טענו שביטקוין הוא נכס שאליו בורחים כדי לגדר מפני חששות של עולם ישן. כעת, כששני השווקים נעים בתיאום, אותם עושי שוק מעריכים כי מדובר בתיקון ובהזדמנות להיכנס לשוק. אף ששתי הטענות יכולות להיות לגיטימיות בתקופות שונות, הן לא יכולות להיות נכונות בו־זמנית. תפקיד האסימונים דורש הערכה מחודשת — האם הם ממש זהב דיגיטלי, אותו חוף מבטחים מיוחל, או שהם פשוט עוד נכס, עוד סחורה סחירה.