זורמים איתם: טיול ושכשוך בערוצי אלון ואורן שבכרמל

בשבוע שעבר פסגותיה הגבוהות של המדינה זכו למעטה שלג לבן ותשומת הלב הופנתה כולה לגולן ולחרמון. אלפים פקדו את הרמה וניסו להשיג כרטיס כניסה לאתר הסקי שסוף סוף פתח את שעריו. אבל בזמן שכל המהומה הלבנה התרחשה, מה שעוד שטף כמעט את כל חלקי הארץ הוא הגשם. 

אחד הדברים הנפלאים והמרשימים ביותר שיש בכוחו של גשם עוצמתי לעשות הוא לשטוף את נחלי האכזב היבשים במים, ולהעניק להם חיים חדשים. שניים מהמקומות היותר מוצלחים לספוג את החוויה הזאת הם נחלי אלון ואורן שנפגשים בכרמל: פיסות טבע מקסימות ונגישות במרחק נגיעה מחיפה ומהכפרים הדרוזיים הסמוכים: עספיא ודליית אל־כרמל. 

בשבוע שעבר, באחת ההפוגות השמשיות, שוב קפצתי אליהם עם רעם בני. כל השנה אנחנו מחכים לבואו של הגשם רק כדי שתהיה שוב הזדמנות לצעוד בנחל אלון הזורם, ולאחר מכן להשתכשך ולשחק בעשרות בריכות הסלע הגדושות של נחל אורן שממתין בהמשך הדרך. גם הפעם, הכרמל הירוק ונחליו לא הכזיבו. 

נחל אלון | צילום: אילן גולדמן

תחילת המסלול בחניון הר אלון (1), סמוך לצומת דמון. מתוך החניון עוקבים אחר סימון השבילים הכחול ובתוך דקות ספורות מגיעים אל ערוץ הנחל. אם הספקתם לצאת לדרך בזמן המתאים — שעות ספורות לאחר שירדו כמויות הגונות של גשם, תיהנו מזרימה קלילה של מים תחת רגליכם כבר מהצעד הראשון. במורד השביל, עם הכניסה לחורש אלונים מרשים, מתאחדים זרזיפי המים לזרימה מסודרת ואיתנה לצד מסלול ההליכה. 

בתחילת הדרך הילדים יכולים להושיט יד ולחוש את המים ששוטפים מטה לבקעת אלון, שריד לימים קדומים של הרי געש תת־מימיים, שנגלה במלוא יופיו כבר מאמצע הירידה. פיסת טבע ייחודית ורווית היסטוריה ואחת היפות בארץ. 

האקשן האמיתי מתחיל כשמגיעים לבקעה. אחרי כמה מאות מטרים של צעידה צפונה, תחת צילם העצום של הרי שוקף וערקן, פנייה שמאלה לשביל המסומן ירוק המוליך לנחל אורן, מגיעים ממש אל תוך עולם אחר, שכולו מים. בכל כמה מטרים מתחבאת בריכת סלע שעולה על גדותיה או מפלון קטן שמאיץ את הזרימה בערוץ הסלעי ומעיר את נחל האכזב לחיים. בכל שנה, אף שרשמית זה חורף, אנחנו מוצאים את עצמנו משתוללים ונרטבים בבריכות. בימים נעימים יחסית קשה לעמוד בפיתוי. בתיק יש בגדים יבשים שנאטמו בשקית.  

אבל לפעמים שווה להמתין טיפה עם החלפת הבגדים. כי כעבור זמן לא רב ערוץ נחל אורן נפגש עם עין אלון (2). זה מעיין שכבתי שבימים עברו היה גם אחד ממקורות המים למפעל טבק מקומי שעל שרידיו הוקם כלא דמון. אם התמזל מזלכם, בריכת המעיין, הצמודה למבנה בטון קטן מימי המנדט, תהיה גדושה במים המגיעים אליה מתעלה צמודה. גם בחורף זה לא מחזה נדיר לראות שם ילדים קשוחים שטובלים בה ומשפריצים מים לכל עבר. 

בשבוע שעבר התאכזבנו לגלות שהבריכה יבשה לחלוטין. "בסוף הקיץ, כשמפלס מי התהום ירד, המים הפסיקו לזרום ולמלא את בריכת השכשוך", מספר  אייל כהן, מנהל פארק הכרמל ברשות הטבע והגנים, ובאותה נשימה מרגיע: "זה עונתי וכך זה כל שנה. אנחנו מניחים שעם התרבות הגשמים הזרימה תחזור". 

מעין אלון יצאנו על השביל הירוק צפונה, אל החלק האחרון במסלול שמכונה בערבית "ואדי שלאלה" – נחל השלוליות (3). זה מקטע שבו הזרימה של נחל אורן מעט מתמתנת, אבל הצועדים בשביל נדרשים כמה פעמים לחצות את זרימתו במעין שלוליות רחבות. 

בתוך מספר דקות מגיעים לשרידיה של טחנת קמח (4), ככל הנראה צלבנית. על הקרקע, שברי חרס רבים שמזכירים כי לסביבה גלגולי חיים רבים: מתקופת האבן המאוחרת וראשיתה של החקלאות, דרך כובשים נוצרים ומוסלמים ועד הגעת המתיישבים הדרוזים. רק בתחילת שנות ה־30 הגיעו היהודים הראשונים לחלק זה של הכרמל בניסיון להקים התיישבות. שם גם קיבוץ בית אורן החל את דרכו בטרם טיפס במעלה הדרך, אל משכנו הנוכחי. 

משם המשכנו עם שביל בסימון אדום עוד כמה מאות מטרים, עד לאטרקציה הרטובה האחרונה בסופו של המסלול: האגם (5). בריכה מלאכותית שבחורף אוגרת חלק ניכר מזרימתו השוצפת של נחל אורן ונביעת עין אורן הסמוכה. רגע לפני ההגעה לבריכה חוצים שרידים של בוסתנים שמסופר עליהם כי היו שייכים לאדם בשם שוכרי מנסור: המתורגמן של סגן קונסול פרוסיה בארץ ישראל של תחילת המאה הקודמת. אף שלאגם הקטן מראה בוצי וחום, קשה שלא לשבת מתחת לשני עצי הדקל שמעל הבריכה ולחזות בשפע המים שהגשמים הביאו איתם. במציאות הישראלית היבשה והלוהטת, זהו מחזה נדיר למדי.