הורדת יוקר המחיה דורשת יותר ממכתבים

1. שני השרים הכלכליים הכי חשובים במשק – שר האוצר אביגדור ליברמן ושרת הכלכלה אורנה ברביבאי – שיגרו שלשום מכתבים שבהם הפצרה ברורה לגופים הגדולים בתחום הקמעונאות והמזון (שטראוס, אסם, שסטוביץ, סנו, דיפלומט, ליימן שליסל, רסטרטו) לחזור בהם מהעלאות המחירים שהם מבצעים – בו־זמנית – המורגשות היטב בימים אלו בכיס של כלל הצרכנים. "עד שנת 2021 השקל התחזק משמעותית אל מול מטבעות אחרים בעולם, וזאת בסביבה אינפלציונית נמוכה. משמעות הדבר היא שמוצרים שיובאו על ידי החברות לישראל הוזלו משמעותית עבורן – מבלי שהפחיתו את המחיר לצרכן הישראלי בהתאמה, והוא נותר מהגבוהים בעולם למוצרים אלו", הסבירו השרים וסיכמו את הדברים בפשטות: "הכרזתכם על העלאת מחירים בעת הזו היא צינית ופוגעת באזרחי המדינה". 

ברור לכל בר־דעת כי בכירי החברות האלו מכירים את העובדות היבשות ואת חוקי הכלכלה יותר טוב מברביבאי וליברמן גם יחד. החברות הללו יודעות שנהנו מאוד מהייסוף חסר התקדים במטבע הישראלי אל מול הדולר והיורו מאז 2008, והדבר משתקף היטב בדו"חות הכספיים של אותן החברות (הציבוריות) שחייבות בדיווח. ה"חיסכון" לחברות בעקבות אותם שינויים בשערי החליפין לא תורגם לחיסכון לצרכן, וזאת כאשר בישראל רמת מחירי המזון ומוצרי טואלטיקה, לדוגמה, גבוהים מאוד לעומת הרמה בשאר מדינות ה־OECD. 

זה לא תפקיד הרגולטור להוריד את מחירי המזון, אבל זה כן תפקידו לחקור מדוע המחירים בישראל גבוהים באופן אבסורדי והאם עובדה זו קשורה ל"מבנה" השוק

הן גם יודעות שמגפת הקורונה – בשנה הראשונה שלה – גרמה לביקושים עודפים למזון ושאר מוצרי סופרמרקט שכן הרשתות היו היחידות כמעט שנותרו פתוחות במהלך הסגרים הארוכים והקשים במהלך 2020, הרווחים היו בהתאם והם מדברים בעד עצמם. כפי שצוין גם בכמה מהמכתבים ששוגרו על ידי שרי האוצר והכלכלה, הבונוס הגיע גם הגיע, דיבידנדים חולקו בלי בעיה, וזאת אף שברור לכל כלכלן מתחיל כי הפעילות העודפת אינה קשורה כלל וכלל לביצועי יתר של המנהלים (שינויים בהיצע), אלא לזינוק חד בביקושים במהלך הסגרים, שחרור ביקושים כבושים מאוחר יותר וכמובן גם עודף מזומנים בכיסי האזרחים. 

החברות הללו גם יודעות היטב שהשרים החתומים על המכתבים שקיבלו בערב יום ראשון, מאוד לא אוהבים, בלשון המעטה – והם כבר התבטאו לא מעט בכל כלי התקשורת בנוגע לסוגיה – את המהלך המתוזמן של ההתייקרויות. לכן המכתבים לא מחדשים: לא בתוכן, לא במסרים ולא ברגשות שהם מעבירים. 

2. כאשר מנתחים את התחומים שבהם רמת המחירים גבוהה או חריגה (גבינות, ביצים, ועוד), נגלה במהרה כי מדובר בענפים שאינם פתוחים לתחרות או שחלים עליהם כללים רגולטוריים מכבידים. ככלל, סחורות שהצרכן הישראלי יכול לרכוש בשווקים הבינלאומיים (טלוויזיות, סלולריים, טקסטיל, מוצרים לבית ועוד) הוזלו. יוקר המחיה המופרז בישראל לא התחיל עם הקורונה. כולנו מבינים איך ניתן להוריד את יוקר המחיה: שינויים מבניים במשק המיועדים להפחית בירוקרטיה, להסיר רגולציה מיותרת ו"לשחרר" את המשק הישראלי (הגברת ה"ליברליזציה" כפי שמכונה בז'רגון והכוונה היא בעיקר להסרת חסמי יבוא כגון מכסים ומכסות, וכמובן עידוד התחרות). 

הלחץ עובד: סנו מבטיחה להוריד מחירים בימים הקרובים החברה נענית לפניית שרי האוצר והכלכלה, אביגדור ליברמן ואורנה ברביבאי, ומסרה כי "תהיה קשובה לרחשי הציבור, חרף עליית מחירי חומרי הגלם וההובלה"; מוקדם יותר מסרה שטראוס לשרים כי לא העלתה מחירים מזה עשור, והדבר יהיה בבחינת מוצא אחרון עבורה אורנה יפתלכתבה המלאה

אחרי 12 שנים שבהן ראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו רק "כיבה שרפות" והשתיק את הבעיות באמצעות זריקה בלתי זהירה של כספי ציבור כדי לטשטש את הבעיה, הממשלה הנוכחית דווקא פעלה באומץ וביושר כדי לטפל בשורשיה. ארבע רפורמות מרכזיות היא שיגרה במסגרת חוק ההסדרים שאין עוררין על כך שיורידו את יוקר המחיה בטווח הבינוני־ארוך: הרפורמה ברגולציה, הרפורמה ביבוא, הרפורמה בחקלאות והרפורמה בכשרות. אלו רפורמות טובות (לא מושלמות וגם לא יבוצעו בשלמות כי הביצוע תמיד כושל בממשלות ישראל לדורותיהן) ואת הפירות נראה בהמשך. הבעיה תמיד היא כי לפני "הטווח הארוך" ישנו "הטווח הקצר", ועד שנרגיש את ההשלכות בטווח הארוך, ישנם "החיים עצמם". והכי בעייתי, שלפני הטווח הארוך, יש גם סקרים ובחירות כמובן. לכן השאלה "מה עושים עכשיו?" היא לגיטימית וחשובה. 

מימין: יו"ר אסם דן פרופר שר האוצר אביגדור ליברמן ושרת הכלכלה אורנה ברביבאי | צילומים: אבי מועלם, קובי קואנקס, אביגיל פפרנו –באר

על אף הרפורמות אסור להתבלבל: עדיין ממשלת ישראל מהווה מחולל של יוקר המחיה. רק לפני שבועות אחדים החליטה הממשלה להעלות את שכר המינימום שוב. מדובר בצעד אשר יתרונותיו ברורים לכולם (מקטין אי־שוויון שזינק בזמן הקורונה) אך יש לו גם חסרונות: הוא מעלה את רמת המחירים במשק. כפי שלמדנו בכלכלה, כל עוד הוא יכול – היצרן מגלגל את העלויות לצרכן. 

שנית, שתי התשומות העיקריות של התעשייה והמשק – חשמל ומים – בדרך להתייקרויות (באחריות רשות החשמל ורשות המים): החשמל יתייקר החל מהיום ב־6.2% והצפי הוא כי המים יתייקרו גם שכן ההוצאה המרכזית בהפקת מים (במתקני התפלה) היא חשמל. וכמובן הדובדבן שבקצפת: שיטת הארנונה ההזויה המבוססת על נוסחה שתמיד מעלה את התעריף, ואם לא די בכך, מאפשרת לראשי רשויות וערים – אחרי שהנוסחה הקפיצה את הסכום – להעלות עוד קצת. 

הנה עוד דבר שהממשלה, לרבות השרים ליברמן וברביבאי, יכולה לסייע בו כדי להוריד מיידית את מחירי המזון: לטפל בנמלים. העובדה שיש כעת 63 אוניות בפקק ענק הממתינות לפרוק כאשר ישנם רציפים פנויים (בבעלות פרטית במסגרת הרפורמה, וחדשים "מהניילון") שלא נפתחים כי ההסתדרות מאיימת בשביתה בגלל שהובטח לה בעל פה שאותם רציפים מיועדים אך ורק לפריקה כללית ולא למכולות – הזויה. 

אין כל איום על עובדי הנמלים הממשלתיים (הם שייכים למעשה להסתדרות) המהווים את הקבוצה הכי מתוגמלת במגזר הציבורי ואף במשק הישראלי (כ־33 אלף שקל ברוטו בחודש בממוצע, פי 3 מהשכר הממוצע במשק ו־10,000 שקל מעל השכר הממוצע בהייטק). יש מספיק עבודה לכולם. הרי בסופו של דבר אסור לשכוח את הכלל הפשוט: ירידה בכמות המוצעת גורמת לעליית מחירים ואם סחורות תקועות במים הטריטוריאלים של ישראל ולא מגיעות למדפים – הן כאילו לא קיימות. 

3. כלל המכתבים יצאו לשבעה ראשי החברות השולטות בשוק, עם מלל דומה ומכותבת אחת ויחידה: מיכל כהן, הממונה החדשה על רשות התחרות. זו לא טעות. זה לא מקרי. המכתבים הללו מיועדים גם אליה – יש שיגידו בעיקר אליה. הרי ייתכן כי ליברמן וברביבאי סובלים מהרבה פגמים, אך אי אפשר להאשים אף אחד מהם ב"פראייריות". הם מבינים היטב כי במדינת היהודים, מכתבים, גם אם הם מנוסחים היטב וגם אם הם צודקים, לא מורידים מחירים. מי שיכול, מעלה מחירים. בשוק שבו מתקיימת "תחרות משוכללת" – כך מוגדר מצב שבו יש ריבוי מוכרים (וקונים) שכל אחד מהם קטן מכדי להשפיע לבדו על התנהגות השוק, לרבות על המחיר – מי שמעלה מחיר, לא מוכר. ולכן, נכפה עליו לשמור על "מחיר השוק". האם נוצר מחיר שוק חדש, גבוה ממה שהיה ערב התפרצות המגפה? כולנו שמענו ומכירים את ההסברים המלומדים שלפיהם האינפלציה היא תופעה עולמית בגלל השיבושים בשרשראות האספקה וכי בארה"ב ובאירופה היא פי 2 ועד פי 3 גבוהה מזו שבישראל. 

הרפורמות ברגולציה, ביבוא, בחקלאות ובכשרות הן רפורמות טובות אבל הן מיועדות לטווח הארוך. עד שהציבור ירגיש בתוצאותיהן, חייבים לטפל גם בטווח הקצר

אגב, כדאי מאוד להיזהר עם המונח אינפלציה בהקשר של התייקרויות ויוקר מחיה כי הוא קצת "טריקי": אינפלציה מתארת את שיעור השינוי במחירים בתקופה מסוימת לעומת אשתקד אבל היא לא מספרת מאומה על רמת המחירים באותו משק לעומת כלכלות אחרות. 

אם דאודורנט בברלין עולה 1 יורו (שווה ערך ל־3.5 שקלים) והוא עולה ל־2 יורו (7 שקלים), אז האינפלציה (בהנחה שמדובר במוצר היחיד במשק) היא 100%. אם בתל אביב אותו דאודורנט עלה 12 שקל והתייקר באותה שנה ל־14 שקל, אז האינפלציה במקרה הזה היא של 16.6% – שיעור נמוך בהרבה לעומת ברלין. אך עדיין ניתן לקבוע כי ישראל יקרה (במונחים של דאודורנט) פי 2 לעומת גרמניה כי רמת המחירים כפולה כאן לעומת אירופה, אף שהאינפלציה היתה נמוכה בהרבה. 

כולם גם שמעו כי הפרמטר החשוב ביותר הוא השכר הריאלי (השכר הנומינלי נטו חלקי האינפלציה) שכן אם השכר הנומינלי "רץ" מהר יותר מהאינפלציה, אזי כוח הקנייה של הישראלים גדל (עניין של מונה ומכנה). כולם מבינים הכל. בעיקר, כי חייבים כאן מהלך רחב, מקיף, מאקרו, רציני, עמוק. 

נוצרה כאן הזדמנות פז לבדוק את הדברים לעומק. הנה השאלות המרכזיות של הבדיקה: מי מרוויח מכל ההעלאות האלו, התעשייה או המשווקים? איפה הכשל? האם יש הסדרים כובלים? איך פותחים את השוק לתחרות מבלי לפגוע בביטחון התזונתי של מדינת ישראל? 

כהן, שהפגינה אומץ ותעוזה נדירים במחוזותינו (לבטח לעומת קודמתה בתפקיד, מיכל הלפרין), צריכה להוכיח כי המהלך שהובילה (חקירה של ממש נגד ראשי אותן חברות שכלפיהן הופנו המכתבים בנובמבר האחרון בחשד לתיאום מחירים אסור) לא היה תכסיס כדי לקבל את התפקיד (היא היתה ממלאת מקום בזמן החקירה). אז נכון שזה לא תפקיד של הרגולטור להוזיל את מחירי המזון (כפי שטוענת הלפרין), אבל זה כן תפקידו של הרגולטור לחקור מדוע המחירים בישראל גבוהים באופן אבסורדי וליתר דיוק האם עובדה זו קשורה ל"מבנה" השוק הקיים. 

נראה כעת, יותר מאי פעם, כי אכן יש קשר בין שני המשתנים הללו והדבר המתבקש אחרי מכתב כמו זה ששוגר על ידי שני שרים – שאסור להם להתערב בעבודה השוטפת של הרגולטור – הוא בדיקה עמוקה ומעמיקה. "די לחכימא ברמיזא" אומר המשפט וכולנו תקווה כי כהן אכן תבין את המסר.