משקה של בר הג'ין היחיד בארץ - ג'ין קלאב סופרים | צילום: רן ברין
אנרגיה חלופית: המלצות לשעות של פנאי
להנות ממארז משקאות מיוחדים מבר הג'ין היחיד בארץ, לגלות את הסיפורים המעניינים באמת על מקימי המדינה בפודקאסט "הספרנים", לראות את סדרת הדוקו המרגשת החדשה על שלום חנוך ועוד ועוד
אלכוהול
להכניס את הג'יני הביתה
בדיוק בשביל היפוכונדרים כמוני או סתם זהירים, שלא לדבר על חובבי ג'ין מושבעים (שוב, כמוני), מציע עכשיו בר הג'ין היחיד בארץ, הלא הוא ה"ג'ין קלאב סופרים" את מארז הקוקטיילים המוכנים שלו. המארזים כוללים שישה קוקטיילים זוגיים (300 שקל), שלושה ג'ינים מתובלים (270 שקל) או שני קוקטיילים עם שני בקבוקי טוניק וג'ין מתובל (210 שקל). בין הקוקטיילים שווה להזכיר את הג'ין עם ליקר שארטרז ירוק, אננס וסירופ שקדים, ואחר עם ג'ינג'ר, ליים ובירת חיטה. מבין הג'ינים המתובלים מעניין לטעום את ה"proud merry", הכולל רוברבר, וורבנה, שיסו, פלפל סצ'ואן, וניל ולמון גראס. ואם כל זה לא ימנע הדבקה, לפחות הוא יעביר את הבידוד בכיף.
חיליק גורפינקל
פודקאסט
לגלות את הסיפורים המעניינים באמת על מקימי המדינה
"הספרנים" הוא פודקאסט נחמד של הספרייה הלאומית: התאספו כמה ספרנים ואנשי אקדמיה, והוציאו מבין הארגזים הישנים את היומנים, המכתבים והאוספים, ודלו מהם סיפורים מעניינים עם לחלוחית. את הפודקאסט מגישה ורד ליון ירושלמי, והוא מוקדש להיסטוריה היהודית והארץ ישראלית. הם מדברים למשל על מאגיה, כשפים וקמעות; על נישואיו הכושלים של הרצל ובריחתו מהבית לעיסוקים ציוניים; על הרומן של שרה גיבורת ניל”י עם קצין המודיעין של הארגון (סקופ); ועל חליפת מכתבים בין שטפן צווייג וחיים ויצמן. שיחות קולחות לחובבי הז'אנר בעלי יכולות קשב וריכוז. זמין בכל אפלקציות הפודקאסטים.
שירי לב־ארי
דוקו
להכיר אגדת רוק בנעלי בית
"אתה חייב להתחכם", אומרת הבמאית ענת גורן לשלום חנוך בחדר העריכה. "אני חייב להיות אני. יש מספיק כאלה שעושים את מה שכולם עושים", הוא עונה. זו אולי תמצית הסדרה הדוקומנטרית "שלום" (3 פרקים) שתעלה הערב ב־yes דוקו, ב־VOD ובסטינג TV, ומתמקדת בחנוך באופן הכי חשוף ואינטימי שראינו עד היום. גורן ליוותה אותו למעלה משנתיים, ומספקת רגעים נדירים של מלך הרוק הישראלי (אגב, הוא לא אוהב את ההגדרה) בסלון ביתו בנעלי בית מדבר על המשפחה, הגיל והעבר. יש גם הצצה לפגישות עם הצוות שמקיף אותו, ועם אמנים בהם דפנה ארמוני, אמדורסקי, אביב גפן, שלומי שבן ונינט, ומפגשים משפחתיים, עם הנכד עמרי שמרגש אותו כששר את “אדם בתוך עצמו”, חיבוק גדול לבת מאיה, מופע של הבת רומי, והליכה על החוף בחופשה בסיני עם זוגתו לימור. לאורך הסרט שזורים רגעים מוזיקליים מהופעות והקלטות, וקטעים שבהם גורן וחנוך מתדיינים מול המצלמה בחדר העריכה על הגרסה הסופית ולא תמיד מסכימים. "אולי אני אצטער על זה אבל זה מרתק אותי", מסכם חנוך. אז אם מסקרן אתכם להכיר את האדם שמאחורי הפרסונה הבימתית, סביר ש"שלום" תרתק גם אתכם.
מאיה נחום שחל
טלוויזיה
להמריא לטיסה סהרורית עם "הדיילת"
"הדיילת", מיני־סדרה בת שמונה פרקים, היא צפויה ונוסחתית בשבע הדקות הראשונות שלה, ומאותו הרגע היא ממריאה לטיסה מלאה פעלולים, כיסי אוויר, חזרות בזמן, הזיות, סכנות לנחיתת חירום, ואולי — אין לדעת, אבל יש לקוות — חזרה הביתה בשלום. קיילי קווקו (פני, מ"המפץ הגדול") מגלמת דיילת המבלה לילה סוער בבנגקוק עם איש עסקים סקסי שפגשה בטיסה (מישל הויזמן, "משחקי הכס"). בסופו היא מתעוררת לצד גופתו המכוסה בדם — כבר שינוי מגדרי מעניין של הנוסחה המוכרת — ומאותו הרגע עושה כל מה שלמדנו מהסרטים שאסור לעשות. במקביל, הכל בראשה ועל המסך מתערבל: המציאות עם הדמיון, הזיכרונות עם האמת, אנשים טובים ורעים. כשהיא רוויה בוודקה, היא מנסה לפענח את הסיבה למותו. כל שנותר הוא להדק חגורות ולהחזיר את המושב למצב נוח לצפיית בינג' ב־HOT VOD.
רותה קופפר
סטנד־אפ
לצחוק מבדיחות טריות על הקורונה
אחרי שתי עונות לא אחידות של “מומחה לכלום”, אחרי ספיישל סטנד־אפ שביים ספייק ג׳ונז, ואחרי שעזב את ניו יורק ועבר לגור בלונדון, עזיז אנסרי חוזר לשורשיו בספיישל סטנד־אפ קצר (30 דקות) שהוא עצמו ביים לנטפליקס, ושצולם בעת הופעת פתע שהוא ערך במועדון הניו־יורקי ״הקומדי סלר״ בווילג׳. ההופעה התקיימה בדצמבר האחרון ועלתה כעת, כחודש אחר כך, לשירות הסטרימינג, ויש בה תחושה של תגובה מהירה וטרייה לכל מה שקורה בעולם: קורונה, סגרים, חיסונים, מתנגדי חיסונים והחיים בלי דונלד טראמפ. החיים אחרי הקורונה הם גם נושא שמטופל בסטנד־אפ החדש של ג׳ים גפיגן ״Comedy Monster״, שעלה גם הוא בנטפליקס, וגם לואי סי.קיי עסק בזה בספיישל החדש שלו. מעניינת לא רק ההשוואה בין הגישות לגבי הומור פוסט־קורונה אלא העובדה שכנראה לראשונה בתולדות ההומור, יש חוויה שמשותפת לכלל הצופים בכל העולם, ולא הומור לוקאלי, שהצופים הבינלאומיים צריכים לחפש בגוגל את הרפרנס כדי להבין מה היתה הבדיחה.
יאיר רוה
