הקונדטוריה של דוד לאור | צילום: אפיק גבאי
טיול אוכל: אטרקציות קולינריות בדרך לסטף
עצירה אקראית במרכז מסחרי אפרורי במבשרת ציון מגלה אטרקציות קולינריות מפתיעות, בהן קונדיטור מוכשר המציע שפע של מרמלדות, פחזניות ומקרונים ארל גריי, גן עדן קרניבורי עם כריכים מדויקים וחנות יין בעלת מגוון אדיר
חזרנו משבעה. שבעה יפה היתה. בית אבן מרהיב בעין כרם. ככה זה, גם למות צריך לדעת. בשבעה עברנו יחד עם חברתנו האהובה על ספרי המתכונים הישנים של אמה המנוחה. זה עשה לנו תיאבון. שבעה תמיד עושה תיאבון. וחשק לאלכוהול. פעם, עד לא מזמן, אפשר היה לרדת למטה עד הסוף בסטף ולזלול גבינה ואפילו לשתות כוס יין אצל הגבן שי זלצר. אבל שי מת לפני קצת יותר משנה וגם העדר והמחלבה נעלמו בחסות מינהל מקרקעי ישראל. מה לעשות, המינהל לא מתעסק בתרבות, רק באישורים. בצרפת היו עושים מהמקום של שי מוזיאון, לא מפרקים אותו. אז נסענו הביתה. אבל בדרך בכל זאת עצרנו, במרכז מסחרי אפור ונטול כל הוד. חברתנו האבלה סיפרה לנו על קרואסון הארטישוק של דוד לאור. שמעו של לאור כבר הגיע לאוזנינו בעבר אבל איכשהו לא יצא.
חנינו ויצאנו ישר לתוך כמה מוסכים מגורזים ועוד כמה חנויות לא מזוהות. אבל בכל זאת מצאנו את המאפייה. נראתה מאוד עניניית. רק בדרך החוצה, אחרי שקנינו את הקרואסון הנחשק, לחם מחמצת וקרואסון שוקולד, ראינו את השלט על החלון. זה שמסביר שהגענו לבית המאפה ולא לחנות הקונדיטוריה. התברר שהקונדיטוריה ממש בצדו השני של המבנה האפור והענק. בניגוד מושלם לבית המאפה הפרקטי, גם אם מקסים, חיכתה לנו מהעבר השני אותה חנות קונדיטוריה ובה גן עדן מושלם לבעלי שן מתוקה. מה זה גן עדן, פוגרום!
באמת שלא ידענו מה קודם. אז קנינו מרמלדות של פירות, מקרונים בטעם ארל גרי ופחזניות במילוי קרם פטיסייר. היינו קונים גם את כל השאר אלמלא הבנו שבגילנו כבר לא הכל מותר. בטח לא כל כך הרבה סוכר. בחודש שעבר חגג לאור את החורף בשלל מנות ערמונים. עכשיו אפשר למצוא אצלו קרואסון ענק במילוי פיסטוק ושוקולד או את המאפה הבורדולזי הממכר, הלא הוא הקנלה, שנראה כמו מיני קוגלהוף. יש לו פנים רך ובחוץ קשה, והוא מתוק כמעט עד בחילה אבל עדיין נהדר. ללאור יש גם קיוסק למוצריו בירושלים אבל אם אתם על הדרך, אני ממש ממליץ לעצור במבשרת. זאת משום שבנוסף לאימפריה הקטנה שמנהל כאן הקונדיטור המוכשר, מחכות פה עוד כמה אטרקציות קולינריות לא פחות שוות.
למשל "הקצביה של עופר", שאותה מנהלת משפחת אסלן, מבכירות משפחות המסעדנים בירושלים בעבר ("לינק", "מונא"). חוץ מבשרים משובחים, בקר וטלה ועוף, נמכרים כאן גם שלל נקניקים וגבינות טובות, יינות, פסטות ורטבים ואפילו ציוד בשר מקצועי. השוס הגדול מתחבא דווקא בגזרת האוכל שאפשר לאכול במקום. מגוון קטן אבל מדויק של כריכים. למשל, סנדוויץ' יהודה על שמו יהודה אסלן, כמובן, האיש והאגדה — שהוא סנדוויץ' קורנדביף; סנדוויץ' נירו (אחד העובדים) — סלמי, גבינת פרובלונה, פסטו וחמאה; או סנדוויץ' דודו (אחד השותפים) — גבינת קממבר בשר בריסקט (חזה בקר) וריבת בצל. ואם כל זה לא מספיק, נערכות במקום גם סדנאות בשר מקצועיות.
נראה לי שאחרי כל זה צריך סדנת ניקוי רעלים. ואת זה בדיוק, פחות או יותר, מספקת החנות השכנה. "הגינה של מגי" היא חנות אורגנית קטנה ומקסימה שחוץ משלל ירקות ופירות אורגניים, מציעה גם דבש, חלווה, טחינה, פירות יבשים, אגוזים ואפילו חומרי ניקוי ידידותיים לאדם ולסביבה. אם אתם מתעקשים על כך שבכל תחנה בטיול שלנו מסביב לבניין תוכלו גם לתקוע משהו, אפשר לשתות כאן קפה אורגני או מיץ בבר המיצים הטבעיים האורגניים.
אחרי כל הבריאות הזו, היינו צריכים לקלקל קצת את המאזן. לכן, שנייה לפני שהפלגנו חזרה לתל אביב, נכנסנו לחנות היין. שם טפח מישהו על כתפי. כשהסיר את המסכה, התגלו לי פניו המוכרים של מר בן יהודה, הלא הוא אבי בן, מלך היין של ירושלים. בן יהודה הוא מוותיקי סוחרי היין של ירושלים ואחד הרציניים שבהם. חוץ ממגוון אדיר של יינות, בירות ומשקאות אלכוהוליים אחרים, הוא מייבא גם כמה וכמה יינות בעצמו. אני הספקתי לטעום שני יינות איטלקיים לבנים נהדרים, האחד העונה לשם "פקורינו'" (כן, כמו הגבינה המפורסמת, מסתבר שיש גם זן ענבים כזה) והשני נקרא לא פחות מאשר "קוקוצ'ולה". וואחד שם לענבים. בימי שישי מתכנס פרלמנט קטן של שתיינים ברחבת בכניסה על השולחנות המאולתרים מחביות יין ישנות בין המוסכים. ואם בכל זאת אתם צריכים קצת טבע בטיול שלכם, רדו לסטף. גם בלי שי זלצר האזור מאוד יפה. אני לא אסלח לעולם על מה שקרה שם. אתם אולי תסתדרו.