לו רק היה לי מטוש

שמי מאיר ואני שייך לקהילת היבואנים הקטנים, שכפופים לתקנות יבוא שונות ומשונות. רציתי לשתף אתכם בחוויית יבוא של עפרונות. נשמע מעניין? לא ממש, אבל חכו לסוף.

כולכם ודאי שמעתם על מכון התקנים, שזה בעצם ארגון לאספקת כסת"חים לרגולטורים בשירות המדינה. 

עיפרון מכיל כידוע גרפיט שמוכר יותר לכולנו בשם עופרת (פעם היו מייצרים עפרונות מעופרת ומכאן גם שמו). קיים חשש שמישהו יכניס בטעות עיפרון לפיו בעיצומו של ציור מודל בסטודיו, ולכן כל עיפרון הנכנס לישראל חייב בבדיקת מכון התקנים.

מטושים נכנסים לארץ בלי בעיה, עפרונות לא. אילוסטרציה | צילום: רויטרס

חשוב לציין שמדובר רק בעופרת (גרפיט) הקיימת בתוך עיפרון עץ, אבל אם מדובר באותה גרפיט השוכנת בתוך עיפרון מכני, אין שום צורך באישור מכון התקנים. למעשה, גם עיפרון עץ לא עובר ממש בדיקה, אלא רק מקבל אישור תל"ח. אדליף לכם שתל"ח הם ראשי תיבות של "תקן לא חייב". במילים פשוטות, אין כבר צורך בתקן ובבדיקה של מכון התקנים, אבל רק מכון התקנים הוא זה שיקבע שאין צורך בבדיקה של מכון התקנים.

אישור התל"ח כרוך כמובן בתשלום למכון התקנים. באישור זה מצהיר המכון שאין צורך בבדיקת תקן. אישור זה תקף רק לשנה, ומדי שנה יש לשלם שוב למכון התקנים כדי לקבל שוב אישור שאין צורך באישור. לאחרונה הפסיקו לתת אישור שנתי, ויש לשלם דמי חסות, סליחה - תל"ח, על כל משלוח ומשלוח.

ולמה אני משתף אתכם בחלק קטן מתלאותיו של יבואן עפרונות? כי קראתי לאחרונה בעיתון שמשרד הבריאות דילג על הרגולציה ואישר לייבא 30 מיליון בדיקות קורונה ללא בדיקה כלל.

ואז עלה במוחי הקודח רעיון שמוקדש כולו לאפרים קישון המנוח: אם עיפרון שבו מאיירים נדרש לאישור שמציין שהוא פטור מבדיקה תמורת תשלום למכון התקנים. ומוצר הקרוי מטוש, שאפילו לא יודע לצייר, רק להידחף לאף או ישירות לגרון, אינו נדרש לבדיקה ואף לא לאישור של פטור מבדיקה - אז אולי אגדיר את העיפרון כמטוש ואחסוך לעצמי את האישורים והתשלומים? כל מה שצריך זה אולי קצת צמר גפן פטור מבדיקה בקצה.

ואם מישהו מהרשויות יתפוס אותי בקלקלתי וינסה לטעון שאני מנסה להערים על המערכת, אענה לו בשפה המוכרת לו: תל"ח, טעות לעולם חוזרת.

מאיר ערמון, יבואן לחנויות מוזיאון