7 דברים שלמדתי בכדורסל ולקחתי לעסקים

אורי להב משמש בשלוש השנים האחרונות מנכ"ל חברת א.ל.מ מוצרי חשמל ואלקטרוניקה (שהתמזגה בשבוע שעבר עם רשת שופרסל). להב, 49, נחשב לאחד מהכדורסלנים המוכשרים ביותר שצמחו בחדרה. 

הוא שיחק בנבחרות הצעירות ואף הועדף על פני דורון שפר בחמישיית הקדטים והנוער. מגיל 17 כבר שיחק עם מקצוענים. תחילה בהפועל גבת ומכבי חדרה ולאחר מכן עבר בשש קבוצות שונות, כולל הפועל תל אביב, הפועל גליל עליון והפועל אילת. אחרי עשר שנים תחת מאמנים כמו דייוויד בלאט, אפי בירנבאום ומולי קצורין פרש ממשחק ועבר לעולם העסקי הישראלי אלו דברים שלמד בכדורסל ועזרו לו בעסקים.

1. לעמוד על שלך 

"הייתי צעיר בגליל עליון הקבוצה היריבה מובילה עלינו בנקודה והכדור אצלנו. אני הרכז ואמור להיות תרגיל שבסופו בראד ליף זורק לסל. אבל בהתקפה האחרונה ליף פשוט נעלם. אם אני מוסר לו, הכדור יוצא החוצה.  אני עם הכדור ביד והזמן אוזל. אז הלכתי לסל והחטאתי. הפסדנו את המשחק ובירידה מהמגרש ליף כעס:  'למה הילד זרק, מי שלא יכול — שלא יקח אחריות'. לא יודע להסביר אבל תקפתי חזרה: 'מי שבונים עליו תרגיל, שלא יעמוד מחוץ למגרש!' מכאן מעמדי בקבוצה השתפר. כרכז, אתה צריך לעשות סדר, לעמוד על שלך. זה מאוד דומה לסיטואציות עם דירקטורים שמעברים עליך ביקורת, אומרים משהו שאתה לא מסכים איתו ואתה צריך להתעקש ולהביע דעה אחרת, להראות שלא מטפסים עליך וברגע שאתה מרוויח את הכבוד שלהם, אתה תהיה במקום אחר בהיררכיה וגם תדע איך להתנהל  אחרי שהחמצת בשנייה האחרונה".

2. לנהל אנשים, לא עסק

"כשעליתי לשחק בבוגרים בגיל 17, היו בקבוצה הזרים האמריקאים, המתאזרחים, השחקנים מאקס־יוגולסביה, הישראלים הצעירים ואלה שבסוף הקריירה. כל אחד טיפוס שונה עם המעמד והאגו שלו, ואתה צריך להבין את הצרכים של כולם, להבין מתי שחקן רוצה את הכדור, מתי  לא להגיד לו כלום, מתי לשלוח אותו לשמור. בשלב מוקדם מאוד אתה מבין מה המלחמות שלך. אתה מבין שצריך לדעת לנהל את מה שחשוב לכל אחד. איפה הוא עשוי לוותר ואיפה לא. אתה גם לא יכול להעריץ את השחקנים שאתה משחק איתם, למרות שהם אגדות. כל גם כמנהל עסק פתאום הרגשתי תחושת דה־ז'ה וו,  כאילו הייתי כבר בסיטואציה דומה בחדר ההלבשה. בחדרי הישיבות הרגשתי שאני מבין איך התנהגות מסוימת תוביל אותי למקום אחד והתנהגות אחרת למקום שני. מאוד דומה לדינמיקה של רכז במגרש: אתה לא יכול לנהל רק משחק או עסק, אתה  מנהל אנשים ואגו".

אורי להב מנכ"ל רשת א.ל.מ. על על בניית אמון: "מאמנים טובים ידעו לתת לי ביטחון, ולחזק אותי גם אם עשיתי טעויות. כך בדיוק אני מנסה לפעול עם האנשים שעובדים אתי בעולם העסקים" | צילום: אייל טואג

3. לדעת לקיים סמול טוק

"האישיות שלי חברותית. קל לי להיפתח. זה אולי נשמע כמו הטריק הכי נדוש בספר אבל הוא עובד. צריך להתעניין באמת במי שמשחק או עובד מולך ואין דרך אחרת לעשות את זה מאשר להגיע לאנשים ולשאול אותם שאלות, לדבר איתם על האישה, הילדים, החברים, מאיפה באת, הבסיס. אם זה אמיתי, אנשים כבר ירצו להיפתח גם. כרכז, זה היה חלק מהתפקיד. להגיע 30־45 דקות לפני האימון. לשבת עם הזרים והמתאזרחים, לקשקש איתם. על שטויות. ככה בונים יחסי אמון, קירבה.  זו אמנות הסמול טוק. כך גם בחברה שניהלתי: רכשנו ארבע חברות אחרות בתקופה שהייתי המנכ"ל ואתה, כמנהל, צריך לדעת איך איך לדבר עם העובדים החדשים. קצת כמו שאתה מגיע לקבוצה חדשה וצריך להיות סוג של בוס. להגיד 'הנה הגעתי, אני פה',  ולהצדיק את המעמד שהגעתי אליו".

4. להאמין בשחקנים שלך

"שיחקתי תחת חלק מבכירי המאמנים הישראלים. מאמן צריך לקחת סיכונים: כמו ללכת על השחקן שהוא חושב שהוא הכי חם כרגע, ולא על הכוכב הגדול של הקבוצה. המאמן אריאל בית הלחמי, למשל, אמר לי שבשביל ללכת על מישהו שהוא לא המובן מאליו צריך להאמין בו, לסמוך עליו וגם לדעת לתת לו ביטחון, לחזק אותו אם עשה טעות ואפילו אם יש ביקורת והערות. לי, למשל, הוא תמיד היה נותן ביטחון וזה מעניק תחושה שאתה יכול לקחת סיכונים בעצמך, להיות יצירתי, לנסות דברים. דייוויד בלאט לא היה מבקש מאיתנו לעשות משהו שהתאמנו עליו אלא משהו אחר — כדי להפתיע את היריבים. לבלאט יש תפיסת משחק מאוד ברורה והוא תמיד ידע לתת מקום לשחקנים שיקבלו החלטה לפי מה שהם מרגישים. המאמן, בסופו של דבר, צריך לסמוך על השחקנים שלו שיקראו את הסיטואציה כמו שהוא היה קורא ובשביל זה צריך לסמוך עליהם. זה אותו דבר עם עובדים. אתה צריך תמיד לחשוב לטווח הארוך, לבנות את הביטחון העצמי שלהם ולא להעמיד על המוקד את הסמנכ"ל על יום רע בעבודה".

5. להימנע מאינטריגות

"הרבה מהמנהלים שניהלו את הקבוצות שאני שיחקתי בהן היו מאוד לא מקצועיים ומהם למדתי בעצם איך לא מנהלים דברים. חלקם היו יוצרים אינטריגות בתוך הקבוצה כי זה התאים להם, מאשימים את השחקנים והמאמנים בפאשלות שלהם ולוקחים קרדיט על הצלחה מקצועית, הם היו חושבים שכולם מטומטמים והיו משקרים בלי לחשוב שבסוף הכל יצוף. הם גם אף פעם לא ידעו באמת מה קורה בתוך קבוצה: הם לא היו באימונים ולא דיברו איתנו. בעיני, אם אתה לא שם, אתה לא יכול לנהל. בדיוק כך בעסקים. אני לא יכול לבוא למנהלת השיווק ולשאול אותה למה הקמפיין לא עובד אם לא הייתי שם בשלבים של בניית האסטרטגיה ולא ליוויתי אותה איפה שצריך. העסקנים בישראל היו אומרים בניצחונות 'אני בניתי את הקבוצה' ובהפסדים: 'המאמן והשחקנים היו גרועים, מה רוצים ממני? אני הבאתי ושילמתי'. זה פשוט לא עובד".

6. לחשוב לטווח ארוך

"האופי הישראלי חודר לספורט. בכדורסל הרבה פעמים פשוט לא עושים דברים עד הסוף בגלל ההנהגה. בקבוצת כדורסל אמריקאית אתה תעשה חימום לפני אימון, תתאמן ואז תעשה מתיחות אחרי האימון. כולם מבינים שהגוף זה הקריירה שלך ואתה צריך לדאוג לו. בישראל מאמן הכושר יגיד לך כמה חשובות המתיחות אחרי האימון אבל רגע אחרי שריקת תום האימון הוא כבר ברכב שלו, בדרך הביתה. ואז אם הוא לא שם, השחקנים לא יחשבו שזה חשוב, וגם יעזבו מוקדם.  רק אם תפעל בצורה מסודרת כזו, תוכל למצות את הפוטנציאל שלך. ובכלל, היו לא מעט פעמים שמאמן הגיע עם כפכפים לאימון או מנהל קבוצה שלא סידר הסעות לשחקנים לא היה מבט לטווח הרחוק, לא חשיבה של בנייה סביב צעירים, בניית וחיזוק שלד.  מזה לקחתי לעולם העסקי למדתי שהדרך לתוצאה היא גם מדידה, וחייבים לעבוד מסודר ולחשוב לטווח ארוך".

7. להפנות ילדים לספורט

"העיסוק מילדות בכדורסל נתן לי את אבני היסוד לקריירה שלי כמנהל והעניק יתרונות יחסיים. כשילדים ונוער נמצאים בספורט — זה מפתח אותם ברמה האנושית. זה מפתח את יכולות התקשורת שלהם, את היכולות לעבוד בקבוצה ואלו כישורים שהופכים ליותר ויותר נדירים בעולם של וואטסאפים וטיקטוקים. דרבנו את הילדים שלכם לפעול בבסביבה של ספורט תחרותית קבוצתי. זה יעניק להם יתרון גדול לכל החיים".