הקברניט
הכי גדול, הכי כבד, הכי מהיר: מלחמת עולם על כנפי ברבור
הכירו את הטופולב 160, הזרוע הכי ארוכה של פוטין: המפציץ הגדול ביותר בעולם. למה נצבע לבן, איך נולד והתפתח, איזה תפקיד יש לו בהרתעה גרעינית מודרנית, ולמה תהיה זו אירוניה מדהימה אם יטיל פצצות על אוקראינה
שלום, כאן הקברניט; קל להבין למה המפציץ טופולב 160 הרוסי, מטוס הלחימה הכי גדול בעולם, מכונה "בליי לאבד" כלומר "הברבור הלבן" - פשוט תראו אותו. יופי הוא אולי עניין של טעם אך עם קווים כה אלגנטיים וחלקים, המטוס נראה כמעט אצילי.
לטורי "הקברניט" הקודמים:
אך הכינוי הזה סותר בפראות את המהות שלו: זה אולי המטוס הכי מפחיד בעולם. מדובר בנשק על שנולד כדי להכניע מדינות במכה אחת ולהטיל אימה על כל אויביה של רוסיה - מארה"ב של ימי המלחמה הקרה ועד לאוקראינה של ימינו. היום נכיר אותו ונלמד מה עושה אותו לכל כך מיוחד - ולמטוס הכי חשוב של פוטין.
המטוס הזה פותח במקור כתשובה למיזמים אמריקאיים דומים - מפציצים על קוליים כבדים כמו ה-XB70 ואלקירי ו-B1A. אך בעוד הראשון בוטל מטעמי תקציב והאחרון הפך למטוס תת קולי מנמיך טוס, רוסיה לא ויתרה והשלימה את הפרויקט בתחילת שנות השמונים. ב-1987 נכנס לשירות ועבר שיפורים ושדרוגים.
הברבור הוא מפציץ אסטרטגי ארוך טווח, בעל שני תארים סותרים: הוא הגדול ביותר בעולם, וגם המהיר ביותר מסוגו. כמה גדול? אורכו 54 מ', כמעט כמו של בואינג 787 דרימליינר - מטוס נוסעים שנושא 360 איש - והוא כבד ממנו ביותר מ-15 טון; משקל ההמראה המקסימלי עומד על 275 טון, כמו שלושה קטרים של רכבת ישראל. זהו טיטאן מכונף, דרקון אמיתי.
וכמה הוא מהיר? ביכולתו להגיע למאך 2.05, מהירות של F16 - מטוס קרב ששוקל פי עשרה פחות. למעשה, למעט ה-F22 אין מטוס קרב מערבי שיכול להדביק אותו במרדף: המפציץ הענק נושא 130 טון דלק ונולד לטיסה על קולית של שעות; מטוס קרב שירדוף, ייאלץ לפרוש תוך זמן קצר עם טנק מתרוקן. מדינות נאט"ו התאמנו במרדפים שכאלה בשנות השמונים בסיוע מטוס קונקורד בריטי - וגילו שהמשימה כמעט בלתי אפשרית.
איך מצליח מטוס כל כך גדול לטוס כך כך מהר? בזכות שילוב בין אווירודינמיקה נהדרת וארבעה מנועים מפלצתיים: הם נקראים NK32 ובשיא העוצמה, מייצר כל אחד דחף בעוצמת 245 קילו-ניוטון, יותר מכל מטוס לחימה בעולם.
והאווירודינמיקה היא הברקה בפני עצמה: הגוף ארוך וצר בחזיתו ובקצהו האחורי, אך האמצע רחב ושטוח, בצורה שמייצרת עילוי רב ובעצם עוזרת לכנפיים. ככל שצורך המטוס מייצרת יותר עילוי, כך יצטרך פחות כוח כדי להישאר באוויר.
הברקה אחרת בו היא כנפיים בעלות גיאומטריה משתנה, כלומר שבסיסן יושב על ציר. כשצריך לייצר מקסימום עילוי - בהמראה ובנחיתה - הכנפיים פרושות ומשוכות אחורנית בזווית של 20 מעלות; בעת שיוט תת קולי הן מקבלות זווית של 35 מעלות; ובעת טיסה על קולית הן ב-65 מעלות לגוף כדי לצמצם התנגדות האוויר; והרי לנו כנפיים אופטימליות לכל מצב טיסה, מה שתורם לחיסכון בדלק ומשפר ביצועים.
לברבור יש שני מתארי משימה: הראשון הוא הפצצה בטווח גלובלי - המראה, שיוט במהירות של סביב 900 קמ"ש למרחק של עד 7,000 ק"מ, שחרור צרור טילי שיוט וחזרה לבסיס. במתאר כזה, יכול הטופולב 160 להגיע למשל, ממוסקבה לניו יורק.
המתאר השני הוא מתקפה מהירה לטווח קצר יותר של 2,000 ק"מ, שנשען על טיסה על קולית - 1,800 קמ"ש - לאורך כל הדרך. גם אלפיים ק"מ זו לא קפיצה למכולת, כן? מדובר ביותר מהמרחק בין מוסקבה לברלין. וחשוב לזכור שלטילי השיוט הרוסיים יש טווח של מאות ואלפי ק"מ; גם בתצורה ה"קצרה", הזרוע הארוכה של פוטין מגיעה רחוק מאוד, מהר מאוד.
והברבור מביא איתו מטען די מדהים של מוות מעופף: קחו למשל את הטיל KH101, ששוקל כמו שתי מכוניות ואורכו כשל מיניבוס הסעות תלמידים; הוא לא סתם מגודל - דלק תופס מקום ועליו לשאת פצצת אטום למרחק של אלפי קילומטרים. אז הברבור לוקח 12 כאלה בתא הפצצות הקדמי שלו, ועוד ישאר בתא הפצצות האחורי מקום ל-12 טילי שיוט לטווח בינוני.
אם הולכים על פצצות רגילות, אין לו בעייה לשאת עשרות מהן, או 20 פצצות מונחות GLONASS (המקבילה הרוסית ל-GPS), ולהכות בבת אחת ב-20 יעדים.
בסך הכל, עומד כושר הנשיאה של הברבור על 45 טונת חימוש. זה מטען גדול בכ-30% משל ה-B52 הוותיק, יותר מכפול משל ה-B1 המהיר וה-B2 החמקן, יותר משל כל דבר שיודע לעוף ולזרוק פצצות בימינו. ואני יודע שאני חוזר על עצמי, אבל הוא עושה את כל זה במהירות של F16.
הטייסים שלו פשוט מאוהבים בו: המטוס קל מאוד להטסה ובזכות מערכת בקרה דיגיטלית, מגיב בקלילות של מטוס קרב לכל תנועת סטיק. כל טופולב כזה מופעל בידי ארבעה אנשים: טייס, טייס משנה, מפעיל מערכות הגנה ומפעיל מערכות התקפיות.
קוקפיט הטופולב. שימומ לב שאין יותר מדי מסכים; ההטסה עצמה מאוד פשוטה, וההם נהנים ממידותיו המרשימות: המושבים גדולים ומרווחים וכוללים מערכת מסאז' כדי להקל על הצוות במשימות ארוכות, ומאחורי הקוקפיט ישנם שירותים ומטבחון עם מיקרוגל ומקרר. מאז קורקע הקונקורד, צוותי רוסיה הם היחידים בעולם שיכולים לשתות קפה באלפיים קמ"ש.
ומה עושים עם דרקון לבן כזה? ובכן, מפחידים את כל העולם: צבעו נועד להחזיר הבזקי פיצוצים גרעיניים ולספוג מהם פחות חום. טיל השיוט KH101 שהזכרתי יכול לשאת פצצת אטום בעוצמת 250 קילוטון - פי 16.6 יותר מהפצצה שמחקה את הירושימה.
עכשיו, תארו לעצמכם מה קורה למדינה שחוטפת מטח בן 12 טילים ממפציץ טופולב בודד; מדובר בטילים חמקניים, קשים ביותר ליירוט, ואם כל אחד פוגע בעיר מרכזית אחרת, מדינת האויב פשוט תפסיק לתפקד.
וכך גם שכנותיה - בגלל זרם כמעט מיידי של מיליוני פליטים, ענני נשורת כל כך רדיואקטיבית שלידה הכור המפורסם בצ'רנוביל נראה כמו מסעדה טבעונית, שטחים חקלאיים ומקורות מים שיזדהמו ומהלומת מחץ לכלכלה האזורית; אנחנו מדברים על אווירון שיכול לשנות את העולם לרעה בגיחה אחת.
וזה אומר שכל סוכנויות המודיעין באירופה מנטרות בקדחתנות את אימוני הטופולבים; שיש סוכנים שכל תפקידם הוא לגלות האם יש שינויים בהזמנות החלפים עבור המטוס הזה, לקראת איזו הגברת פעילות; שצוותי סייבר מנסים למצוא מידע על שדרוגים צפויים; ושכל לוויין ריגול שמגהץ את רוסיה יתעכב על כל צלמית שמזכירה ראש חץ צחור ענקי.
אז הבנו מה יכול המטוס לעשות במקרה של מתקפת אמת; אבל הרי מתקפה כזו לא יצאה לפועל לשמחתנו - ויש סיכוי יותר מסביר שגם לא תצא. אז מה עושה אותו לכל כך חשוב ומיוחד?
התשובה הקצרה היא שהוא הצלע הכי חשובה בשילוש הגרעיני הרוסי. שילוש הגרעיני הוא עיקרון הרתעה, שמחלק את יכולת המכה הגרעינית של מדינה לשלושה מאמצים: טילים בליסטיים לטווח ארוך שמשוגרים משטחה, צוללות תקיפה ומפציצים ארוכי טווח.
הרעיון הוא שגם אם הצליח האויב להנחית מתקפה אטומית שתמחק את הטילים הבליסטיים, עדיין יחטוף מכת תגובה אטומית מהצוללות או המטוסים. בכך, נוצר מצב בו אי אפשר להפציץ מדינה עם כוח גרעיני בלי לחטוף ממנה מכה זהה. וזו, לפי הערכות, הסיבה שמאז שנות הארבעים לא פרצה עוד מלחמה גרעינית; בסופו של דבר אף אחד לא שונא את האויב יותר משהוא רוצה שתישאר לו מדינה.
קצת מוזר לחשוב שמטוסים הם צלע במשולש הזה: הרי טיל בליסטי ביניבשתי יכול להגיע לכל מקום הרבה יותר מהר, צוללת תקיפה היא כלי הרבה יותר חשאי וקשה לגילוי - ומטוס אפשר תמיד להפיל אם מתאמצים מספיק, אפילו אם הוא מאוד מהיר ומאוד לבן.
הסיבה היא שאף מדינה בעולם לא רוצה להפעיל נשק גרעיני נגד אף מדינה, אבל מאוד רוצה שאויביה יחשבו שאולי בעצם כן. ובגלל שמחיר הטעות כה גדול, אף אחד לא הולך לאלץ את יריבו להוכיח שהאיום אינו בלוף. לכן מפחידים זה את זה עם הצהרות וניסויים, ואם זה לא עובד - עם צעדים שמעידים על מוכנות לתקוף.
ופה, מדינה שאין לה מפציצים גרעיניים תהיה מאוד מוגבלת: את הטילים היבשתיים אי אפשר חצי-לשגר, רק לפתוח את מיכלי הבונקרים שלהם. ואת הצוללות אי אפשר חצי-לחשוף, הרי ברגע שאחת התגלתה, אפשר להכות בה ולקחת לאויב את האיום.
אבל מטוסים אפשר להטיס למדינה שכנה, אפשר להעלות לאוויר סתם לסיבוב, אפשר להוציא מההאנגרים שיסתובבו קצת על המסלולים וייראו היטב ללוויין - וזה תפקידם העיקרי: להעביר את האיום האטומי בצורה יותר גמישה.
הטופולב אינו חמקן בהגדרה, אך תוכנן כך שחתימת המכ"מ שלו תהיה מינימלית ביחס לגודלו. בזכות החתך הקדמי של גופו, מהחזית יש לו החזר מכ"מ שמזכיר מטוס שקטן ממנו פי חמישה; כשמוסיפים לכך את מהירות הטיסה שלו, קל למפעילי המכ"מ לחשוב שמתקדם אליהם מטוס קרב ולא נשק שמוחק מדינות.
בימים אלה נערכים צוותי הטופולבים של רוסיה למתקפה אפשרית נגד אוקראינה. המתיחות בין שתי המדינות הגיעה לשיא חדש, בעקבות שאיפותיה של רוסיה לספח אזורים שתומכים בה בתוך שכנתה. המפציצים הולכים לשחק תפקיד קריטי בכל מהלך צבאי; טילי השיוט שלהם יקבלו ראשי נפץ רגילים, ויישלחו לחיסול מפקדות ומטות, בסיסים ותשתיות צבאיות אחרות כדי ליצור כאוס בחזית ולהחיש את הניצחון.
עניין המהירות מאוד חשוב פה, משום שפוטין לא רוצה להיכנס למלחמה ארוכה ויקרה, שתחייב את רוסיה לגייס אנשי מילואים - מה שיפגע באפקטיביות המשק שלה, ויערער אף יותר את מצבה הכלכלי הבעייתי.
יהיה קצת אירוני אם הטופולבים אכן יורידו את אוקראינה לברכיים. בלעדיה, יכול להיות שבכלל לא היו טסים: עם פירוק ברית המועצות ב-1991, נקלעה מוסקבה למצב מביך מאוד: ממשלת אוקראינה החליטה שמעכשיו כל התשתיות הצבאיות שבשטחה שייכות לה. החלטה הוגנת למדי, אחרי שנים רבות של כיבוש דה פקטו, שלא לומר שעבוד סובייטי. 19 מפציצי הטופולב 160, פאר ההרתעה הגרעינית של רוסיה ורוב המלאי בכלל, עמדו באותו הזמן בבסיס פריולקי באוקראינה. אני לא מקנא בדיפלומטים שהתקשרו לאוקראינים וביקשו אם אפשר ככה אולי, לקבל אותם חזרה.
מבחינת אוקראינה, המפציצים היו קלף מיקוח מאוד משמעותי מול רוסיה בכל הנוגע ליחסים בין השתיים; יחסים צבאיים, יחסים פוליטיים ויחסים כלכליים. הרי בלעדיהם, תצטרך רוסיה לשפוך הרבה מאוד כסף כדי להחזיר הרתעה ליושנה, וחמור מכך: לעבור תקופה ארוכה עם עם משולש גרעיני שבור. והאוקראינים ניהלו מו"מ קשוח ביותר. בנוסף לתנאי ביטחון ומסחר, דרשו מהרוסים גם שלושה מיליארד דולר.
ועבור מוסקבה זה היה פשוט יקר מדי; המו"מ נקטע ב-1996, ואוקראינה החלה לשלוף בורג אחר בורג מהמטוסים המקסימים במסגרת הסכם נאן-לוגר, שכפה פירוק של נשק גרעיני ורכיביו. ב-1999 התחדשו המגעים עם אוקראינה, ותשעה מטוסים הוחזרו הביתה תמורת מאות מיליוני דולרים. ואלו, מתחרטים האוקראינים, המטוסים שעלולים להחזיר גם את המדינה שלהם לרוסיה.
בשורה התחתונה, קל לראות למה הטופולב 160 כל כך חשוב לרוסים, וכיצד יוכל להשפיע על העימות באוקראינה - זהו המקל הגדול שנושא פוטין, האיום המרומז שנועד לשפר את מעמדה של המדינה בכל מו"מ ביטחוני. אמנם מדובר במטוס בן יותר מארבעים, אך כוחו עוד במותניו והוא ממשיך לעבור שיפורים ושדרוגים. גם כניסת המפציץ הרוסי הבא לשירות, הטופולב PAK DA פולסאניק החמקן, לא תשלח אותו למוזיאון. בסופו של דבר, עוצמתו של הברבור טמונה ביכולתו להיראות ולא לחמוק ולהיעלם. נקווה שטייסיו ימשיכו להתאמן במשימותיהם הרות הגורל, אך לעולם לא יוציאו לפועל מתקפת אמת. טיסה נעימה!
25 תגובות לכתיבת תגובה