שחקני לוס אנג'לס ראמס חוגגים בסופרבול | צילום: רויטרס
מאמינם ועד קריפטו: סופרבול 2022 היה אירוע בסימן דור ה-Y
המאמן של הקבוצה המנצחת לוס אנג'לס ראמס - מילניאל. ההופעה המרשימה במחצית - הייתה של כוכבים שהמילניאלים גדלו עליהם. והפרסומות, כמעט כולן, היו בסימן דור ה-Y. סיכום אירוע הספורט הגדול של השנה
לפני מספר שנים הבדיחה בתעשיית הפוטבול הייתה שאם אתה יושב לקפה עם המאמן של לוס אנג'לס ראמס, שון מקווי, אתה ככל הנראה תקבל עבודה כמאמן ראשי ב-NFL. מקוויי, מאמן ראשי בליגה העשירה בתבל מגיל 30, יצר מגמה בליגה של חיפוש אחר "שון מקוויי הבא". נראה שמאז שמקווי בראמס, כל בעלים של קבוצת NFL מחפש את המילניאל שיוביל את השחקנים - רובם ככולם בני דור ה-Z - וברבים מהמקרים, המילניאל הזה היה בצוות האימון של מקוויי בעצמו.
קראו עוד בכלכליסט:
אמש, בסופרבול - השני של מקווי בארבע השנים האחרונות - המאמן של אל.איי התמודד מול עוזרו לשעבר, מאמן סינסינטי, זאק טיילור (38). ברנדון סטיילי, מאמן לוס אנג'לס צ'ארג'רס בן ה-39, גם כן עבד תחת מקווי וכך גם מאט לאפלור, מאמן גרין ביי פאקרס בן ה-42.
"השנים הטובות בחיי היו העבודה עם מקווי", אמר טיילור לפני הסופרבול. "זה היה כיף, אהבתי להגיע לעבודה כל יום - הרבה מהמסרים שלו לצוותים ולשחקנים לקחתי איתי לסינסינטי. אנחנו רוצים שאנשים ירצו להגיע לכאן לעבוד וליהנות. עבודה עם חיוך על הפנים כל יום".
מקווי, שעובד ב-NFL מגיל 22, הגיע לראמס כשהיא היתה קבוצה עם תרבות בעייתית (לבעלים, סטן קרונקי, לא ממש היה אכפת מניצחונות) ויצר שם חדר הלבשה מלא בשחקנים שחושבים "We, Not Me".
מקווי, שמגדיר את עצמו כ"מעריץ של אימון", למד את המשחק מחלק מגדולי המאמנים בהיסטוריה של הפוטבול וגם מאמנים בענפים אחרים. "אני פשוט רוצה להקשיב וללמוד מהם" אמר מקווי, שלאחרונה אף ניהל שיחה עם מייקל ארטטה, המאמן של ארסנל (שגם היא בבעלות קרונקי).
מקווי הנחיל את התרבות שלו בראמס עם "פירמידה" שלפיה כולם צריכים להתיישר. בבסיס הפירמידה יש את המילים "אישיות" (משמעת, אַחְרָיוּתִיּוּת, מהימנות), "היכולת והרצון ללמוד" (coachability); "תקשורת" (יכולות תקשורת מילולית ויזואלית - כלומר לא מילולית), חיבוריות (היכולת להתחבר) ו"יציבות".
במדרגה השניה של הפירמידה יש את המילים תהליך (שיפור יומי, הצטיינות יומית) וסטנדרטים (תכנון, אימון, הכנה, ביצועים) כשבמרכז השלב הזה יש את הביטוי, בגדול, "We, Not Me". בשלב שלפני קצה הפירמידה כתובות המילים "קור רוח" ו"ביטחון עצמי", כשבראש הפירמידה כתובות המילים competitive greatness (גדולה תחרותית).
השחקנים כולם נבחרים לפי התאמתם לפירמידה הזו. אם הם לא עומדים בדרישות האנושיות הללו, הם פשוט לא חלק מהקבוצה. מקווי, שעוד תרשימים ברורים שלו תלויים בחדר ההלבשה של הראמס (למשל הדרישות ממנהיגים), מגלם את כל האיכויות שהוא רוצה משחקניו. מצניעות, דרך מוסר עבודה גבוה ועד ביטחון עצמי וקור רוח.
העובדה שבשנים המעטות שלו כמאמן פיתח שלושה מאמנים-יריבים מראה שהוא מאמין ופועל לפי מה שהוא מטיף לו. "שון משפיע על כל מי שמסביבו" הסביר טיילור. "הוא פשוט מוציא את המיטב מאנשים, שחקנים ומאמנים שמסביבו כל היום. תמיד הרגשתי חשוב לידו. שון הוא דוגמה לכך שאם אתה עושה את הדברים כמו שצריך, דברים טובים יקרו".
אחרי הניצחון: האם מקווי יפרוש?
אמש, מקווי הפך למאמן הצעיר ביותר שזוכה בסופרבול - בגיל 36. זה לא היה קל, אבל שחקניו הראו יציבות, אישיות וקור רוח, ואחרי שהוביל בסיום המחצית הראשונה, הסטטיסטיקה היתה לטובתם. כשהם מובילים במחצית, המאזן של הראמס של מקווי הוא 48 ניצחונות והפסד אחד - מה שמלמד על יציבות וקור רוח.
"בסופרבול הקודם חשבתי יותר מדי, ההפסד הזה היה עליי" הודה מקווי לפני הסופרבול בלוס אנג'לס. הראמס הפסידו לביל בליצ'יק וטום בריידי ב-2019. הם כבשו רק 3 נקודות בסופרבול ההוא. למשחק נגד סינסינטי הגיעו כקבוצה המנוסה יותר וכך זה גם נראה.
בסוף המשחק, השחקנים של מקווי הודו בעיקר לו ולצוות האימון שלו - במיוחד קופר קופ, כובש טאצ'דאון הניצחון והזוכה ב-MVP של הסופרבול. "אני לא מרגיש שזה מגיע לי" אמר.
מקווי פלרטט עם הרעיון של פרישה אחרי ניצחון בסופרבול. הוא בחור צעיר. התארס לאחרונה. חושב על משפחה ואפילו רמז שהוא מעדיף להיות פרשן בטלוויזיה כדי ליהנות יותר מהחיים. קצת קשה לראות אותו עוזב כעת את הדבר שהוא כל כך אוהב לעשות - אימון פוטבול - אבל ייתכן שבגיל הצעיר הזה הוא מרגיש שכבר נתן את כל מה שהוא יכול לתת למשחק: מאמנים מצטיינים ממשיכי דרכו, אליפות לעיר לוס אנג'לס ותרבות מנצחת שחסידיו מפיצים בקבוצות הליגה.
גוד קופ
בסופרבול אמש היו שני מנצחים גדולים אחרים. הראשון, השחקן הטוב ביותר בפוטבול העונה - למרות שלא זכה ב-MVP של העונה הסדירה: קופר קופ. בגיל 28, קופ אינו הווייד רסיבר הכי מהיר, אתלט או חזק בליגה, אבל הוא זריז כמו שד ולאורך העונה ידע בדיוק לאילו שטחים לרוץ.
"מהירות היא כלי חשוב אבל זריזות היא כלי הכרחי", הסביר קופ לפני הסופרבול את סוד ההצלחה שלו. וההצלחה שלו היא כמעט חסרת תקדים. הוא בסך הכל השחקן הרביעי בהיסטוריה של הליגה שזוכה ב"טריפל קראון" (הכי הרבה יארדים בריצה, הכי הרבה תפיסות והכי הרבה טאצ'דאונים בעונה) כשהוא רושם מספרים שרק ג'רי רייס האגדי רשם לפניו.
בפלייאוף השנה, רק רייס רשם יותר טאצ'דאונים ממנו, בעוד שקופ רשם הכי הרבה תפיסות כדור בפלייאוף אחד. שיתוף הפעולה של קופ עם מת'יו סטפורד, קוורטרבק שעד העונה לא רשם ניצחון בפלייאוף בכל 13 העונות שלו בליגה, היה מצוין לאורך העונה. השניים התחברו לשיעור הגבוה ביותר של מסירות בעונה וגם, כאמור, לטאצ'דאון המנצח אמש.
מה שעוד יותר מדהים זה שהכל קרה אחרי שהווייד רסיבר המצוין האחר של הראמס, אודל בקהאם, נפצע, ושחקני סינסינטי התמקדו בשמירה על קופ. "לפעמיים צריך ללכת עם מה שמרגיש נכון", אמר מקווי בסוף המשחק. "הם עשו דאבל-טים על קופ במיוחד אחרי שבקהאם נפצע, אבל הרגשתי שקופ יכול לעשות את זה". וכך היה.
שר ההגנה
בגמר ה-NFC (חצי גמר הסופרבול), ארון דונלד, הדפנסיב תאקל של הראמס, כינס את כל שחקני ההגנה, והיה נראה שהוא מדבר איתם בלהט אדיר. לפי הדיווחים, הוא אמר להם: "כל מה שרציתם זה להגיע למשחק הזה נגד הקבוצה הזאת שאתם לא אוהבים (סן פרנסיסקו פורטיניינרס - א"ד) ולטפס עליהם לגמר".
דבריו של דונלד כנראה עשו משהו, כי ההגנה עלתה למשחק ועשתה את העבודה שלה בצורה נהדרת. זה גם מה שקרה בסופרבול. דונלד הוביל תצוגה הגנתית מרשימה והשיג את מה שחמק ממנו לאורך הקריירה שלו: תואר אליפות.
לפני המשחק, דונלד אמר שהוא ישקול לפרוש מפוטבול אם יזכה בסופרבול. אם אכן יפרוש, הוא יעשה זאת עם קורות חיים מרשימים - 8 שנים בליגה, רוקי השנה ב-2014, 8 פעמים בפרו בול (אולסטאר), 7 פעמים בנבחרת ההגנה של השנה, 3 פעמים שחקן ההגנה של השנה וחבר בקבוצת ההגנה של העשור (2010-2020).
דונלד החמיץ רק שני משחקים לאורך הקריירה שלו, ואמש, כאמור, זכה בסופרבול, כשהתאקל האחרון שלו הכריע את המשחק - אולי האחרון שלו. "כרגע אני פשוט נהנה מהרגע", ציין בסוף המשחק, בו רשם ביחד עם חברו להגנה וון מילר נתונים הגנתיים שלא נראו בסופרבל מאז 1982.
הצלחה למרות ההפסד
בצד של המפסידים, סינסינטי, יכולים להיות גאים על מאבק אדיר נגד קבוצה עדיפה בהרבה. "אנחנו מאוכזבים, אבל זה יעניק לנו מוטיבציה לשנה הבאה" אמר הקוורטרבק של הבנגלס, ג'ו בורו.
האמת, זה די מדהים שבורו הצליח לקחת את הבנגלס עד הגמר עם אופנסיב ליין מחורר למדי. אף קוורטרבק לא חווה יותר "סאקים" (הפלות על ידי שחקני ההגנה) ממנו בהיסטוריה של הסופרבול - 7 סאקים - ולאורך הפלייאוף שחקני ההגנה של היריבה הפילו אותו 19 פעמים - שיא בפלייאוף. זאת, אחרי עונה סדירה בה הוא סבל מ-51 סאקים - הכי הרבה בליגה. זה די ברור מה סינסינטי צריכה כדי להגיע שוב לגמר: להגן על הקוורטרבק האדיר שלה.
אירוע בסימן מילניאלים
הסופרבול כולו, מזהות המאמן המנצח ועד ההופעה במחצית, היה בסימן מילניאלים. הפרסומות, אשר הכנסות ה-NBC מהן בלבד עמדו על יותר מ-546 מיליון דולר, כוונו בעיקר אליהם (קריפטו, מכוניות חשמליות), וההופעה הייתה של כוכבים שהם גדלו עליהם.
בסוף ההופעה, אמינם - אחד מהקולות החשובים של דורו - הביע מחאה עם כריעת ברך, מה שהרגיז לא מעט בומרים ברשתות החברתיות. לפי סקרים שנערכו לפני המשחק, נרשמה עלייה של 23% במילניאלים שמתכננים לצפות בו. עם הפיכתם לכוח העבודה הגדול ביותר בארה"ב, נראה שזה הכיוון שאליו הליגה תכוון בשנים הבאות.