המפכ"ל קובי שבתאי והמפכ"ל לשעבר רוני אלשיך | צילום: אלעד גרשגורן, אלכס קולומויסקי
תחקיר NSO והמשטרה
למקורות שלנו אין אג׳נדה נסתרת: ״רוצים משטרה חזקה אבל גם ישרה״
המסקנה העיקרית מהודעת הפרקליטות היא שמתחייבת חקירה פלילית; חודש אחרי פרסום תחקיר כלכליסט, הגיע הזמן שיקום גורם רשמי אמיץ שבאמת ינסה לבדוק את שימוש המשטרה ברוגלות של NSO, ולא ייקח חלק במסע הכיסוי; לצוות מררי יש כוח, אך ספק אם יבחר למצות את הבדיקה
לפני מספר חודשים הגיעו אליי מקורות עם סיפור מטלטל: משטרת ישראל עושה שימוש בתוכנות ריגול של חברת הסייבר ההתקפי NSO בתוך ישראל, נגד אזרחים ישראלים. עד אותו יום הנחנו שפגסוס ורוגלות מסוגה שפיתחה NSO מופנות כלפי חוץ, או מופעלות בידי מדינות זרות. איש לא האמין שהמשטרה מפעילה אותן כאן בעצמה.
קראו עוד בכלכליסט:
כעיתונאי ותיק כבר נחשפתי לסיפורים שהתחילו כדרמה מרעישה, אך התבררו כלא מבוססים דיים, והבנתי שאני חייב לבדוק לעומק כל פינה בסיפור לפני שאשקול לפרסום אותו. תחילה בדקתי את מהימנות המקורות, כדי לוודא שהם אכן מי שהם טוענים שהם. בפגישות הבאות איתם ביקשתי ללמוד עוד ועוד על דרכי הפעולה של המשטרה בשימוש ברוגלות, כדי לוודא מעבר לכל ספק את היכרותם הקרובה של המקורות עם המידע שהעבירו לי. צעד אחר צעד, הלך ונוצר בינינו אמון הדדי. בהמשך נחשפתי גם למידע רב שביסס את טענות המקורות, והבהיר שהם מציגים סיפור מהימן ומגובה.
כאשר הרגשתי שהסיפור מתגבש, שיתפתי בו את עורכיי. חשדנותם הראשונית לא היתה פחותה משלי, והם הקשו עליי בשאלות משאלות שונות כדי לוודא שהסיפור שאני מבקש לפרסם מהימן. בחלק מהמקרים נדרשתי לחזור למקורות, כדי להניח את דעת העורכים. כולנו הבנו את המשמעות מרחיקת הלכת של הטענות שאנחנו עומדים להטיח במשטרה, ובעקיפין גם בפרקליטות, ביועץ המשפטי, ואולי גם בבתי המשפט. כל אחד מהם הוא גוף עתיר עוצמה, שייאבק על שמו ולא בקלות יאשר את הטענות שלנו. בסופו של דבר, ובידיעה שאנחנו יוצאים למערכה לא פשוטה וארוכה, החלטנו לפרסם את הסיפור שלנו. ידענו שהוא מבוסס.
כבר חלקו הראשון של התחקיר עורר הדים עצומים. אזרחי ישראל נדהמו לגלות שהמשטרה מפעילה כלי כה רב עוצמה נגדם, בלי שיש להפעלתו בסיס בחוק. וכפי שצפינו, גם ההכחשות שהגיעו מיד היו רבות עוצמה. תגובת המשטרה שנשלחה אלינו מיד עם פרסום התחקיר נפתחה במילים "אין שחר לטענות העולות בכתבה". שוטרים בכירים נשלחו להדהד את המסר הזה באולפני הרדיו והטלוויזיה. באופן אישי - ואתנסח באיפוק - לא היה פשוט כלל וכלל להתמודד מול הניסיונות לקעקע את הסיפור, לגמד את משמעותו או להשתיק אותו.
מאז חלף כמעט חודש, שבמהלכו ההתפתלויות של מושאי התחקיר שברו שיאים פעם אחר פעם, עד כדי איתגור של השפה המדוברת: "אנומליות טכנולוגיות אוטומטיות של חומרים", כינה סגן ראש אגף החקירות במשטרה את הממצאים הראשונים של הבדיקה שנערכה. "ממצאים המשנים בהיבטים מסוימים את מצב הדברים", ניסחה המשטרה בהודעתה הרשמית, ולא פירשה. בפרקליטות הקו המרכזי היה "חריגה מצווים". אילו צווים, איך חרגו מהם, מי ועד כמה – לאלה לא ניתנה עדיין תשובה.
אבל חרף ההכחשות, הספינים וההמצאות המילוליות שנחשפנו אליהן, על העובדות העיקריות כבר אין מחלוקת, גם לא מצד גורמי אכיפת החוק והמשפט: משטרת ישראל מפעילה רוגלות של NSO נגד אזרחים. היא עושה את זה בעשרות רבות של מקרים, לא באופן "חד פעמי" או "באירועים בודדים". ולשימוש ברוגלה כזו אין כל בסיס חוקי. הסיפור שסיפרנו הוכח כנכון.
עד כה פרסמתי רק חמישה חלקים של התחקיר, מתוך הבנה שמדובר בפרשה רחבה, חמורה וקשה מאוד לעיכול. לכן בחרנו ב"כלכליסט" להתקדם צעד אחר צעד בחשיפת המידע, גם כדי לאפשר לציבור להפנים את משמעותו ולהיחשף לעמדת המדינה המתפתחת בעניין. החלק החמישי והאחרון עד עתה כלל רשימה שמית חלקית של אנשים ואירועים שבהם עשתה המשטרה שימוש בכלי של NSO לצורך איסוף מודיעין עליהם.
ידעתי שההחלטה לפרסם שמות תיצור גל גדול של לחצים לבדוק לעומק את ממצאי התחקיר. למען האמת, העדפתי לא להגיע לשלב הזה. קיוויתי שלאחר פרסום ארבעת החלקים הראשונים של התחקיר, במשרד המשפטים יבינו שלא ניתן עוד לסמוך על גרסאות המשטרה ולכן חייבת להתבצע בדיקה מעמיקה שמגובה ביועצים מחוץ למערכת. הבנו שכאשר מתחילים לנקוב בשמות ספציפיים, יזנק מיד היקף ההכחשות, הספינים והלחץ באמצעות הדלפות מגמתיות - הכל בניסיון לקעקע את ממצאי התחקיר.
ידענו גם שכל נגיעה בעצב החשוף של תיקי ראש הממשלה לשעבר תעורר עלינו גל של ספקולציות ותיאוריות קונספירציה נבזיות ולא מוכחות. ידענו שבכל הקשור לתיקי האלפים, מדובר במרחב שבו כמעט כל אחד מתבונן בממצאים שחשפנו מהזווית הצרה של "האם הם תואמים את האינטרסים שלי". הבאנו בחשבון שינסו להשחיר אותנו גם עם ספקולציה שאנחנו משרתים את האינטרסים של בנימין נתניהו, הנאשם מספר 1 בתיקי האלפים, או של בעלי קבוצת ידיעות אחרונות נוני מוזס, שנאשם בתיק 2000. זה שקר גס והאשמה מכוערת, שלאור העובדה שאני מחויב בראש ובראשונה לחיסיון מקורותיי ולשמירה עליהם, אין לי יכולת להשיב לה.
עד כה פרסמתי רק חמישה חלקים של התחקיר, מתוך הבנה שמדובר בפרשה חמורה וקשה לעיכול. בחרנו להתקדם צעד אחר צעד בחשיפת המידע, גם כדי לאפשר לציבור להפנים את משמעותו. החלק האחרון כלל רשימה שמית. ידעתי שההחלטה לפרסם שמות תיצור הד גדול שיקדם את חקירת הממצאים. למען האמת, העדפתי לא להגיע לשלב הזה
וצריך לדבר גם על מקורותינו, שלקחו על עצמם סיכון עצום כשהחליטו לחשוף את הפרשה ולהביא לידיעת הציבור את העובדות: המדינה משתמשת בכלי סייבר התקפי נגד אזרחיה שלה, ללא חקיקה מתאימה ותוך חוסר פיקוח זועק לשמיים על ידי יחידה סודית במשטרה. המקורות לא משרתים אינטרס של איש, למעט שלטון החוק. הם רוצים "משטרה חזקה אבל גם ישרה". כל אזרח הגון מעוניין בכך. גם אני. המקורות אינם מקדמים אג'נדה, למעט זו שגורסת שהמטרה לא יכולה לקדש את האמצעים, גם כשמדובר בעבודת שיטור. לאזרחי ישראל לא ניתן להתייחס כאל גורמים עוינים. לכן המקורות זכאים ליהנות מחיסיון שיגן עליהם, כפי שנהנים ממנו חושפי שחיתויות.
לכאורה יכולתי לחשוף רק באופן חלקי את מה שידוע לי, וכך להמשיך ליהנות מקונצנזוס רחב. אבל עובדות אינן תוכנית כבקשתך, ועיתונות לא צריכה לעסוק בהשלכות. אני לא פוליטיקאי ולא יועץ תקשורת. וחשוב לי לחזור ולהדגיש: גם היום, בחלוף חודש, אני עומד מאחורי הדברים שפרסמתי. כעת אפשר לעבור להודעת הפרקליטות מאתמול.
הפרקליטות ממציאה ז'רגון
לא "חריגה מצו", אלא שדה ניסוי קטלני
בהתנהלות הוגנת, תקינה וישרה של משרד המשפטים, להודעת הפרקליטות אתמול, שלפיה הושתלה רוגלה אצל מנכ"ל משרד התקשורת לשעבר ועד המדינה בתיק 4000 שלמה פילבר, היתה צריכה להיות משמעות אחת: פתיחה בחקירה פלילית על ידי המחלקה לחקירות שוטרים (מח"ש).
לתמלילי החקירות בפרשת בזק (תיק 4000) לחצו כאן
הפרקליטות מודה במפורש ש"המערכת" - כך מכונה מעתה הרוגלה של NSO – ביצעה פעולות שלא נכללו בצו ההאזנה שביקשה ושבית המשפט אישר לה. היא אפילו מודה שהמשטרה כלל לא סיפרה לה – לפרקליטות שליוותה אותה בכל צעד בחקירה – על הפעולות שנעשו לשאיבת מידע מעבר למה שהתיר השופט. ובכן, אין דרך אחרת לומר זאת: חריגה מצו היא פעולה בלי צו, ולכן בלתי חוקית. גם אם מי שמבצעת אותה היא המשטרה. שום אקרובטיקה משפטית לא תשנה את זה.
גם הניסיון "להפעיל את המערכת" ולהדביק את איריס אלוביץ' ברוגלה מחזק את הצורך בחקירה פלילית. הפרקליטות מסתפקת בתגובה שהניסיון "לא הניב תוצרים". אז מה? מהיום חוקרים רק ניסיון שהצליח? ניסיון לפעול בחריגה מצו אינו חמור מספיק? לפי הגישה הזאת, מעכשיו המשטרה תחקור רק מעשי שוד, אבל תתעלם מניסיונות שוד שלא צלחו.
לכאורה יכולתי לחשוף רק חלק ממה שידוע לי, ולהמשיך ליהנות מקונצנזוס רחב. אך עובדות אינן תוכנית כבקשתך, ועיתונות לא צריכה לעסוק בהשלכות. איני פוליטיקאי ולא יועץ תקשורת
אבל פילבר ואלוביץ' ספציפית אינם מעניינים. הם קצה הקרחון, מקרה אחד מתוך רבים מאז שנרכשה המערכת של NSO על ידי המשטרה בדצמבר 2013. חטיבת הסייבר-סיגינט במשטרה אספה בשנים האחרונות מודיעין באמצעות הדבקת ניידים רבים של אזרחים בסוס טרויאני באופן סמוי, ושאבה מידע שנמצא על המכשירים.
לכן אסור לתאר את השימוש בפגסוס - ולא חשוב איך המשטרה מכנה את הרוגלות שבידיה - כ"חריגה מצו", מעין שימוש מזדמן, לא מתוכנן, מעבר למה שהצו התיר. הרוגלות ההתקפיות הללו מקנות יכולות שלא חלמו עליהן כשנחקקו חוקי ההאזנה. הן פותחות שדה ניסויים קטלני בזכויות שלנו לפרטיות. להגדיר את השימוש בהן כ"חריגה מצו" זו היתממות מסוכנת, משום שאין בחוק אפשרות להוציא צו שיאשר שימוש בהן. ופעולה שלא אושרה על יד שופט במפורש אינה חוקית. כך פשוט.
השאלה החשובה היא האם גם במשרד המשפטים מוכנים להתמודד עם ההשלכות. הן עשויות לגרור הסתבכות בתיקים פליליים לא מעטים שמתנהלים בבתי המשפט. זה מכניס את מח"ש, שהיא יחידה בתוך משרד המשפטים, לכאורה לניגוד עניינים. מתבקשת שהיא תפתח בחקירה מהירה, אמיתית ובלתי מתפשרת. האמת, מח"ש כבר הייתה צריכה מזמן - מרגע שפורסמו התחקירים - להתחיל בחקירה. לגבות עדויות, למנוע העלמת ראיות, להבין את תהליך השימוש ברוגלה בידי המשטרה. אלא שחקירה כזאת עלולה לחשוף בעיות גם בתפקוד של הפרקליטות ומשרד המשפטים. בשלב זה לפחות, גם לאור הודעת הפרקליטות מאתמול, נראה שלא יוצאים שם מגדרם בניסיון לחשוף את האמת.
הפרקליטות מסירה אחריות:
הכל נסמך על הודעות המשטרה
מה טמון בעצם מאחורי הניסוח האניגמטי של "הפקת תוצרים... שלא פורטו בבקשה לצו שהוגשה לבית המשפט"? מי אחראי ל"הפקה" הזאת? הרי תוכנת הסייבר ההתקפי של NSO לא פועלת על דעת עצמה. מישהו נתן הוראה להשתמש בה. ואז מישהו העביר את ההוראה. ואז מישהו נוסף הפעיל אותה. ועוד מישהו – ולפי הפרקליטות הרבה יותר ממישהו - נחשף לקבצים. כל "הפקה" היא למעשה פעולה משולבת של רבים במשטרה. האם הפרקליטות באמת סבורה שאפשר להסתפק בלומר לבית המשפט ולציבור שלפי המשטרה "זה ירד לבד, לא נגענו בזה"?
חקירה פלילית תבהיר מה בדיוק הוצג לשופט בעת בקשת הצווים עד היום. גם לדיונים החסויים בבית משפט, שנערכים רק בנוכחות המשטרה והשופט, יש לפי החוק פרוטוקולים חסויים. ניתן לקרוא בהם מה בדיוק הוסבר לשופטים, ומה לא. גם לשם צריכים עכשיו להגיע חוקרי מח"ש.
וכמובן החקירה האלמנטרית מכולן: מי בסיגינט הורה לבצע פעולה כזאת, ולמה? מה הנהלים לפיקוח ובקרה? מה נעשה עם התיקיות שנשאבו? הרי במקרה פילבר, למשל, התיקיות נשמרו על מחשבי המשטרה והוסתרו מהתביעה. אז מי נתן את ההוראה? ומי ביצע? ולמה כשנשאלו במשטרה על כך, לא חשפו מיד את האמת?
עד היום, בניסיונות העדינים לחקור מה התרחש ביחידת הסייבר-סיגינט, הפרקליטות אכלה מכפה של המשטרה. זה אילץ אותה למסור גרסה מתפתחת, שתלויה בבדיקות ובתשובות שהמשטרה עשתה בעצמה. וזאת אותה משטרה שאחראית לכל הפרשה, וכבר הוכיחה שבעניין הזה קשה לסמוך עליה. אפילו בהודעת הפרקליטות אתמול היא נזהרה מליטול אחריות מלאה למידע שמסרה לבית המשפט. "מבדיקתה של משטרת ישראל עולה..." היא כתבה.
טוב היה אילו בשלב הזה היו עוצרים במשרד המשפטים ומבינים שלבקש מהמשטרה לבדוק את עצמה ולהעביר את המידע, זה חסר טעם. במקרה הטוב יימסר מידע חלקי או מוטה. ומרגע שהמידע שהמשטרה בכל זאת העבירה מגלה עבירה לכאורה, חייבים להתחיל להפעיל גוף חוקר רציני. גוף עם סמכויות חקירה, יכולת לבקש צווי תפיסה וחיפוש ולזמן עדים וחשודים.
בינתיים יש לנו את ועדת מררי, שנעדרת סמכויות כאלה. אז כמה מילים על מררי.
הצוות חייב להתחיל לבדוק
מררי צריכה להוכיח כנות כוונותיה
לפי הפרקליטות, צוות הבדיקה לפרשת הרוגלות בראשות המשנה ליועצת המשפטית לממשלה עמית מררי "בודק מידע המצוי בבסיס הנתונים הפנימי של NSO שהונגש על ידה לצוות הבדיקה". הניסוח העמום הזה מעלה לא מעט שאלות. למשל: לאיזה נתונים בדיוק של NSO קיבל הצוות גישה? ובאיזו צורה, האם במגע ישיר עם הנתונים או שרק עם אלה שנשלחו מהחברה? זה נשמע דקדקני, אבל האמת נמצאת בפרטים הקטנים בעניין הזה, ורק בהם.
פניתי גם ל־NSO וגם לצוות מררי בעניין הזה. שניהם סירבו להבהיר מהו בדיוק "המידע הפנימי של NSO שהונגש לצוות הבדיקה". גם כאן, הנטייה של הבודקים להסתמך על נתונים שמעבירה NSO עצמה מעוררת חשש כבד ביחס לאמיתות כוונותיהם ויכולותיהם להגיע לחקר האמת.
זו אותה NSO שהרוגלה שלה כבר עוררה סערות, מחאות וחרמות ברחבי העולם. ואותה NSO שהמנכ"ל שלה, שלו חוליו, אמר רק לפני חצי שנה בראיון פומבי בגלי צה"ל, ש"אין אפשרות שפגסוס מופעלת על ניידים ישראליים". וזו אותה NSO שמכרה את הרוגלה למשטרה ושיתוף הפעולה ביניהן היה הדוק מאז. אז על הנתונים שהיא מעבירה מבקש צוות הבדיקה להסתמך?
בהקשר הזה צריך לזכור עוד שני דברים. ראשית, NSO טענה בתגובה לחלק א' של התחקיר כי "עובדי החברה לא חשופים למטרות, כמו גם למידע אודותיהן. העובדים לא מעורבים ולא חשופים לפעילות מבצעית של לקוחותינו, ולא לכל מידע הקשור לחקירות המנוהלות על ידי הלוקח". אם זה המצב, ול־NSO אין גישה לנתונים הסודיים של הסייבר־סיגינט המשטרתית, איך הנתונים של החברה בדיוק מסייעים בבדיקה?
שנית, ככל הידוע מה שיש ל־NSO להציע לצוות זה לוגים. אלה שורות קוד לפעולות. בהן אפשר לזהות מחיקה, הדבקה, וכמויות באחוזים. אבל הלוגים לא חושפים מי היה היעד ומתי תקפו אותו. מדובר בסטטיסטיקה כללית. ממנה לא ניתן לגזור מה נעשה עם צו ומה בלעדיו. כדי להגיע לכל האמת צריך להגיע גם לאנשים שהפעילו את המערכת. הם המפתח.
ומילה אחרונה לגבי הספינים מן הזמן האחרון, כדי שאלה לא ישפיעו על העבודה של ועדת מררי: בתדרוכים לעיתונאים דובר על "3 הדבקות מ־26 השמות שפורסמו". כאילו אנחנו במשחק כדורסל. וגם אז, בתוך ימים ספורים "הצטמצם הפער". מלבד פילבר ואלוביץ' וראש עיריית נתניה מרים פיירברג, "קבוצת ה־3" התרחבה לקבוצת ה־5", כי גם ראש העיר קריית אתא יעקב פרץ וראש המועצה מבשרת ציון יורם שמעון היו יעד להדבקה ברוגלה של NSO. וזה עוד לפני שדיברנו על הספירה המטרידה, שהפכה הדבקות במחאות הנכים והפנתרים ויוצאי אתיופיה והאמהות ומתנחלים ביהודה ושומרון ל־4 שמות, כאילו מדובר באנשים בודדים ושקופים, לא בעשרות.
הבודקים והחוקרים למיניהם, בפרקליטות ובוועדת מררי, בחרו עד כה להתעלם גם ממה שהתגלה על שלושה מנכ"לים ממשלתיים שהיו יעד להדבקה: אמי פלמור, שי באב"ד וקרן טרנר. גם אחרי שבאב"ד וטרנר בדקו באופן עצמאי – ללא ידיעה או התערבות של "כלכליסט" – את הניידים, ונמצאה הסתברות להדבקה של 90% בסוס טרויאני, המקרה שלהם לא נחקר על ידי אף גורם מוסמך. הם אפילו לא זומנו למסור עדות. גם פלמור, כפי שחשף העיתונאי רביב דרוקר בערוץ 13, היתה יעד לאיסוף מידע מודיעני על ידי המשטרה. גם במקרה שלה זה לא נחקר. אנחנו עומדים מאחורי ממצאי התחקיר: המשטרה אחראית להדבקות הללו. השאלה היא מי מפחד לגלות את זהות הגורם שביקש את ההדבקות.
במקרה של באב"ד וטרנר, אחרי שהממצאים לגבי הניידים שלהם התגלו, צץ ספין חדש: לא המשטרה אחראית להדבקה, אלא גורמים עלומים. קונספירציות לא חסר. הספין הזה נשען על כך שהרוגלות לא בדיוק משאירות אחריהן לוגו של משטרת ישראל. אפשר לדעת שהודבקת, אי אפשר בהכרח לדעת את המקור. אבל יש דרכים טכנולוגיות לבדוק, למשל, האם מקור ההדבקה זהה, וכך להתקדם. עין מקצועית תזהה מיד הדבקה בסוס טרויאני, בין אם היא נראית כמו אפליקציה משונה, אפליקציה כפולה, או אפילו הגדרה נוספת בהגדרות של הטלפון שלא מגיעה עם היצרן. הדרכים רבות.
כדי להגיע למקור, מישהו צריך לחקור. את זה לא צריך לעשות גוף פרטי. את זה צריך לעשות בשלב ראשון גוף מטעם המדינה, עם סמכויות חקירה. בינתיים יש רק את צוות מררי, שהנטל להוכיח את כנות כוונותיו ורצונו עדיין מוטל עליו. חובתו לחקור ללא משוא פנים. זה לטובתה של מערכת המשפט, זה לטובת המשטרה, זה לטובת שלטון החוק. הצוות לא יכול להרשות לעצמו לנוח עד שיגיע לחקר האמת במלואה.
העובדות שמסתתרות מאחורי ניסוחי הפרקליטות
8. בעקבות מתן צווי האזנת הסתר כאמור, ולצורך מימושם, הופעלה המערכת שבשימוש המשטרה. בעניינה של נאשמת 3, ניסיון הפעלת המערכת בעקבות הצו לא צלח, ומשכך, ממילא לא הניב תוצרים.
9. בעניינו של פילבר, המערכת הופעלה והניבה תוצרים למשך מעט יותר מיממה, מיום 15.2.18 בשעה 12:24 ועד ליום 16.2.18 בשעה 16:55. תוצרים אלה, היינו ההודעות ותיעוד השיחות שנתקבלו כתוצאה מהפעלת המערכת בטווח זמנים זה, נבחנו על ידי מפיק סיגינט מהיחידה החוקרת, שסיווג תוצרים ספורים כרלוונטיים. בתום החקירה סווגו כלל התוצרים על ידי היחידה החוקרת כלא רלוונטיים. הבקשה לחסות את הצווים הללו ותוצריהם, בשלב הוצאת תעודת החיסיון, אושרה לאחר בחינת הפרקליטות.
11. בצד הפקת התוצרים בהתאם לצו, ביצעה המערכת פעולות מסוימות נוסף על האזנת סתר לתקשורת בין מחשבים, הכוללות גם העתקה של רשימת אנשי הקשר והעתקה של מספר פריטי מידע נוספים שהיו אגורים בטלפון הסלולרי של פילבר. פרטים אלה לא פורטו במפורש בבקשה למתן צו שהוגשה לבית המשפט, ולא הובאו לידיעת ב"כ המאשימה בעת אישור הבקשה לחסיונם.
12. הנתונים העודפים שמורים במסד הנתונים של המערכת שמצויה היתה ביחידה משטרתית שאינה היחידה החוקרת. מפיק האזנות הסתר לא עיין בהם והם אף לא הועברו לעיון היחידה החוקרת.
15. כפי שנמסר למאשימה על ידי משטרת ישראל, ממצאי בדיקתה המקיפה מעלים שהמערכת או כל מערכת טכנולוגית אחרת בעלת מאפיינים דומים שבשימוש המשטרה, לא הופעלה לגבי הגורמים שנבדקו במסגרת תיקי החקירה האמורים, למעט ביחס לפילבר ולנאשמת 3, שלגביהם כאמור הוצאו צווי האזנת סתר לתקשורת בין מחשבים.
מעבר לנדרש יצוין, כי הבדיקה העלתה שביחס לאחד העדים בתיק, הוצא צו האזנת סתר לתקשורת בין מחשבים במסגרת תיק חקירה אחר בו היה חשוד. הצו לא מומש וממילא לא בוצע בעניינו כל שימוש במערכת או בכל מערכת טכנולוגית אחרת בעלת מאפיינים דומים שבשימוש המשטרה. משכך אין במידע האמור כל רלוונטיות לתיק זה, והדברים הובאו מעבר לנדרש לצורך מתן מידע מלא על תוצאות הבדיקה בלבד.
18. לאחר הגשת בקשת הנאשמים, במהלך דיון בית המשפט ובפניה לב"כ המאשימה, הוסיפו הנאשמים וטענו, כי הבדיקות הנוגעות לבקשותיהם צריכות להתבצע באמצעות פניה לחברה המייצרת את המערכת. המאשימה דוחה עמדה זו מכל וכל. על דרך הכלל, טענות הנטענות ביחס להתנהלות רשות חקירה במהלך חקירה מופנות על ידי המאשימה לאותה רשות חקירה לצורך קבלת עמדתה ובדיקותיה. משטרת ישראל אינה הופכת להיות "חשודה", קל וחומר "פסולה" בשל טענות שכאלה. בעניין דנן, כפי שפורט, התבקשה המשטרה וערכה בחינה מעמיקה, יסודית ומקפת על ידי גורמי המטה במשטרה יחד עם היחידות החוקרות- בחינה, שכללה בדיקה במערכות הטכנולוגיות, ולא נמצא כל בסיס להטיל דופי במהימנותה. כתוצאה מן הבחינה היסודית אף אותרו התוצאות שפורטו לעיל, וגם בכך יש כדי ללמד על עומק ומהימנות הבדיקה.
