מנותקת, ארכאית, משמימה: ועדת דוידי של שר המשפטים גדעון סער הצחיקה את מטא וגוגל

אם בענקיות הטכנולוגיה חששו במקרה מהתוצרים של הוועדה שהקים שר המשפטים, גדעון סער לאסדרת היבטים שונים לפעילותן הן יכולות להיות עכשיו רגועות לחלוטין. הדיון שהתקיים אתמול בוועדה, בהשתתפות נציגים מגוגל ומטא (לשעבר פייסבוק), היה בעיקר תצוגה מביכה של חוסר מקצועיות, חוסר הבנה בסיסי וחוסר יכולת להציג שאלות רלווטניות מצד האנשים שאמורים לגבש מתווותה לאסדרת פעילות החברות. "לוועדה מביכה מגיעה הצגה מביכה", סיכם את הדיון אחד המומחים שצפה בו.

בהודעה לעיתונות ששלח משרד המשפטים טרם הדיון נטען כי נציגי החברות זומנו להופיע בפני "הוועדה להתאמת המשפט לאתגרי החדשנות והאצת הטכנולוגיה" (ועדת דוידי) על מנת לספק הסברים בנוגע להתמודדותן עם תכנים פוגעניים. אני, בתמימותי, ציפיתי לאירוע דוגמת העדות של מייסד ומנכ"ל מטא מארק צוקרברג בפני הקונגרס האמריקאי ב-2018. אמנם רבים מנבחרי הציבור הפגינו בורות מרשימה בכל הנוגע לפעילות של מטא ואחרים ניצלו את המעמד על מנת לצבור נקודות פוליטיות, אך בגדול היה זה אירוע יוצא דופן שבו צוקרברג הועמד על המוקד למשך שעות ארוכות, נאלץ להשיב ישירות לשאלות שחלקן אפילו היו רלוונטיות ומעניינות, ובדרך גם הזיע לא מעט.

חשבתי שבדיון של הוועדה נזכה לתצוגה ברוח דומה, רק אם שאלות הרבה יותר ענייניות ורלוונטיות מאלה שאפשר לצפות להן מפוליטיקאים. בכל זאת, חברים בוועדה מומחים מעולמות הרגולציה, שזה מקצועם. מהר מאוד התבדיתי. שני הנציגים ממטא ומגוגל - נציגים זוטרים יחסית מדרג הביניים שאפילו לא אוחזים בתואר VP - העידו בנפרד וכמעט מחצית מעדותם הוקדשה למצגת שיווקית משמימה שמסבירה את הדרכים השונות שבאמצעותן הן מתמודדות עם תוכן פוגעני. כל עדות היתה אמורה להימשך שעה, אבל בגלל עיכוב בתחילת הדיון והתארכות העדות של נציגת מטא, נציג גוגל דיבר פחות מ-40 דקות ורובן היו מצגת פאוורפוינט כל כך משמימה שאחד המומחים שצפה בדיון מרחוק הודיע לי "אני יוצא כי זה בזבוז זמן".

‍גדעון סער, שר המשפטים. רגע, מה אמרתם שזה אלגוריתם? | צילום: יריב כץ

המצב לא השתפר כשעברנו לשלב השאלות. במקום שאלות מהותיות ורלוונטיות לאסדרת הפעילות בישראל קיבלנו שאלות רכות שאת התשובות למרביתן אפשר היה למצוא, למרבה האירוניה, בגוגל. כך למשל, יו"ר הוועדה, מנכ"ל משרד המשפטים עו"ד ערן דוידי, שאל בפתיחה את קייתלין סאליבן, מנהלת מדיניות תוכן במטא: "איך החברה שלך תופסת את רמת האחריות לגבי תוכן מזיק בפלטפורמה?" התשובה הגנרית והצפויה היתה: "אנחנו מתייחסים למשימה לשמור על הקהילה שלנו מאוד ברצינות". תודה, אבל בשביל שאלה רכה כזאת ותשובה משומרת שכזאת הייתי יכול ללכת להודעות לעיתונות של מטא.

 חבר ועדה אחר שאל לגבי מדיניות שיתוף מידע עם צד ג' וכנראה פספס את הנושא של הדיון – התמודדת עם תכנים פוגעניים - ולכן קיבל תשובה מתחמקת מסאליבן ונזיפה מג'ורדנה קוטלר, מנהלת המדיניות של פייסבוק בישראל: "היום באנו לדבר על תוכן בעייתי ולכן הבאתי מישהי שמומחית בתחום הזה. בתחום הפרטיות יש לנו מומחים אחרים".

חבר ועדה אחר ביקש לדעת האם מטא מבצעת הערכת סיכונים לפעילותה ("אנחנו תמיד בוחנים את המדיניות שלנו כדי לוודא שהיא במקום הנכון") ובנוסף שאל איך נבחרים בקרי התוכן. הוא היה יכול לשאול אותי והייתי מגלה לו שמדובר בעובדי קבלן שמועסקים בשכר רעב וסובלים מתחלופה גבוהה ופוסט-טראומה לאור התכנים המזוויעים שהם נחשפים עליהם, ולכן זה פחות עניין של הליך בחירה ויותר שאלה מי נמצא שיסכים לעשות את העבודה הזאת, או כמו שאמרה סאליבן: "מדובר בתהליך תחרותי".

מה לא ראינו? שאלות שממש רלוונטיות לסוגיות מקומיות שעומדות על הפרק לפני הוועדה ושהתשובות שלהן לא ידועות כבר מכיוון שנשאלו או נדונו עשרות פעמים בעבר. "אין אף שאלה רלוונטית לישראל", אמר לי מומחה שצפה בדיון. "אין בקשה לקבל דאטה ספציפי לגבי ישראל: כמה תלונות, כמה הסרות, כמה אנשים עובדים על תכנים בעברית, האם יש מכונות שמטפלות בחומר בעברית? בא לי למות. זה כאיל סבתא שלי כתבה את השאלות. זה מביך".

 פרופ' קרין נהון מאוניברסיטת רייכמן, שחברה בוועידה מקבילה של משרד התקשורת, כתבה בטוויטר: "טיפ: כשעושים שימוע ברמה לאומית לענקית טכנולוגיה (למשל פייסבוק או גוגל), לא מאפשרים להם להתחיל בהרצאת שיווק למתחילים, אלא מאתגרים אותם בשאלות ספציפיות לגבי המדיניות בישראל". עוד מומחה אחר ציין שאלות רלוונטיות אחרות שחסרו בדיון, כמו "כמה מודרטורים בעברית יש, האם יש הבדלים בין אנגלית לעברית לגבי תכני שנאה, האם בחנו את זה. יש שם אנשים שלדעתי אין להם פייסבוק".

המצב לא השתפר כשהגיע תורו של מנהל איכות התוכן בגוגל, דרק סלייטר. שוב מצגת מעיקה, שוב שאלות מיותרות (ולמעשה, פעמים רבות, אותן השאלות מהסבב הקודם. כי למה להתאים את השאלות לסוגיות שרלוונטיות לכל חברה?). באחד מרגעי השפל של הדיון ביקש חבר ועדה לדעת למה כשהבת שלו צופה בסרטון לילדים דרך חשבון היוטיוב שלו, האפליקציה ממליצה לה לפעמים על סרטון שלא מתאים לילדים.  סלייטר נאלץ להסביר לו איך עובדת מערכת ההמלצות של יוטיוב והבהיר שהיא מבוססת על היסטוריית הצפייה של המשתמש, כך שההמלצה לא קשורה לסרטון האחרון שנצפה אלא לכלל הסרטונים שהוא צפה בהם – והתיר את כל הצופים לתהות באילו בדיוק סרטונים צופה השואל שאחר כך הוא נחרד שהילדים שלו נחשפים אליהם. 

את המצב הצילה נהון - כאמור, חברה בוועדה המתחרה - שהציגה כמה שאלות נורמליות, כמו כמה בקרי תוכן דוברי עברית יש בגוגל, האם יש מידע סטטיסטי על הבדלים ביחס בין תוכן באנגלית לתוכן בשפות אחרות, מה הרגישות של מערכת ה-AI של החברה ביחס לתוכן בעברית ומה המומחיות של צוותי המדיניות ביחס למדינות לא דוברות אנגלית. שאלות שהתשובות שלהן ממש יכולות להדריך הליך אסדרה, אולם התשובות היו גנריות, מאכזבות ושטחיות.

בדיון שהיה מנוהל אחרת, היתה דרישה להתעכב ולקבל תשובות מעמיקות. כאן פשוט עברו לשאלה הבאה: האם החברה עושה הערכת סיכונים לפעילותה. וכן, זו אותה שאלה שהוצגה למטא. ולא, התשובה לא היתה שונה מהותית, אבל תודה לכם באמת על שעתיים שהייתי יכול לבלות עם הילדים ולעולם לא אקבל בחזרה. אחד המומחים סיכם את הדיון: "בסוף אני חושב לעצמי שככה נראה משרד המשפטים: כבד, עייף, מיושן, חושב לאט, לא מעודכן. אנחנו רואים את זה בכל מרחב שקשור לטכנולוגיה".

פרופ' קרין נהון. נציגת השאלות הנכונות | צילום: צביקה טישלר

אסדרת הפעילות של ענקיות הטכנולוגיה היא נושא מורכב ובעל היבטים מגוונים. היא מחייבת התמצאות והבנה מעמיקות בנושאים שעל הפרק, חשיבה יצירתית בנוגע לפתרונות אפשריים, יכולת לשאול את השאלות הנכונות, להבין מתי התשובות לא מספקות, מתחמקות או שקריות ואומץ לעמוד על כך שתתקבלנה תשובות כנות ורלוונטיות ושהאנשים המתאימים יגיעו כדי לספק אותן. בדיון אתמול מול נציגים מדרג ביניים של שתיים מהחברות הגדולות בעולם, ובוודאי מהמשפיעות שבהן, לא ראינו אף אחד מהדברים הללו.