כמה עלה לחיל האוויר להחטיא את המזל"ט של חיזבאללה

רק בחודש שעבר נהרגו באבו דאבי שלושה בני אדם ונפצעו שישה בהתקפת מל"טים ששיגרו בני בריתה החות'ים של איראן לעבר מתקני נפט בנסיכות. סעודיה מתמודדת כבר כמה שנים עם התקפות כאלה, שמכוונות גם הן כדי לפגוע בשליחות איראן בתעשיית הנפט שלה.

זאת היתה הסיבה לכוננות הגבוהה של חיל האוויר, שלא הופתע מהופעת הכלי הבלתי מאויש של חיזבאללה מעל אצבע הגליל. היכולות של חיזבאללה וחמאס בתחום מוכרות, ונועדו לא רק להביך את ישראל בחדירה למרחב האווירי שלה, אלא מהוות גם בסיס למתקפה באמצעות כלים חמושים.

לא ברור עדיין איזה כלי בדיוק שיגר חיזבאללה. "כשצה"ל מיירט בהצלחה זה מזל"ט, כשהוא נכשל הכלי מורד לדרגת טיסן", אמר אחר הצהריים מומחה ישראלי. אבל החדשות הטובות הן שמערך הבקרה האווירית זיהה אותו, מטרה קטנה ואטית ולא פשוטה לגילוי, עוד לפני שחצה קו לשטח ישראל. החדשות הפחות טובות הן מה שאירע ברבע השעה שלאחר מכן. חיל האוויר הפעיל סוללת כיפת ברזל, הזניק מטוסי אף-16 ומסוקי אפאצ'י, ובכל זאת לא הצליח למנוע מהטיסן לחזור בחזרה ללבנון בשלום.

מערכת כיפת ברזל, ארכיון | צילום: משרד הביטחון

לא מדובר רק בניצחון בקרב על התודעה, שחסן נסראללה עוד יתגאה בו, ואם הטיסן נשא מצלמה, עוד יתהדר בסרטון שצילם; ולא מדובר רק בכישלון צבאי ליירט כלי טיס עוין שחודר למרחב האווירי הישראלי. מדובר גם בכישלון כלכלי מטריד, ובהפסד ישראלי בכלכלת הקרב החדשה. מטוסי ומסוקי הקרב מוזנקים בדרך כלל בצמדים. עלות שעת טיסה של אף-16 בחיל האוויר האמריקאי עומדת על 22 אלף דולר, ועלות שעת טיסה של מסוק אפאצ'י בצבא ארצות הברית על כ-4,000 דולר. עלות של כל טיל יירוט של כיפת ברזל, הטמיר, עומדת על כ-50 אלף דולר.

משרד הביטחון לא מפרסם את עלויות שעות הטיסה בצה"ל, אבל ראש להק ציוד בחיל האוויר, תא"ל שמעון צנציפר, אמר בריאיון ל"כלכליסט", כי עלויות שעות הטיסה בחיל נמוכות בכמחצית מאשר בחילות אוויר אחרים בזכות שימוש קפדני בחלפים – חיל האוויר משתמש לעתים גם בכאלה שחילות אוויר אחרים זורקים לפח – ושימוש בפחות כוח אדם טכני.

גם בחישוב כזה חיל האוויר הוציא היום מאות אלפי שקלים על יירוט שלא הצליח, יירוט שיהיה נפוץ מאוד בעימות הבא עם השלוחות האיראניות בלבנון ובעזה, לאור השימוש הגובר של הכוחות האיראניים ובני בריתם בכלים לא מאוישים לתקיפה ולאיסוף מודיעין. המזל"ט של חיזבאללה עולה לכל היותר כמה אלפי דולרים בודדים.

מאז שפגעו בישראל טילי הסקאד העיראקיים במלחמת המפרץ הראשונה ב-1991, ובעקבות קטיושות מלבנון ורקטות מעזה, השקיעו משלמי המסים בישראל, ובעיקר בארצות הברית, 6 מיליארד דולר בפיתוח וייצור מערכות החץ, כיפת ברזל וקלע דוד ("שרביט קסמים"). 

ישראל מסוגלת ליירט טילים גרעיניים בחלל, אבל למערך ההגנה האווירית שלה יש כרגע יכולות מוגבלות נגד האיום החדש והמתגבר. לכיפת ברזל יש יכולות נגד כלים בלתי מאוישים, כפי שהמחישה לצערנו במבצע "שומר החומות" כאשר הפילה בשוגג מזל"ט ישראלי. חיל האוויר כבר יירט בעבר מזל"ט של חמאס באמצעות טיל היירוט של מערכת הפטריוט, גם כאן בפער כלכלי לא סביר בין עלות המיירט (כמיליון דולר) לעלות המיורט (מאות או אלפי דולרים בודדים). אבל עדיין אין לה מערך אמיתי ויעיל נגדו.

לתעשייה האווירית, לרפאל ולאלביט יש יכולות איתור ויירוט זולות יותר מול מזל"טים, ויש יכולות כאלה גם בתעשיות הקטנות יותר, כמו בסקיילוק ובראדא, שזכתה לחוזים גדולים בארצות הברית ובמפרץ למכ"מים הזולים שלה. השקעה במערכות האלה עשויה לא רק להבטיח יירוטים מוצלחים בפעמים הבאות, אלא גם הרבה פחות יקרים, כמו התקווה למעבר בשנים הבאות ליירוט רקטות בלייזר בעלות של דולרים בודדים לכל "ירי", לעומת מחיר טילי היירוט של כיפת ברזל, שעוד זולים יחסית למיירטים אחרים.

ואפשר להתחיל להפסיק לקרוא לכל כלי עוין שמצליח לצאת בשלום מהמרחב הישראלי "טיסן". בסרט של זלזול באויב כבר היינו.