מימין: גילה שטייניץ־כנפי, חאלד כבוב, יחאל כשר ורות רונן שצפויים להתמנות לבית המשפט העליון. גיוון רב יותר |
משפט שדה
השופטים החדשים בעליון: פוליטיקת הפשרות הולידה רביעייה ראויה
ארבעה שופטים חדשים ייבחרו מחר לבית המשפט העליון. למרות שקריטריון המצוינות כבר פחות רלוונטי, בחרה הוועדה רביעייה ראויה ואיכותית. הליך הבחירה התקין ינקה את שאריות התקדים המכוער של אתי כרייף
1. המטוטלת עוד נעה
שלושה שופטים ועורך דין אחד ייבחרו מחר לבית המשפט העליון, אם לא תהיה הפתעה של הרגע האחרון. השופטים חאלד כבוב, רות רונן, גילה שטייניץ־כנפי ועו"ד יחיאל כשר. הבחירה הזו, במשמרת של שר המשפטים גדעון סער, מצטרפת לששת הנבחרים במשמרת של איילת שקד. ואם שקד תתאפק ותישאר בקואליציה כשרת המשפטים אחרי סער, וממשלת בנט־לפיד לא תפקע טרם זמנה ב־2025, ייבחרו שלושה שופטים נוספים במקום אסתר חיות, עוזי פוגלמן וענת ברון שיפרשו.
קראו עוד בכלכליסט:
השורה התחתונה היא ש־13 שופטי בית המשפט העליון (פחות ג'ורג' קרא שנבחר במשמרת הקודמת של שקד ופורש השנה) מתוך 15 נבחרו בתקופת שרי משפטים של הימין העמוק. מה זה אומר? שהמטוטלת הפרסונלית ממשיכה לנוע מהקוטב הליברלי לקוטב השמרני. וגם, שהדלת נעולה עדיין בפני מי שמזוהה עם מורשת אהרן ברק, שפעם הייתה כרטיס כניסה כמעט אוטומטי למועדון. כך נבלמו יגאל מרזל, ובמידה מסוימת גם גרשון גונטובניק. שני שופטים מעולים שהזהות הברקית שלהם חסמה את דרכם.
2. קואליציה של פשרה
בחירה לעליון מחייבת את תמיכתם של שבעה מתוך תשעת חברי הוועדה לבחירת שופטים. בוועדה הנוכחית התגבשה קואליציית השבעה אל מול שקד ושמחה רוטמן. הצורך לספק את קואליציית השבעה הכתיב את זהות הנבחרים. כך תיבחר שטייניץ־כנפי כמועמדת של סער; רונן כמועמדת של נשיאת העליון אסתר חיות; יחיאל כשר כמועמד של לשכת עורכי הדין. המועמד הרביעי, כבוב, ייבחר על ה"כיסא הערבי" במקום ג'ורג' קרא.
אבל, לא כל חבר בקואליציה יכול להביא כל אחד ודרושה הסכמת השותפים. המועמד המוביל של חיות היה מרזל, שנפסל בידי האחרים. לשכת עורכי הדין הציעה מועמדים שלא התקבלו על ידי סער וחיות (יעקב שרביט, נתי שמחוני, גונטובניק) ונאלצה לשדרג את הרשימה בשמות חדשים.
תהליך זה דחה את הבחירה שהיתה אמורה להתקיים לפני כחודשיים. הדחייה הזו הרעידה לבבות בגלל הסיכון שהממשלה תיפול, יחזרו הביביסטים ואז שמחה רוטמן ימנה את שופטים.
3. מצוינות אינה חזות הכל
האם מתכונת הבחירה היא ערובה לבחירת הטובים ביותר? כנראה שלא. מתכונת זו דוחקת את קריטריון המצוינות לתחתית הרשימה, ולפניו מגיעים קריטריונים אחרים: ראשית, פוליטיקת הזהויות. נניח שארבעת המועמדים בעלי הרמה המקצועית הגבוהה ביותר הם גברים אשכנזים יהודים. במקרה הטוב אולי אחד ייבחר, כי צריך לבחור גם אישה, מזרחי וערבי. טוב או רע? גם וגם. נסתפק כעת בדילמה ולא נכריע בה.
שנית, השיקולים בוועדה, הדילים, הפשרות, אפילו הגחמות. כך למשל התנגדה שקד בזמנו לרות רונן, כי בעלה היה קשור ל"קרן החדשה". עכשיו היא תיבחר כי לסער פחות חשוב מה עושים בני הזוג. וסער תומך עכשיו בעו"ד כשר כנציג הלשכה למרות שעו"ד עפר צור נושא עמו רזומה עשיר ומגוון יותר. צור, מספר שתיים במשרד גורניצקי, הודיע לוועדה שהוא מסיר את מועמדותו.
12 שופטי העליון מתוך 15 נבחרו בתקופת שרי משפטים של הימין העמוק. מה זה אומר? שהמטוטלת הפרסונלית ממשיכה לנוע מהקוטב הליברלי לקוטב השמרני
ליו"ר לשכת עורכי הדין אבי חימי מגיע קרדיט על ההתעקשות לבחור בעורך דין מהשוק הפרטי. חימי הודיע כבר בתחילת התהליך שלא תעבור בחירה ללא עורך דין, במיוחד לאחר פרישתם של יורם דנציגר וחנן מלצר שהגיעו מהשוק הפרטי. לאחר שנפסלו כל מועמדיו בסיבוב הראשון לא היסס חימי לקחת את הסיכון בדחיית הבחירה עד שייצא עשן לבן סביב הנבחר שישלים את השלישייה המוסכמת.
4. תיקון סער מחלחל
שיקולים חלוקתיים של דת, מין ועדה; בדיקה בציציות בן הזוג; פסילת מועמדים שנתפסים כמועמדי קצה; דילים ופשרות של קח־תן. כל המרכיבים האלה מעורבים ברקיחת התבשיל שייצא לבסוף מהתנור. נכון שבמשא ומתן הזה נבלמים מועמדים שאינם מתאימים, אבל מצד שני הוא אינו מבטיח את בחירת הטובים ביותר.
חשוב להדגיש: הרביעייה שתיבחר מחר היא איכותית, ובוודאי שאינה נופלת מרביעיות דומות שנבחרו בסבבים הקודמים. פוליטיקה, דילים ופשרות הונחלו לתהליך בתיקון המפורסם של סער, שמחייב שבעה קולות בבחירה לעליון. ברוב רגיל של חמישה היתה לבית המשפט העליון שליטה מוחלטת במינויים, שסייעה להנחלת הומוגניות ואחדות מחשבה. תיקון סער, שמחייב פשרה עם הפוליטיקאים, מבטיח גיוון רב יותר של נבחרים.
מאז התיקון מתחלק כוח הבחירה בין הפוליטיקאים לשופטים, והנבחרים מתחלקים בקירוב שוויוני ביניהם. נכון שהתיקון מקנה לשלושת נציגי העליון "וטו", כי בלעדיהם לא ניתן להגיע לשבעת הקולות הנדרשים. אבל את הווטו לא ניתן להפעיל ללא גבול, ולכן התמריץ הוא לפשרות חלוקתיות.
זו הסיבה שבית המשפט העליון נוטה בשנים האחרונות מהקוטב הליברלי לשמרני יותר. ולצד זה, גם הנשיאים האחרונים אשר גרוניס, מרים נאור ואסתר חיות אמנם משמרים את האתוס השיפוטי של זכויות אדם וטוהר מידות, אבל הם מתונים יותר בכל הקשור לאקטיביזם ולהתערבות בסמכויות של רשויות השלטון האחרות.
5. כרייף כריקוד חד־פעמי
אתי כרייף עושה את הדרך ההפוכה משיפוט לשוק הפרטי, כשעדיין לא ברור איזה דוכן תפתח בשוק הזה. כרייף נבחרה בתקופה הכאוטית ביותר של הוועדה, כשזו נשלטה בידי השרה שקד ובן בריתה ראש הלשכה אפי נווה (גם כשלא כיהן כחבר בה). בתקופה הזו נבחרו מועמדים רבים שנכשלו בקורס המועמדים לשיפוט, רק בגלל העדפת שקד את הזהות הדתית־לאומית־שמרנית של המועמד. נכון שציון אינו המדד היחיד. אפשר לוותר עליו אם יש לנכשל ממליצים טובים במיוחד. לכרייף היו כאלה, אבל גם הציון שלה היה נמוך במיוחד. לא קצת מתחת ל'עובר', אלא הרבה מתחת. כרייף נבחרה בזכות נווה, שהצליח להכניס אותה למאגר שממנו מוצעים המועמדים לוועדה. מי שהציע אותה היה חבר הוועדה השר משה כחלון. בלי נווה וכחלון היא לא היתה נבחרת, וכל היתר רשום על דפי עלילות הדמיון הפרוע והמציאות שהתגלתה כפרועה לא פחות.
כרייף הפכה לרגע ל"פרזנטורית" של בחירת השופטים בישראל, למרבה הצער של הוועדה - וגם של כרייף עצמה. בכל מקרה, התקדים הזה לא נוגע לבחירת שופטות ושופטים לבית המשפט העליון. כרייף ונווה הם בדיוק השניים שהיו נחוצים לטנגו הזה. צירוף שהוא מספיק נדיר כדי לבסס תקווה שהריקוד הזה לא יחזור על עצמו.
